בשבוע שעבר נחשפנו למסכת התעללות קשה שעברו קשישים חסרי ישע בבית אבות. התמונות הקשות הובילו בני משפחה רבים לשאול עצמם כיצד ניתן לזהות מבעוד מועד סימני התעללות, על מנת להביא לסיומם מהר ככל הניתן.

התעללות והזנחה של קשישים עשויה להתרחש בתוך ביתו של הקשיש על ידי בן משפחה או מטפל בשכר, או במסגרת של מוסד. מצבי ההתעללות יכולים לכלול הזנחה - מצב שבו האדם אינו מקבל את הטיפול הנחוץ לו, הזנחה הגיינית, תזונה ושתייה לא מותאמים או לא מספקים, היעדר מיכשור נחוץ כגון מכשירי שמיעה מותאמים ועוד. רמת החומרה עולה כאשר ההתעללות מידרדרת לפסים פיזיים, הגורמים לכאב או פגיעה בגוף, כגון דחיפות, צביטות, אחיזה בחוזקה, מכות, כוויות או קשירה. פגיעה מינית הינה סוג התעללות שנדיר יותר באנשים קשישים, אך גם היא לצערנו קיימת.

יש לשים לב כי ההתעללות יכולה להיות גם פסיכולוגית, ולנוע בטווח רחב של התנהגויות ואמירות הפוגעות בכבוד האדם, וגורמות לו להרגיש מושפל, נעלב, ואשם. כלולות כאן התנהגויות כגון צעקות, אמירות פוגעניות ומעליבות, לגלוג, או קללות, ואף שלילת זכויות. כמו כן, הקשיש עשוי להיות קורבן לניצול כלכלי, שהינו נפוץ ביותר, ובמסגרתו נעשה שימוש בכספיו או ברכושו ללא ידיעתו או הסכמתו.

בדרך כלל, מספר סוגי התעללות נוטים להיות מופעלים ביחד. ככל שגיל הקשיש גבוה יותר, יכולתו התפקודית נמוכה יותר והירידה הקוגניטיבית חמורה יותר, כך הסיכון להתעללות בו עולה. קשישים שפחות משתפים פעולה עם המטפלים, מביעים כעס על המטפל או המתנגדים לעתים בכוח לטיפול נמצאים בסיכון גבוה יותר, מאחר והמטפלים מתקשים להכיל רגשית את התנהגויות המטופל ולהתמודד עמו פיזית. הסיכון להתעללות עולה גם במצב בו ישנם מספר קשישים בעלי יכולת תפקודית נמוכה, והמטפלים נקלעים לעומס טיפול רב. בנוסף, ככל שהאדם בודד יותר, בני משפחה ממעטים לבקר אותו, או יכולת התקשורת המילולית שלו פחותה יותר, כך סיכון ההתעללות בו גובר.

כיצד ניתן לזהות שקיים סיכון להתעללות?

התעללות בבית אבות
מה עושים כדי שהתמונות המחרידות לא יחזרו? | צילום:

ראשית, יש לזכור שמרבית המטפלים, הן בני משפחה והן מטפלים בשכר, הינם אנשים מסורים, אכפתיים, המטפלים באדם הקשיש במסירות ואהבה. מאידך, מרבית הקשישים לא מתלוננים על התעללות או יחס לא נאות כלפיהם. זאת מסיבות שונות, כגון חשש שהמטפל יתנקם בהם, בושה, תחושת אשמה וחוסר אמונה כי המצב ישתנה. קשישים שהם דמנטיים, אינם מחזיקים ביכולת הקוגניטיבית, המילולית או התקשורתית להתלונן. יחד עם זאת, בני המשפחה ואנשי המקצוע צריכים להיות מודעים לסיכון להתעללות, ולחפש באופן אקטיבי סימנים או אותות אזהרה המצביעים על התעללות.

סימנים להתעללות פיזית: חבורות וסימנים כחולים, או פצעים שקשה להסבירם או שההסברים לא מתאימים לאופי הפגיעה (כגון חבורה מאחורי הברך המוסברת בהתקלות ברהיט). בנוסף, חבורות שחוזרות על עצמן, חבורות דומות בצורתן לחפץ, חבורות או שטפי דם דו-צדדיים.

סימנים להזנחה: שינויים חדים במדדי בריאות כתוצאה מאי-קבלת תרופות באופן סדיר, פגיעה בעור (עור יבש כתוצאה מחוסר שתייה, פצעים בעור כתוצאה מהיעדר היגיינה וטיפול נכון בעור, פצעי לחץ), ירידה חדה במשקל, העדר מכשירים נחוצים, כאבים.

סימנים לפגיעה מינית: כאבים, דימום, אודם באזור איברי המין.

סימנים ונורות אזהרה לכלל סוגי ההתעללות:

שינוי חד בהתנהגות: הקשיש נראה מפוחד, מכונס בעצמו, מדוכא, ממעט לדבר ולשמור על קשר עין.
התנהגויות המצביעות על פחד או צפייה לפגיעה: מתכווץ כשנוגעים בו, נבהל מכניסה של מישהו לחדר, מרים יד לגונן על עצמו. ירידה חדה באנרגיות, בשעות ערנות, בתיאבון, או בשליטה על הסוגרים. עלייה בבעיות שינה, או בבעיות התנהגות- חוסר שקט, עצבנות. מצבי בלבלול, ירידה קוגניטיבית חדה (במצבי דמנציה הירידה היא הדרגתית).

כיצד להיות ערני לסיכון להתעללות?

"הראש אינו קולט את הרשעות"
הרבה פנים להזנחה ולהתעללות. צריך להיות עירניים. | צילום:

חשוב לזכור כי עירנות להתעללות אינה מצב חד פעמי, אלא מצב של מודעות ופעולה אקטיבית ומתמשכת:
בעת ביקור, על בני המשפחה לשאול את האדם הקשיש לשלומו, הרגשתו, ולתחקרו מידי פעם על היחס של מטפלים/אנשי צוות ספציפיים. מומלץ גם לשאול על מידת הנוחות שלו בעת רחצה, האכלה, העברה ממיטה לכיסא, יציאה החוצה לאוויר צח, ומהו סדר היום שלו. יש לבדוק מידי פעם סימנים פיזיים על הגוף (ידיים חשופות, עורף, מצב העור), יש לעקוב אחר שינויים חדים במצב הבריאות, המצב הרגשי, והמצב הפיזי.

כיצד ניתן להתמודד?

במקרה שמתעורר חשש להתעללות במוסד, מומלץ לשוחח עם העובדת הסוציאלית, אחות אחראית, או המנהל. חשוב להיות אסרטיביים בדרישה לבדיקה.

אם מדובר במטפל בבית, יש לבדוק אותו באמצעות הגעה בשעות לא קבועות, והקפדה על ניהול שיחות עמו, מכיוון שייתכן והוא שחוק, מדוכא, צבר כעסים ותחושות שליליות וזקוק לעזרה.

יש לזכור כי סימנים רגשיים, קוגניטיביים או פיזיים יכולים להיות תוצאה של שינוי בסוגים או בכמויות של תרופות. לכן, יש לברר אם ניתנו הנחיות תרופתיות חדשות, או אם יש שינוי במצב הבריאות.
חשוב לדעת: לעיתים קרובות, התעללות נוטה להסלים אם אינה מטופלת. ההסלמה יכולה לנוע מפגיעה פסיכולוגית לפגיעה פיזית, ומפגיעה פיזית קלה לפגיעות רציניות יותר. לכן, אין להתבייש לשאול ולבדוק, ויש לזכור להתמיד באופן רוטיני בבדיקות המטפל בבית הקשיש או במוסד בו הוא שוהה.

הכותבת היא פרופ' מירי כהן, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. פרופ' כהן פיתחה ביחד עם עמיתיה כלי אבחוני לזיהוי קשישים בסיכון להתעללות, המיועד לשמש ככלי סקר לאנשי מקצוע, אשר בכל מפגש עם קשישים מאפשר לבדוק את האפשרות של התעללות או הזנחה בבתי החולים או בשירותי הרווחה.