יש דברים שאיש לעולם אינו מוכן אליהם, שמשנים את הכל מאותו רגע והלאה. כך זוכר גרהאם וולטון הבריטי את הרגע בו הודיעו לו ולאשתו ג'אנט, שנחשבה עד אז לעקרה, שהם מצפים לשישייה. בני הזוג, שכבר אמרו נואש על כל סוגי הטיפולים והיו בהליכי אימוץ מתקדמים, הפכו חודשים מאוחר יותר, בשנת 1983, לזוג ההורים המפורסמים ביותר בליברפול, וזוג ההורים היחידי בעולם שזכה לגדל שישיית בנות שכולן שרדו, על אף שנולדו בשבוע ה-31. כעת הבנות, שזכו לליווי תקשורתי קבוע כל השנים הללו, הגיעו לגיל 30, וסרט טלוויזיה מיוחד עומד להיות משודר עליהן.
"אני לא מבינה איך ההורים שלי עשו זאת"
הבנות האנה, רות, לוסי, קייט, שרה וג'ני, חגגו את יום ההולדת באופן שיזכר לעד: כולן הלכו יחד לעשות קעקוע ובו שישה לבבות. כל אחת מהן קועקעה בחלק אחר מגופה. עוד דבר מיוחד שזכו לעשות השש לכבוד יום ההולדת והסרט הדוקומנטרי, הוא לנסוע לארה"ב ולפגוש עוד שישייה, של בנים בני שש. החוויה גרמה לכל הבנות, שלאף אחת מהן אין עדיין ילדים, לתהות כמה ילדים ירצו לעצמן ביום מן הימים.
"אני דווקא לא אתנגד לשישה ילדים", אומרת הבת רות. "אבל אני לא אומרת את זה הרבה כי זה מלחיץ את הארוס שלי". גם לוסי רוצה ילדים, אבל לא יודעת כיצד מתנהלים עם שישה ביחד, "כשעזבנו את הבית של השישייה, אמרתי לאבא ואמא: אנחנו לא היינו כאלה, נכון? והם אמרו: הייתן בדיוק כאלה. אני פשוט לא מבינה איך הם עשו את זה".
הפגישה עם ששת הילדים גרמה גם לאמא שלהן לשקוע במחשבות. "זו היתה חוויה מפכחת", מספרת האם ג'נט. "הייתי גדולה מהבנות בשנה כשהן נולדו, ולראות את ששת הבנים הפרועים האלה מתרוצצים גרם לי להזכר במה שאנחנו התמודדנו איתו. אני לא חושבת שאף אחת מהבנות רוצה שישה ילדים, ובטח שלא בבת אחת".
התוכנית מציעה תקציר על מעשיהן של הבנות כיום:
האנה חיה עם אבא ואמא, וחוסכת כדי לקנות בית משלה. יש לה תואר שני בחינוך והיא מורה ומנהלת חנות אופטיקה. רות מאורסת לרוב, אוהבת שופינג, עובדת בתחום הטלפונים, ומחכה להנשא ולהביא ילדים. לוסי היא דיילת ראשית ומאורסת לפול. היא אוהבת את עבודתה וחוסכת לחתונה וטיולים. קייט היא אקדמאית, ועובדת באוניברסיטה, חובבת קולנוע ונחשבת לרצינית במשפחה. שרה עובדת כפקידה, מאורסת לקירן, והשניים רכשו לאחרונה בית. היא אמורה להינשא ראשונה מבין הבנות. ג'ני חיה בלידס, עם בן זוגה מאט, ומנהלת חנות רהיטים ואופנת וינטג', וחזרה לבריטניה לא מזמן, לאחר שהיא ובן זוגה חיו עשור בספרד.
למרות ששלוש מהבנות מתכוננות להתחתן, הן אינן מעוניינות לעשות זאת יחד. "למרות שזה יחסוך לאמא בקניית כובעים, אנחנו לא נעשה חתונה משולשת", אומרת רות. אבי הבנות כלל אינו מעוניין שהן ינשאו. "מאז שהבנות מצאו בני זוג, אני אומר לכולם שמבחינתי זה מצויין שיחיו יחד בחטא", מתבדח האב גרהאם. "זה עומד לעלות לי המון כסף".
למעשה, הסיבה שהכניסו ג'אנט וגרהאם את המצלמות לחייהם, היתה כלכלית. גרהאם, מעצב וצייר, נאלץ לא לעבוד שנה שלמה כשהבנות נולדו, ובני הזוג מודים שבלי הכסף ששולשל לכיס מהמדיה לא היו שורדים. החשיפה לא היתה פשוטה לאיש, ובאמצע היו עשר שנים בהן לא הסכימה רות לקחת חלק בזה. "כשהייתי נערה פשוט אמרתי לא", היא נזכרת. "לא רציתי יותר את כל תשומת הלב הזאת. הסיבה היתה מצחיקה: רציתי שיכניסו אותי לברים ומועדונים, אבל שומרי הסף היו מזהים אותי וידעו שאני לא בגיל המתאים. חוץ מזה, נטפלו אלינו בעקבות החשיפה. היו באים ואומרים דברים מגעילים. היום זה כבר לא קורה".
לאחיות האחרות היה יותר נח עם הפרסום. "מעולם לא הכרתי משהו אחר", אומרת לוסי. "כשהלכנו לכיתה א', היו צלמי טלוויזיה בכל מקום. זה היה לנו הכי טבעי. מה שהיה מוזר בעינינו זה שאת הילדים האחרים אף אחד לא צילם. זכינו לנסוע לדיסנילנד, ניו יורק, ולהמון מקומות, ותמיד היו אלינו נחמדים".
גם האם ג'נט רואה בתיעוד החיים הזה ברכה. "לרוב האמהות אין זמן לסדר את התמונות באלבום, ולמיין את סרטי המשפחה. עבורנו עושים את העבודה הזו באופן מקצועי. מה שכן, המצלמות לא צילמו את הרגעים היותר מאתגרים. כשלכל הבנות היו אבעבועות רוח ביחד, למשל. גם לאבא גרהאם היו רגעית קשים. "היו ימים של חוסר שינה בהם בקושי זזתי מהספה", הוא נזכר. "היתה תחושה של: מה אני עושה פה? אני לא בנוי לזה. פעמיים נכנסתי לאוטו ונסעתי סתם, כדי לצאת משם ולברוח מהמצלמות. עדיין, אף פעם לא הפסקנו להזכיר לעצמנו כמה שאנחנו ברי מזל. גם ברגעים הכי קשים. תמיד חשבנו על אלה שלא יכולים להביא ילדים, ואותנו בירכו בשש. בלי שום היסוס, הייתי עושה הכל שוב. עכשיו אנחנו מחכים לנכדים שיגיעו. הבנות טוענות שלא היו מסתדרות עם שישייה, אבל אני מכיר אותן ויכול להגיד בבטחון שהן היו מצליחות היטב, הן פשוט לא יודעות את זה".