לא נהוג לומר דברים כאלה, אבל מתברר שלא כל הילדים נולדים שווים. מחקר חדש ומדובר מצא שהילדים הבכורים במשפחה הם גם החכמים ביותר. יש לכך מגוון סיבות שונות, והשערות, אך השורה התחתונה היא שכמו במרוץ, כל הילדים שהגיעו במקום השני, השלישי והלאה, חמודים ככל שיהיו, לעולם לא יהיו תלמידים מוצלחים כמו הילד שהגיע ראשון.
"מתחילים קשוחים ואז מתרככים"
המחקר, שנקרא "הורות אסטרטגית - סדר הלידה וביצועים בבית הספר", ניתח נתונים עולמיים של צמד כלכלנים בכירים בשם ו. ג׳וזף הולץ וחואן פנטנו, ומסיק שהאשמה ברובה נמצאת, איך לא, בידי ההורים. מסתבר שההורים פשוט מפעילים פחות לחץ על הילדים שמגיעים בהמשך הדרך, ועל כן זוכים הבכורים בהורות הכי טובה, גם אם היא קשוחה יותר, וגם בציונים הכי טובים.
המחקר, שהתבסס גם על תוצאות מחקרי עבר רבים בתחום ועל מידע מאת המשרד הבינלאומי לחקר הכלכלה, מצא שלבכורים יש איי.קיו גבוה יותר, הם מצליחים יותר בלימודים, מצליחים יותר בבחינות הבגרות ונחשבים כבעלי הישגים טובים יותר על ידי הוריהם. באופן פרטני, אמהות נוטות לראות בילדם הראשון ילד בעל הישגים גבוהים, ובילדיהם הבאים ילדים ממוצעים הרבה יותר. החוקרים הציעו שש תאוריות שונות שעולות מכל המחקרים והאינפורמציה שסקרו, לסיבה לכך שהתופעה זו מתקיימת:
1. תאוריית תשומת הלב המחולקת: ילדים בכורים נהנים מיותר זמן איכות עם ההורים ויותר תשומת לב וטיפול, מאחר שיש להם את ההורים רק לעצמם.
2. תיאוריית הגנים המידלדלים: ישנן עדויות מדעיות לכך שהילדים הבכורים מקבלים מהוריהם את המידע הגנטי הטוב ביותר, ואילו אחר כך, בילדים הבאים, מתרחשת תופעה של גנטיקה פחות מוצלחת.
3. תופעת עייפות החומר: הורים רבים חווים קושי גדול בגידול ילדם הראשון, ובשני כבר מחליטים שלא להביא עוד. חוויה זו, וההחלטה להפסיק, גורמת לחוסר השקעה ותפיסה של הילד השני, שהביא להחלטה, כבעייתי.
4. תחושת "אין את מי ללמד": פעמים רבות הורים סומכים על ילדם הבכור שילמד את האחים שאחריו את כל מה שהוא יודע. היכולת ללמד ילדים אחרים, והפעולה הזו, בונה את הביטחון של האח הבכור ומחזקת את יכולותיו בלימודים, בעוד האחים מקבלים מורה פחות מיומן ומקצועי לחיים משקיבל האח הגדול בשעתו.
5. תיאוריית הגירושים: משבר משפחתי כמו גירושים, קורה פעמים רבות לאחר הילד הראשון, והילדים שבאים בהמשך, מנישואים שניים, נוטים לסבול מההיסטוריה הזו והיא משפיעה על תקינות חינוכם.
6. תיאוריית ההורה העצל: הורים של פעם-ראשונה חוששים יותר "לקלקל" את הילד שלהם ונוטים להיות מאוד קפדנים ועסוקים בלגדל אותו כמו שצריך. לאחר שראו כי טוב, בילדים הבאים הם כבר יהיו הרבה יותר רגועים.
כאמור, החוקרים הוץ ופנטנו מאמינים ומתמקדים בעיקר בתאוריה האחרונה, ונתוניהם מראים שהורים מנחילים חוקים נוקשים יותר לילדיהם הבכורים, והרבה יותר מעורבים בהצלחתם בלימודים. הילד הראשון מקבל גם יותר עונשים על ציונים רעים. "ההורים מתחילים כקשוחים יותר", כותבים הוץ ופנטנו. "אך מתרככים לאחר שמבחינתם בנו להם בבית מוניטין של קשוחים. הם מקווים שזה יחזיק מעמד גם בילדים הבאים".
33.8 אחוזים מהאמהות מצהירות שבכוריהן הם מהתלמידים הטובים ביותר בכיתה, ורק 1.8 אחוז מהאמהות הצהירו שהבכור הוא אחד הגרועים בכיתה. בכל ילד נוסף, ירד אחוז האמהות שהצהירו על הצטיינות, ועלה האחוז שהצהיר על בעיות בלימודים. בילד הרביעי כבר הצהירו 27.2 אחוזים מהאמהות שהילד הוא מהטובים בכיתתו, לעומת 3.6 אחוזים מהאמהות שאמרו שילדן הוא מהתלמידים הכי פחות טובים.
"אינני יכולה לדעת האם הילד הראשון במשפחה אכן בעל אינטליגנציה גבוהה יותר", אומרת המטפלת המשפחתית איריס קליין-שפי. "אבל אין ספק שהורים של פעם ראשונה מגיעים להורות שונים לגמרי מהורים מנוסים. בפעם הראשונה יש המון מה ללמוד, והכל חדש, גם לילד וגם להורה. עושים גם יותר טעויות על הילדים הבכורים הללו, ופעמים רבות גם שמים עליהם לחץ מיותר, כך שלא הכל סוגה בשושנים. ילד שני, פעמים רבות, הוא ממש אוויר לנשימה עבור הבכור, כי סוף סוף מורידים ממנו קצת את העיניים. יכול להיות שהילדים הבאים באמת מקבלים פחות תשומת לב, ושההורים פחות מציבים אותם כמראה חברתית לעצמם וליכולותיהם כהורים, אך בעיניי זה לא תמיד דבר שלילי. יש עוד דברים בחיים חוץ מיכולות אקדמיות, ופעמים רבות הילדים הבאים חשים פחות בודדים בעולם, והם מאושרים יותר".