הסבתות של היום זה לא מה שהיה פעם. קשה כבר למצוא סבתא קטנה ומצומקת בעלת שיער שיבה רך המתנדנדת לה בפינה וסורגת. רוב הסבתות בימינו עוד מנהלות קריירה, זוגיות, לפעמים בפעם השנייה או השלישית, חלקן גרושות שיוצאות לדייטים, ולרובן, רחמנא לצלן, יש עוד חיי מין פעילים. לכן, לאחרונה ניתן למצוא לא מעט סבתות שממש לא מעוניינות שהרך הנולד של ילדיהן יעניק להן את התואר המזקין "סבתא".
מזדקנים בסטייל
רוב הסבים של ימינו נולדו בין שנות הארבעים לשנות השישים. היה זה עידן אופטימי, הם היו טינאייג'רים בשנות השבעים הסוערות, התמסדו בשנות השמונים, ועכשיו ממש לא מעוניינים שתשימו אותם במשבצת הסבית. לרוב, בעולמנו בו גברים מתבגרים בסטייל, ורק הופכים יותר סקסיים בעיני הנשים (ע.ע ג'ורג' קלוני), והנשים רודפות בכל הכח אחר מעיין נעורים חמקמק (ע.ע. כל כוכבת הוליוודית מעל גיל ארבעים), את הגברים העניין פחות מטריד. עבור חלק מהנשים, לעומת זאת, המילה סבתא היא כמו האנטיתזה לבוטוקס, משהו שמזקין באחת את עור הפנים.
לכן, הטרנד הגדול אצל הסבים של המילניום הנוכחי הוא לדרוש מהנכדים לקרוא להם בשמם הפרטי, או לחילופין למצוא עבורם כינויים אלטרנטיביים, כאלה ניטרליים יותר, שלא יחשפו את זהותם ברבים. בהוליווד נתנו לטרנד החם שמנסה לרענן את מוסד הסבתאות, את הכינוי "גלאם-מה", פרפראזה זוהרת למילה GRANDMA. שלוש סבתות הוליוודיות כבר התוודו שהן לוקחות חלק בעניין: השחקנית גולדי הון מבקשת מנכדיה לקרוא לה "גוגו", אמה של גווינת' פאלטרו, השחקנית בליית' דאנר, מבקשת מאפל ומוזס הקטנים לכנות אותה "ליילו" או "ווף", פרסילה פרסלי נקראת בפי נכדיה "נונה", ומנחת הטלוויזיה מתוחת הפנים ג'ואן ריברס ידועה אצל הדור הצעיר של המשפחה כ"ננה-ניו-פייס" (ננה-פנים-חדשים).
תואר שמזוהה עם זיקנה
"אני, אישית, לא ממש מבינה את העניין, כי אין דבר שיותר ממיס את לבי מאשר כשאחד מנכדי אומר סבתא, אבל אני מכירה ומבינה את התופעה", אומרת ליאורה שמיר, מאמנת משפחתית, פסיכודרמטיסטית ומטפלת במשחק. "יש סבים שמזהים את התואר החדש הזה עם זקנה, ולא מעוניינים לוותר עוד על המקום הצעיר. זה מחבר אותם למשהו לא תקף, לא רלוונטי, שעבר זמנו. זה חבל מאוד, כי התפקיד הזה, של סבא וסבתא, הוא חשוב מאוד, ויכול להעניק המון גם לסב וגם לנכד. יש בסבאות המון אהבה, יש נתינה ממקום חדש, ויש אפשרות להיפגש מחדש עם הילדות. דווקא בגלל שעל סבא וסבתא יש פחות אחריות מעל ההורים, הם יכולים להיות הרבה יותר משוחררים עם הנכדים, לשחק ולהשתטות, מה שיחבר אותם דווקא לצעירות שלהם.
לדבריה של שמיר, הורים רבים נעלבים מכך שהסבתא לא מעוניינת לקבל את התואר. "אין פה ממה להיעלב. זה לא משהו שקשור אל הילדים, הם לא דוחים אותם מעליהם, זה משהו שקשור רק לסבים עצמם, ולעולמם הפנימי. על ההורים לכבד את רגשותיהם של הסבים ולתת להם מקום. כמובן שאסור לומר שום דבר בנושא בנוכחות הילדים, ויש להשתמש בעליית הנושא לפני השטח כמנוף לפתיחת דיאלוג. כדאי לשאול את הסבים מה הם מרגישים שהם יאבדו אם יקבלו את הכינוי 'סבא' או 'סבתא', ולחשוב איתם מה הם יוכלו להרוויח מכך. יש פה הזדמנות לשיח מסוג חדש. חשוב לזכור שלא רק ההורים מקבלים על עצמם תפקיד שמעולם לא גילמו. כשנולדים ילדים, אותו הדבר קורה גם לסבים. הם לא יודעים מה כללי המשחק, ומה יידרש מהם, ועל כולם ללמוד יחד את התפקידים שלהם".
חמישה סבים, חמישה שמות
מוסד הסבים השתנה ללא היכר מעוד בחינות. סקר שנערך לאחרונה בארה"ב, באתר ההורות GURGLE הראה של-28 אחוזים מהילדים יש חמישה סבים לפחות, בגלל מקרי גירושים ונישואים חוזרים, וגם זו סיבה להעניק לנפשות הפועלות שמות חדשים, כך שאפשר יהיה להבדיל בין סב לסב. המחקר מצא שכיום, כמחצית מהילדים קוראים לסביהם בשמות המסורתיים, והחצי השני כבר יותר יצירתי.
"מצאנו שלרוב אלה ההורים שנותנים את הטון בבחירת השמות לסבים, ולא הסבים עצמם", אומרת ניפה מקלאפין שכותבת באתר. "הנושא הזה יכול להיות מאוד נפיץ, וצריך להיות רגישים כלפי הסבים, ולבדוק איתם באיזה שם יהיו מעוניינים. בכל זאת, מדובר בנכדים שלהם, ואלה היחסים שלהם איתם".