אנרה קאיה סבגי, 34, מתל אביב, בת לאב יהודי ואם מוסלמית, עלתה לארץ מאזרביג'ן עם משפחתה בשנת 1995, אז היתה בת 8. "אב יהודי ואם מוסלמית זה נפוץ מאוד שם", לדבריה. בארץ למדה סבגי בבית ספר דתי לבנות, אמי"ת בתל אביב. "עד כיתה י' הייתי עם חצאית, תנ"ך, תפילת בוקר", היא מספרת, "אך מכיוון שגדלתי בבית מיוחד שראו ושמעו טלוויזיה בטורקית, התאהבתי בטורקיה ורציתי לנסוע. בגלל שאמא שלי מוסלמית, התחברתי מאוד לאיסלאם".
בכיתה י' החליטה סבגי להפסיק את לימודיה ולטוס לטורקיה עם אביה, כדי לפגוש בחור מוסלמי שהייתה איתו בקשר אינטרנטי במשך שלוש שנים – ביקור שנגמר בנישואים. "יש לנו משפחה שלמה בטורקיה", היא מספרת, "הצד של בעלי מוסלמים עם כיסוי ראש לכל דבר ועניין. נסעתי לפגוש אותו אחרי שנים של התכתבויות, אך לא ראיתי אותו לפני וגם לא דיברנו לפני הנסיעה, זה היה על עיוור. ראיתי אותו בשדה התעופה ואחרי שבוע התחתנו".
אביה של סבגי, שפגש את משפחת הבעל כפי שביקש, חזר לארץ, וסבגי נשארה לחיות בטורקיה במשך חמש שנים, ואף ילדה שם את בנה הבכור. "שם למדתי להכיר את האיסלאם יותר", היא אומרת, "את התפילות יותר, את הקוראן יותר".
אחרי חמש שנים חזרה סבגי לארץ עם בעלה ובנה הקטן, והוחלט שיגורו בבית הוריה. בינתיים שני אחיה – אחיה הצעיר ממנה ב-12 שנים, שנולד בארץ, ואחיה הגדול, רמי איחייב, התחברו דווקא ליהדות – "שניהם התגיירו, בעוד שאני התאסלמתי".
למרות הפרשי הגילים, בחר גם אחיה הצעיר להמשיך לגור אצל ההורים בתל אביב. "כשחזרנו לארץ הוא כבר היה בן 22", היא אומרת, "הוא עבר תהליך גיור, שומר שבת, ציצית, כיפה, בית כנסת, שבתות, חגים, כשרות, שמירת כלים, בניית סוכה, כל מה שהדת מבקשת. בעלי מוסלמי מסורתי. אני אחותו הגדולה, כמו אמא שלו, גידלתי, חינכתי, עזרתי לו כשהיה קטן".
איך נראית ארוחת שבת אצלכם?
"נגיד בחודשי הקיץ יש צום רמדאן, אני צריכה לפתוח את הצום בשמונה בערב, ושבת נכנסת ברבע לשמונה, עושים קידוש, מתחילים רבע שעה, אני עושה תפילה ואז יושבים כולם יחד מסביב לאותו שולחן. הדברים מתערבבים לא פעם. אנחנו משפחה מאותו בית, שולחן של שבת כולם ביחד, מכבדים אחד את השני. קונים חלות, מחלקים עם מלח. אחי צם בכיפור, אז לא אוכלים ולא שותים לידו, בעלי אפילו עוזר לו לבנות את הסוכה".
ואיך הסביבה מגיבה?
"אני מוסלמית אבל לא מסתובבת עם כיסוי ראש מחוץ לבית. מחוץ לבית אני אדם רגיל. אני עובדת בחברה גדולה כמנהלת משרד. הוא לא מסתובב לידי ולכן אין הרבה תגובות, כי אנשים לא רואים ולא יודעים מה קורה בתוך הלב".
מה את חושבת על היחסים בין טורקיה וישראל?
"יש מחלוקת אבל אנחנו לא מגיעים למצבים של עימותים בבית. אני גרה בישראל, אני רואה את החיילים, אם יש משהו בין ישראל לטורקיה. לא משנה אם זה בנט או נתניהו, הפוליטיקה לא משנה, מכבדים אחד את השני.
"ההורים שלי לא היו אנשים דתיים, אבא שלי למד פה בארץ על החגים, פסח ופורים. מה שאנחנו למדנו ככה אנחנו לימדנו אותם. לא הייתי מתפללת לידו".
סבגי אף פרסמה פוסט בקבוצת "מאמאמצחיק" ובו כתבה: "סיפורי דת היו לנו אבל כזה עוד לא שמעתן. קבלו את משפחה בהפרעה, או תשמעו מה זה להיות ילדים לאבא יהודי ואמא מוסלמית שגרים באותו בית. כבוד גדול להורים האלופים שלנו שלימדו אותנו שהדת היא לא אישיו, אלא לכבד את האחר בכל אשר הוא ולסמל את מה שבארץ שלנו כל כך קשה ליישם! תפזרו אהבה, תקבלו כפליים, בלי הפרדת מין, גזע, שפה, לאום, נטייה מינית או צבע".