קשה לרגש אותנו, הישראלים, בסיפורים קורעי לב על ילדים שנפרדים מהורה שעולה על מדים ונשלח לשירות צבאי. אבל אפילו במחוזותינו למודי המלחמה והכאב קשה לתאר מצב aבו אשת צבא צריכה להיפרד מבתה בת הארבע לשנה שלמה.
מנדי בורר תמיד ידעה שהיא רוצה לשרת בצבא האמריקאי, כך היא מספרת בראיון לשבועון "ניוזוויק". לאחר שסימה את לימודיה נשלחה בורר לשרת בדרום קוריאה, שם פגשה איש צבא שהפך לימים לבעלה. אחרי אסון התאומים היא שירתה בפנטגון ולאחר גיחתה השנייה לעירק החליטה שהיא רוצה להרחיב את המשפחה.
בינואר הקרוב תשלח בורר לאפגניסטן יחד עם בעלה. הפעם, בניגוד להצבות הקודמות, המשימה תהיה מורכבת בהרבה. בורר בת ה-34 ובעלה הם הורים לילדה בת ארבע. בורר מתארת את קבלת ההחלטה הקשה. לדבריה, מה שהוביל אותה לקבל את ההחלטה היתה ההבנה שאם היא לא תיסע לאפגניסטן, תהיה זו אישה אחרת תצטרך להיפרד ממשפחתה.
"הלכנו לעזור לילדים אחרים"
על פי דוח שהוגש לאחרונה נשים מהוות כ-11 אחוז מהכוחות האמריקאים שמוצבים בעירק ואפגניסטן. יותר מ-40 אחוזים מהן הן אמהות לילדים, כולל אמהות חד הוריות. למרות שנשים לא לוקחות חלק בתפקידי לחימה קרביים, אין עוררין שהן עדיין נמצאות בסיכון. החלטתו האחרונה של הנשיא אובמה, לשלוח 30 אלף חיילים נוספים לאפגינסטן, השפיעה על גורלן של משפחות רבות.
בורר טוענת שעד כה הקריירה הצבאית לא גבתה ממנה מחיר אישי גבוה מדי. בשנים הראשונות לחייה של בתה התאפשר לה להישאר קרוב אליה. לדבריה, היא בורכה בבעל תומך שמעורב בחיים המשפחתיים ובמשפחה שעומדת מאחורי החלטותיה. כשההצבה המדוברת עמדה על הפרק היא נאלצה לבחור בין שתי אפשרויות לא מפתות במיוחד. להפריד את ההצבות שלה ושל בעלה ולחיות בנפרד ממנו למשך תקופה של שלוש שנים, או למזג אותן ולהיפרד יחד, למשך שנה, מהבת. הפור נפל על האופציה השנייה, ובתה של בורר כבר מתאקלמת אצל סבה וסבתה בדרום טקסס.
בורר מעידה שבגילה הצעיר בתה אינה מודעת לעומק המשמעות של עיסוקם. "היא יודעת שאנחנו חיילים. אנחנו אומרים לה שאנחנו 'פותרים בעיות למדינה' והיא מבינה את זה. אנחנו אומרים לה שאנחנו הולכים לעזור לילדים ולילדות אחרים, שגרים באפגניסטן".
בורר ניסתה לעשות לבתה את הכנה לפרידה אך בישרה לה בכנות שלא תהיה נוכחת ביום הולדתה הקרוב ושהן יתראו שוב רק לקראת חג המולד הבא. בורר תשוחח איתה על בסיס שבועי בטלפון וצ'טים מצולמים. בני הזוג דאגו להשאיר למשפחה הוראות טיפול מדויקות, כולל התייחסות לנושא הרגיש של מה יקרה אם ייפגעו במהלך השירות.
בורר מעידה שכרגע היא מרגישה מוכנה לנסיעה, אבל מודה ש"כל יום אני חושבת על היום הזה בו נאמר להתראות ונתחבק. אני ממשיכה לתהות איך אתנהג אז. זה לא יעזור לה לראות את ההורים שלה בוכים".