למרות המורכבות, החלוקה של אותם משאבים, הכעסים והמריבות, רוב האחים חיים בשלום זה עם זה, אפילו מחבבים האחד את השני, וצוברים יחד זיכרונות וחוויות מהשהות ביחד, אפילו מהתקופה שבה האח הבוגר שומר על הצעירים בבית.

לקראת החופש הגדול, שמגיע השנה בצל שגרת הקורונה, בלי חופשות מעבר לים, בלי קייטנות, בלי אפשרות בטוחה להיתמך בסבא וסבתא, ועם הרבה שעות נוספות שרובינו צריכים להשלים - הורים שואלים אם ומתי אפשר להסתמך על ה"גדול" כשמרטף.

אחריות - נותנים או לוקחים?

כמו הרבה ערכים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו לאורם ויחזיקו בהם כשיהיו מבוגרים – גם האחריות (שאגב נמצא בתוכה את המילים "אח" ו"אחר") מהווה תשתית התפתחותית פסיכולוגית וחברתית שתעזור לילד להיות אחראי על מעשיו, אכפתי כלפי הסביבה, עירני למתרחש ובעל עמדה חיובית וכוונות טובות כלפי החברה.

יש ילדים שכאילו נולדו אחראיים, וכשאני שומעת על התכונה הזו בשנות החיים הראשונות – זה כמעט תמיד הילד הראשון. יחד עם הבכורה, מגיע סל של תכונות, שכולל לצד האחריות גם בגרות, רגישות, קונפורמיות ויכולת מנהיגות, שנועדו, בלא מודע, להתאים את אופיים של הילדים האלו לעולם המבוגרים ולענות על ציפיות ההורים.

גם אם נראה שהילד כבר רכש את התכונה, את כדור הזכוכית שנקראת "אחריות" לא נזרוק לעברו אלא נעשה העברת מקל מסודרת ומדורגת. נסביר, נדריך, נדגים, נשתף, נאמן ונהיה קשובים כדי לתת מענה לסוגיות שהילד עוד לא מיומן בהן.

שלום וביטחון

אם החלטתם שהבוגר או הבוגרת שלכם אחראיים מספיק והיחסים ביניכם מזמנים עזרה הדדית – צאו לדרך, אבל לפני כן, ודאו שהנחתם תשתית לשלום וביטחון.

כדי להשפיע על יחסי האחים לטובה ולא לקבל שיחות "היא לקחה לי" באמצע ישיבה בעבודה - נטמיע בבית ערכים כמו שיוויון ושיתוף פעולה, ונוציא מהבית את ההשוואתיות והתחרותיות; לא נבקש מה"גדול" תמיד לוותר ולהתגבר ולא נרחם ונחליש את ה"קטנה"; נדריך ונאמן אותם לחלוק משאבים, ונפנה להם זמן איכות – איתנו, ההורים; נלמד אותם ליישב ביניהם את הסכסוכים ולא נעטה על עצמנו את גלימת השופטים; נעניק לכל אחת ואחד מהם אהבה ללא תנאי, המון עידוד, תחושה של נחיצות ומסוגלות.

אחרי שנכיל את אי ההסכמות ונכוון גם לרגעי שלום בסלון - נוודא שהילדים יודעים מי אחראי ועל מה, ושהם  יכולים לשמור על הבריאות, הבטיחות והביטחון של עצמם ושל אחיהם.

כדי לעבור באופן מיטיב את השהייה של הילדים בבית, הם צריכים להיות מסוגלים לדעת לצפות מצבים סיכוניים ולהימנע מהם או לפחות להצליח להתמודד איתם. לשם כך, הילדים זקוקים לחשיבה מופשטת, שעל פי הפסיכולוג ז׳אן פיאז'ה, מתפתחת בגילאי 12-13.

בהתאם לתיאוריה, ממליץ ארגון בטרם לבקש מהבוגרים שלנו להשגיח על האחים הצעירים שלהם (שגילם לא נמוך משלוש) רק כשהם עצמם הגיעו למצוות.

קיץ, ילדים, קרטיב, ארטיק, החופש הגדול (צילום: Purestock, GettyImages IL)
אל תשכחו לפנק אותם | צילום: Purestock, GettyImages IL

כדי למסור להם את האחריות באחריות - נדגיש בפניהם את הדברים הבאים:

האח הבוגר אחראי על הביטחון והבטיחות של אחיו. עליו להישאר ער, עירני וקשוב לצרכים של הקטנים ממנו. שדרו שאתם סומכים עליו אך אפשרו לו ליצור קשר איתכם אם מדובר באתגר חריג.

למדו אותו מה לעשות במקרי חירום, איך להתמודד עם שריפה, רעידת אדמה או פציעה של מישהו מבני הבית. הנחו אותו לחייג מידית לגורם המתאים, לומר מה הבעיה ומה הכתובת. את המספרים כדאי לתלות על המקרר או להכניס לחיוג המהיר בסמארטפון של המתבגר/ת.

אם אתם מצפים שיגיע איש מקצוע לביתכם (מה שמומלץ להימנע ממנו שאינכם בסביבה) – עדכנו על כך מראש את המתבגר, ובקשו להתעדכן כשאיש המקצוע נכנס ויצא מהבית. באופן כללי, סכמו על אי פתיחת הדלת לזרים ואם ניתן - בקשו משכן/שכנה להיות במרחק קריאה במידת הצורך.

להיות תורם ומועיל

להיות האח הגדול יכול להיתפס כתפקיד מעצים ומצמיח אבל השיווק שלו תלוי בעיקר במה שאתם תשדרו לו.

אז עם כל הדאגות והלחץ היומיומי - אל תיקחו את העשייה הזו כמובנת מאליה. תודו לילד שלכם, תעודדו אותו על המאמץ והתרומה לבית, תפרגנו לו על התיפקוד כבוגר, ושתפו אותו עד כמה העזרה הגדולה הזו משפיעה על כולכם כמערכת משפחתית לטובה (חיסכון בהוצאות, הידיעה שמי שמשגיח הוא בן משפחה אוהב, היכולת של האחים ליהנות זה מזה, השקט הנפשי שזה מעורר בנו כשאנחנו בעבודה והגאווה שהבן/הבת שלנו גדולים ועצמאיים כל כך).

הכותבת היא מנחת הורים ומשפחה, מכון אדלר