אמא יש רק אחת, והפסיכולוגים יגידו לכם שלפעמים זה חבל מאוד, כי היחסים הראשוניים עם אמא משפיעים על כל חיינו, לנצח, מבחינה התנהגותית, ובעיקר מבחינת תחושת הערך העצמי. במקרים מסויימים מדובר בדבר נפלא, ובאחרים, כאשר האם היא, איך אומרים, טיפוס 'קשה', מדובר במכשול רציני שקשה להשתחרר ממנו, בעיקר לנשים, ובייחוד ברגע בו יביאו ילדים משל עצמן והפחד להיות 'כמו אמא' ישתלט עליהן. הנושא המורכב מתואר בהרחבה בספר חדש בשם 'אמהות קשות', שמציע דרכים לשבור את השרשרת, ולצאת לדרך אמהית חדשה.
לשרוד את ההשפעה בהצלחה
בספרה החדש מתארת ד"ר טרי אפטר, פסיכולוגית וחוקרת מאוניברסיטת קיימברידג', את סוגי האמהות הבעייתיות. מככבות שם בין היתר: השתלטנית, הכועסת, ההיפר-ביקורתית, הבלתי פנויה רגשית, ואפטר מציעה דרכים להפוך לימונים ללימונדה, מסבירה מה יש ללמוד מכל אחת ואיך להוציא ממורשתה את המיטב. "רובינו נצליח למצוא חלק מהתכונות הללו באמא שלנו, אפילו אם החוויה ההורית הכוללת איתה לא נחוותה כרעה", אומרת אפטר. "יש גם מקרים בהם הטוב גובר על הרע".
הספר נולד מתוך טור אישי שכתבה ד"ר אפטר למגזין הורות, בו תיארה את ילדותה מול אם קשה. "התגובות היו מדהימות", היא נזכרת. "קיבלתי המוני מיילים ומכתבים מאנשים שביקשו לחלוק איתי את הקשיים מול אמא שלהם. חקרתי את התופעה יותר לעומק ומצאתי תבניות התנהגותיות ברורות שלכל אחת המורשת הקשה שלה עבור הילד. היו גם צדדים חיוביים לחוויות הרעות, ולכן יצרתי ספר שברגע שהקורא מזהה בו את התכונות שיש לאמא שלו, הוא יכול לגלות וללמוד כיצד לשרוד את ההשפעה, להתגבר עליה ואפילו ליצור ממנה תועלת ממשית".
הנה סיכום קצר של חמישה סוגי אמהות קשות, ומעט מתובנותיה של ד"ר אפטר לגביהן:
1. אמא כועסת. "כל ההורים כועסים, לרוב כשהם עייפים, מתוחים או כשהם מנסים להזהיר ילד מסכנה. התפרצות חד פעמית לא מסכנת את הילד, רק הורה שמתפרץ באופן קבוע ומשתמש בכעס כאמצעי תקשורת מהווה פגיעה. כעס שגר בבית דרך קבע מכניס את הילדים לסטרס, דבר שנמצא מחקרית כמעכב את התפתחות המח ומסוכן לבריאות.
"מרבית המבוגרים מודים שהם עדיין בפאניקה מול אמם הכועסת, וגדלו בתחושת כישלון. לאנשים אלה יש נטייה לפייס את הסביבה כל הזמן, וזו יכולת שעשויה לעזור בהמשך הדרך ולעשות את אותם אנשים אהודים ופופולריים. חשוב לשים לב שהנטייה לרצות לא פוגעת ביחסים ולא באה על חשבון רצונות אמיתיים".
2. אם שתלטנית. "האמא הזאת תנסה לשלוט בכל תחום בחיי ילדה, אפילו ברצונות וברגשות שלו. ביחסים בריאים, השליטה באה על מנת לחזק ערכים בסיסיים וחוקי של הבית והמשפחה, אבל היא נעשית תוך קשב ומתן כבוד, כשהמטרה הסופית היא להעניק לילד עצמאות ויכולת לבחור היטב בעבור עצמו.
"הורה שתלטן מערער את בטחונו של הילד וגורם לו להרגיש שהוא אינו יודע מה טוב בעבורו, ולא לסמוך על עצמו. ילדים כאלה גדלים לפחוד מנקיטת עמדה ומשקרים הרבה על מנת להתאים את עמדתם לאמם ולחברה. מצד שני, אותם ילדים גדלים להיות אנשים מתחשבים מאוד, ושקולים. יש לשים לב שהנטייה לא מתבטאת שוב במערכת היחסים הזוגית. אנשים כאלה צריכים ללמוד להקשיב לקולם ולבטוח בו".
3. אם נרקסיסטית. "האמא הזאת עסוקה רק בעצמה, אינה יודעת להביע אמפתיה ורואה ברצונות הילד לתשומת לב – תחרות. כשהילד יגיד שהוא עייף, היא תגיד: אתה לא יודע מה זה עייפות, אני עייפה. היא רואה את ילדה כהמשך ישיר שלה ולכן תדחוף אותו למצויינות, על מנת שיהיה ראוי לייצג אותה. לאם הזאת יש ערך עצמי נמוך והיא שואבת מהסביבה הערצה ותשומת לב. כמה שלא מנסים לרצות אותה, תמיד תעיב עננה של חוסר סיפוק. האמהות הללו נוטות גם להיעלב מילדיהן כמו ילדות ולתת עונשים משפילים.
"ילדיהן חיים בחוסר יציבות רגשי, אבל יש גם יתרון באם כזו: הילדים לרוב יודעים להציב לעצמם סטנדרטים גבוהים, הם רגישים מאוד וסבלניים לסביבה. הם צריכים לשים לב שאינם מחביאים את הישגיהם או מתנהגים בפרפקציוניזם ביקורתי כלפי עצמם".
4. אם קנאית. "אמא קנאית מתקשה לקבל הצלחה אצל ילדה. הילד חוזר הביתה עם חדשות טובות, גאה, והאם הגאה מייבשת אותו במשפט כמו: 'יום אחד תגלה שאתה לא כזה מוצלח כמו שנדמה לך', או 'תפסיק כבר להשוויץ'. אם קנאית מתקשה לקבל את מיצוי הפוטנציאל של ילדה כי היא חשה שזה בא על חשבון החופש והפוטנציאל שלה. האם הקנאית פוגעת בערך העצמי של ילדה עד שירד לרמה שלה ולרוב מצליחה בכך. תופעת הלוואי החיובית של אם כזאת היא לדעת להתעלם מהערות שליליות מצד הסביבה. הקושי ליהנות מהישגים והצלחות הוא מיותר, ומעכיר את רמת החיים, ואני מציעה להחליט במודע שלא מנסים יותר לרצות את אמא, כי אין בכך תועלת וזוהי משימה בלתי אפשרית".
5. אמא לא פנויה רגשית. "אמא לא זמינה יכולה להיות תוצאה של סמים, אלכוהול או בעיה פסיכולוגית, והתוצאה קשה מאוד לילדים. היעדרות רגשית ממושכת של האם משפיעה על התפתחות המח של הילד ועל כל התמונה הרגשית. התקשורת עם האם היא מפתח להתפתחות תקינה. ילדים שגדלו לאם שאינה מסוגלת להכיל אותם יקח ואת תפקיד המרגיע והמגן על עצמם. הם יתקשו ויפחדו להכיל רגשות קיצוניים כמו אושר ועצב כי הם מרגישים אחראיים לתפקודם של אחרים, וישימו את רגשות האחרים לפני אלה שלהם. הם גם יתקשו להראות חולשה ותמיד ינהגו 'בבגרות'.
"הסיטואציה מניבה בני אדם שקל להם למצוא חברים קרובים, אך היחסים האלה לא תמיד טובים להם ושואבים הרבה זמן ואנרגיה. על הילדים לאמהות אלה להבין שעכשיו זה הזמן שלהם ולבדוק את התנהלותם, ומתוך מה היא מגיעה. חלק חשוב בהתחלת סיפור חדש ויציאה לדרך משלך תלויה בהבנה של טעויות העבר".
>> מזהים את אחד הטיפוסים באמא שלכם? טקבקו לנו
>> הילדים יצאו שוביניסטים? האמהות אשמות
למה מתבגרות רבות דווקא עם עם האמא?