כשאימה של סמנתה רודריגז, הבכורה מבין שישה אחים ואחיות, מתה מסרטן הרחם ב-2013, היא הייתה נערה בת 14 ושברון הלב היה מוחלט. היא לא האמינה שהחיים יכולים להפתיע יותר לרעה, אבל שלוש שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מתאבלת שוב, לאחר שאביה אלכסנדר נפטר מלימפומה. תחילה, היא מודה, הכל היה נראה אבוד, אבל סמנתה לא איפשרה לעצמה לשקוע. בכל זאת, היו לה 5 אחים קטנים שהיו זקוקים לה יותר מאי פעם.
היום סמנתה כבר בת 21, וגאה לדווח שאחיה מילגרס (17, ברנדה (15), מייקל (13), בלה (9) ודסטיני (7) משגשגים. מבחינת החוק הילדים נמצאים תחת אחריותה של סבתם לורדס נבארו, אלא שהיא סובלת מבעיות פרקים קשות, והעזרה שהיא מסוגלת להגיש מוגבלת. לכן קיבלה סמנתה זה מכבר את ייפוי הכח הרשמי לטפל באחיה כמו הורה לכל דבר. עכשיו, משהגיעה לגיל המתאים, נמצאת סמנתה בתהליכי אימוץ של האחים.
"עדיין עושים לי פרצופים מוזרים", היא מודה, "תראו את הצעירה הזאת, היא לא נראית כמו אמא שלהם, מה היא עושה איתם? אני פשוט מחייכת ולא נותנת לזה להפריע לי". הגישה הזאת של סמנתה היא זאת שהצילה את המשפחה. סמנתה סיימה את לימודיה בתיכון, נרשמה לקולג' ומילצרה לאורך כל התקופה. "קשה לי כי אני רוצה לתת להם המון, אבל אני רק אחת", היא אומרת, "יש פה חמישה ילדים, ולמרות שהייתי רוצה לתת להם הרבה יותר ממה שאני יכולה, כי מגיע להם, כרגע אני בעיקר מנסה להבטיח שאני עושה צעדים נכונים לקראת העתיד של כולנו".
הימים של סמנתה עמוסים. היא מארגנת את הילדים ולוקחת אותם ללימודים, מסיעה אותם לתורים אצל רופאים, מאכילה אותם, עוזרת להם בלימודים, וכמובן גם לומדת בעצמה. "ימי החול יותר משוגעים מסופי השבוע, אני עושה רשימות ופשוט מנסה להיות ממוקדת", היא אומרת, "לפעמים קשה לזכור את כל מה שיש בלוח הזמנים, ואני מנסה להיות מתוכננת שבוע מראש, על כל יום. לפעמים זה לא עובד בדיוק לפי התוכנית, אבל לפחות יש לי מושג כלשהו לגבי המטלות".
סמנתה שמה לב, כמו שקורה להורים רבים, שהאתגרים ההוריים הם שונים בכל גיל. "הגדולים כבר רוצים להיות עצמאיים, ואני מנסה להתייחס אליהם כמו לבוגרים", היא מספרת, "הם יתחילו לעשות בעצמם עוד ועוד החלטות, ואני מנסה להסביר להם שהייתי במקום שבו הם נמצאים, אני יודעת איך זה להיות בגיל ההתבגרות. ובכל זאת, חשוב לי שיצליחו בלימודים ויתרכזו בזה, שלא יצאו לעבוד, שישאירו לי את המחוייבות הכלכלית ויהיו ילדים ככל האפשר".
לצד העבודה, סמנתה נעזרת גם בכספים שנאספו עבורה במימון המונים ברשת, ומקבלת מתנות נוספות מהקהילה שבה היא חיה בפלורידה, שהעניקה לה השנה במתנה רכב חדש עם שבעה מקומות. "המחשבה שיש אנשים שרוצים לעזור לי בלי שהם אפילו לא מכירים אותי משאירה אותי בלי מילים", היא אומרת, "זה מדהים אותי לראות כמה אנשים יכולים להיות אכפתיים".
ביוני הקרוב יעברו 7 שנים מאז מותה של אם המשפחה, אבל סמנתה מרגישה שנוכחותה חיה ושלאורה היא מקיימת את משפחתה. "אמא שלי תמיד חייכה בכל מצב", היא נזכרת, "עברנו הרבה קשיים בילדות שלי, אבל היא תמיד חייכה. זה מזכיר לי להיות מלאת הוקרה ולא לחשוב על כל הדאגות. אני חושבת שזה מה שהציל אותי בכל המצב הזה. אני מתמקדת בחיובי וממשיכה הלאה לעבר העתיד".