אין לתאר כמה אור ושמחה הבאת לחיינו ועד כמה התקדמת מאז אותו יום שהגעת לביתנו, פעוטה מפוחדת ועצובה, רק בת שלוש אבל כבר למודת סבל ומשברים. הורייך לא יכלו לטפל בך ונזקקת מאוד לבית חם, ליד מלטפת, למשפחה. אנחנו נענינו לאתגר והפכנו למשפחתך האומנת. ארבע שנים אחרי, רצינו לספר לך איך הכול התחיל:
החלטנו להפוך למשפחת אומנה בעקבות חברים טובים שלנו, שגם הם משמשים משפחה אומנת. הילדים הביולוגיים שלנו כבר בגרו והרגשנו בשלים למשהו חדש שימלא לנו את החיים במשמעות. דרך להחזיר לעולם על הטוב שהיה מנת חלקנו בחיים. פנינו לעמותת "אור שלום", מילאנו טפסים, עברנו את קורס ההכנה וחיכינו. ואז, יום אחד, נכנסת לחיינו.
קיבלנו אותך במצב לא פשוט. פעוטה עם בגדים מרופטים, הפרעות אכילה וחרדת נטישה חזקה. בהתחלה לא אפשרת לי לזוז ונצמדת אלי ללא הרף. אפילו לשירותים רצית להיכנס איתי, את זוכרת? עד כדי כך היית בטוחה שאני אעלם לך פתאום.
"את אוהבת אותי?!"
שאלת אותי כל יום, עשרות פעמים, "את אוהבת אותי?". איזו שאלה, כמובן שאהבתי. איך אפשר היה שלא לאהוב את החבילה הקטנה והמתוקה שהיית, שצמאה לכל כך הרבה חום ואהבה? איך אפשר היה שלא להעריך אותך? את, שחווית בשנים הראשונות לחייך טלטלות ותהפוכות כה רבות, ובכל זאת נשארת חכמה, סקרנית וחייכנית? השתדלתי לומר לך שאני אוהבת אותך ממש כל חצי שעה, בשביל שלא להביא אותך אפילו למצב של ספק קל שבקלים שאת אכן ילדה אהובה.
בחיים לא דמיינו שנחזור שוב לשגרה של חיתולים, טיפת חלב ולקום באמצע הלילה. חשבנו שכבר עברנו את התקופה הזו. עם הזמן, התרגלנו גם לזה. נכנסנו לשגרה. הפתיע אותי שמהרגע הראשון קראת לי "אמא". אני עוד התלבטתי איך להציג את עצמי בפנייך, אבל את החלטת בעצמך. כנראה בגלל שכל כך רצית לקרוא סוף סוף למישהי "אמא", להרגיש שיש נוכחות קבועה ויציבה בחייך שנושאת את התואר הזה.
הביקורים הראשונים במרכז הקשר עם אמך הביולוגית היו קשים לך מאוד, וגם לנו. בכית כל הדרך לשם בגלל שנאלצת לעזוב אותנו. בכית כל הדרך חזרה בגלל שנאלצת להיפרד ממנה. אין ספק, זו מציאות שקשה להסתגל אליה. בפעם הראשונה שבה אמרת לי, בחיוך ומכל הלב, "את האמא הכי טובה בעולם!", נהיית פתאום רצינית. כששאלתי מה קרה, אמרת שאת חוששת שזה יעליב את אמך הביולוגית. חשבתי לעצמי, איזו ילדה מדהימה את, אינטליגנטית ורגישה. לא יאמן ,עם איזה דילמות ומחשבות את צריכה להתמודד ועוד בגיל כל כך צעיר. אמרתי לך שאמא שלך הייתה שמחה לדעת שטוב לך כל כך איתנו, כי גם היא אוהבת אותך. ואז נרגעת וחייכת.
בתוך כך, היינו צריכים להתמודד עם האפשרות שיום אחד תחזרי למשפחתך הביולוגית. המחשבה הזו הייתה קשה עבורנו, אבל לך היא הייתה קשה פי כמה. ראינו את החרדה בעיניים שלך, את הרצון להרגיש שייכת, כשביקשת להוריד מהקיר תמונה של כל המשפחה ולהחליף אותה בתמונה שגם את נמצאת בה. עשינו זאת בשמחה גדולה. באותו היום, החלטנו לא לתת לאי הוודאות להכתיב את חיינו, אלא לשים אותה בצד ולהתרכז כמה שיותר ב-"כאן ועכשיו". כלומר, לתת לך את ההרגשה הכי בטוחה, יציבה וחמה שאפשר. להיות משפחה רגילה, ככל המשפחות.
ילדה יקרה שלנו, ארבע שנים מאז שהגעת אלינו, צמחת לילדה יפיפייה, חייכנית וחברותית, ילדה שחיה חיים רגילים בנסיבות בלתי רגילות. את הולכת בשמחה לבית הספר, מתלהבת משיעורי אמנות וספורט, הולכת לחוגים ונהנית לבלות עם המשפחה והחברים. אנחנו צופים בך בסיפוק ובהנאה, מלאי התרגשות ותקווה לעתיד. אמא, אבא, האחים והאחיות שלך מאחלים לך המון הצלחה, שתדעי להשתמש בשכלך המבריק בתבונה, להתמודד עם הקשיים באורך רוח ושהחוויות שצברת רק יחשלו אותך. אם יש משהו שהאומנה לימדה אותנו, זה למצוא את היופי גם בתוך הקושי".
"אומרים עלי שאני חכמה, סקרנית וחייכנית. שיש לי עיניים צוחקות ושאני חברותית. שאני כל כך מתוקה, ממש כמו שוקולד. ודבר מדהים שכזה- פעם בחיים נולד!
אבל אם תשאלו אותי, אני ילדה מיוחדת מהרגיל, כי יש לי שתי משפחות במקביל. משפחה שבה נולדתי לאמא אחת, ומשפחת האומנה שבה אני גדלה עם אמא שנייה. את אמי האומנת שאלתי שאלה: "למה גדלתי בבטן של אמא אחרת?" ואז היא ענתה עם חיוך חם ואוהב: "יש ילדים שנולדים בבטן, ויש ילדים שנולדים בלב".
מהאמא הביולוגית שלי, קיבלתי מתנות: את השם והעיניים היפות, השיער הבהיר והחיוך הזורח, הריסים הארוכים והלב השמח. אני יודעת שאני מיוחדת, כי אני ילדה נבחרת. מתוך אהבה נבחרתי ,להיות נסיכה, והבאתי הביתה המון שמחה.
בימים הראשונים בכיתי המון, ובחדר בכלל לא רציתי לישון. אמי האומנת איתי בסלון ישנה, עד שהרגשתי שלחדר משלי אני מוכנה.
מהבית הראשון הבאתי "חיתולי". הוא רק שלי, כי אותו נתנו לי. ממנו אני ממש לא רוצה להיפרד, אליו אני מאוד אוהבת להיצמד. ביום שני בכל שבוע, במונית אני נוסעת באופן קבוע, לפגוש את המשפחה שלי האחרת, ועם המון מתנות הביתה חוזרת.
במשפחה החדשה שלי יש עוד דמויות: יש לי גם אבא, גם אחים ואחיות. יש דודים ודודות ואפילו סבים וסבתות. כולנו אוהבים להיפגש, בחגים ובשבתות להזמין אורחים וביחד לבלות.
מאמא ומאבא, מהאחים והאחיות, אני מקבלת כל הזמן חיבוקים ונשיקות. אני מוקפת באהבה, אני כל כך בטוחה, שמכאן ומכאן - יש לי משפחה!"
*עמותת אור שלום מחפשת בימים אלה משפחות אומנה ל- 50 ילדים ממקומות שונים ברחבי הארץ. משרד הרווחה משקיע כל שנה 140-145 מליוני ₪ כדי לתמוך במשפחות האומנה וכל משפחה זוכה לסיוע כספי, על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה. עובדת סוציאלית של העמותה תלווה את המשפחה לכל אורך הדרך, ותסייע בפתרון קשיים ודילמות בתהליך האומנה. בנוסף, אור שלום מקיימת קבוצות העצמה להורים ולילדים קולטים, וכן ערבי הרצאות, ימי עיון וימי כיף למשפחות אומנה. עם קליטת הילד/ה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק. משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מוזמנות לפנות לאור שלום בטלפון: 03-5417000 או במייל omna@orr-shalom.co.il.