אבא, אמא ועוד שניים-שלושה ילדים זה התא שרובנו גדלנו עליו ולמדנו להכירו. לשאלה האם המודל הזה הוכיח את עצמו התשובות ודעות רבות ומגוונות, אלא שבעידן הפלורליסטי יש אפשרויות אחרות ונוספים מודלים שונים ומגוונים של הורות ומשפחות. לרגל יום המשפחה, החלטנו להכניס אתכם לביתם של חמש משפחות כאלה.
משפחה חד-מינית: "יש גמישות בתפקידים מגדריים"
מי אנחנו: עדי בר דוד (32) ולי ראובני-בר דוד (36).
מקום מגורים: פרדס חנה.
סטטוס: נשואות שנתיים וחצי וביחד כבר 4.5 שנים, אמהות לעילי בן השנה וחצי.
קריירה: לי מטפלת מינית מוסמכת, עדי עובדת סוציאלית המטפלת בנפגעי נפש.
עדי: החלטנו לא להכניס גורם שלישי כי היה חשוב לנו שהמשפחה שלנו תהיה סגורה, ולא רצינו בה אנשים שהם לא חלק מהזוגיות שלי ושל לי, שזו תהיה רק המשפחה שלנו.
לי: אני לא רואה אופציה אחרת, אנחנו נורמטיביות, מונוגמיות. אנחנו משפחה אחת מלוכדת ושמחה.
איך הסביבה מגיבה?
עדי: אנחנו כל כך טבעיות ונורמטיביות שמגיבים אלינו ממש באופן טבעי, אפילו בפרדס חנה שזו סביבה שאין בה חד מיניים. אנחנו חיות את חיינו באופן רגיל. עילי בגן ויצו ואנחנו האמהות היחידות ואין שום עניין והכל נורמלי. כל אחת מאיתנו נחשבת חד הורית אבל אנחנו בכלל לא מנצלות את ההטבות שניתנות כי אנחנו מרגישות ביחד.
לי: הסביבה מגיבה כמו שאנחנו מביאות את זה, באופן ישיר ופשוט.
הדבר הכי טוב במשפחה שלנו
עדי: העובדה שאנחנו יכולות להיות גמישות בתפקידים שאנחנו לוקחות בתוך הזוגיות. אני יכולה לקחת את התפקידים הנשיים והאימהיים לתקופה מסוימת, ובתקופה אחרת אני יכולה לקחת תפקידים יותר אבהיים או גבריים. אני לא חייבת לעשות רק את התפקידים הנשיים אלא להתנסות בכל מיני תפקידים מגדריים.
לי: אנחנו לא חוות את עצמנו כשונות אלא כמו כל זוג ישראלי שמתמודד עם המציאות היומיומית - משכנתא, חלוקת הזמן בין המשפחה לעבודה, ובין המשפחה לחברים, למצוא זמן איכות זוגי.
מה היית משנה?
עדי: לי נכנסה להריון קודם בגלל שהיא המבוגרת מבין שתינו. את כל התהליך עברנו ביחד, והוא ילד של שתינו לכל דבר. ולמרות זאת, אחרי שהיא ילדה, הפרוצדורה של האימוץ הייתה מאוד מתישה ואפילו משפילה. היינו צריכות ללכת לשירות למען הילד, שם בדקו אם אני כשרה לאמץ, אבל זה הילד שלי. הייתי שמחה שיהיה חוק כדי שלא אצטרך לעבור את תהליך האימוץ המיותר הזה, שכרוך בהליך בבית משפט והרבה כסף. אנחנו הרי משפחה לכל דבר.
לי: הייתי שמחה אם יפסיקו לשאול אותי מי האמא האמיתית. אם אנחנו לא עונות, מתחילים לנחש ואז חושבים שעדי ילדה אותו כי הוא דומה לה יותר. עילי משותף לשתינו מהרגע הראשון, גם החוויה של המשפחה המורחבת היא שהוא ילד של שתינו.
גרושים וחברים: "חוגגים ביחד חגים כשמתאפשר"
מי אנחנו: לימור דניאלי שוסטר (43) ושי שוסטר (45).
מקום מגורים: רמת גן (בסמיכות זה לזו).
סטטוס: גרושים פלוס שלושה ילדים.
קריירה: לימור עורך דין, שי פסיכותרפיסט.
לימור: התחתנו בגיל מאוד צעיר, והיינו נשואים 16 שנים. כשהחלטנו להתגרש ידענו מה קורה כשמגיעים לבית המשפט, והיה ברור לנו שאנחנו לא מסוגלים להתכתש ומעדיפים להיות מבוגרים אחראים, ולכן עשינו את זה בצורה מאוד יפה בהליך שנקרא "גירושים בשיתוף פעולה". בכל מה שקשור בענייני הילדים התקשורת בינינו ישירה. יש לנו משמורת משותפת, ולא רק על הילדים אלא גם על הכלב שאותו אימצנו אחרי שכבר נפרדנו. אנחנו חוגגים יחד חגים כשמתאפשר, מתכננים יחד בר מצווה לבן ובת מצווה לבת. היינו חברים מאוד טובים גם בנישואים, זה בא לידי ביטוי גם היום. המטרה הייתה לעשות את זה עם מינימום צלקות ופגיעה בילדים, בשגרה, ובדימוי שלהם.
איך הסביבה מגיבה?
בהתחלה כולם היו בהלם כי אף אחד לא העלה על דעתו שנתגרש. אבל על עצם הפרידה, מבחינת הדרך שאותה עשינו, זה מתקבל בהערכה מאוד גדולה. כל מי שמכיר אותנו מפרגן מאוד.
הדבר הכי טוב בבחירה הזו
בגלל שבחרנו בהליך מקיף ושלם שעושים אותו בקצב שאנחנו הכתבנו, זה מבטיח שכל הדברים סגורים בסופו של דבר, ומאפשר להמשיך קדימה, כך שאף אחד לא שקוע במרירות. סך הכל, כל הליך גישור זה win win situation - שני הצדדים מקבלים מענה לאינטרסים שלהם. לא לכל דבר כינסנו את עורך הדין, ישבנו לבד וניסחנו הרבה סעיפים. זה הליך לא פשוט, אבל למרות המריבות והכעסים צלחנו את הדרך, זכרנו את מה שחשוב בעצם.
מה היית משנה?
לא היה שום דבר שהיה יכול להיעשות אחרת. אני שלמה עם כל מה שהיה.
הורות משותפת: "לא יכולתי לבחור אמא טובה יותר"
מי אנחנו: איציק הדר (47) ואפרת יפה (43).
מקום מגורים: מתגוררים בבתים נפרדים בתל אביב.
סטטוס: רווקים פלוס שני ילדים, עידו בן שנה וחצי ונועם בת ארבע עוד מעט.
קריירה: איציק בהייטק ואפרת בפרסום.
איציק: הייתה לי זוגיות ארוכה עם בן זוג ושקלנו את האפשרות להביא ילד לבד, אבל מישהו הבין שהוא חייב לוותר על הקריירה, וזה לא צלח. חשבנו שיהיה טוב אם תהיה אמא, נראה לי שחשוב שתהיה דמות אם. חבר משותף הכיר בינינו, כי ידע ששנינו רוצים להביא ילדים. אם לא הייתי מוצא את אפרת הייתי הולך על פונדקאות.
איך הסביבה מגיבה?
מאוד מפרגנת, זה הפך לעניין כמעט שגרתי להביא ילד במסגרת הזאת בהורות אחרת או משפחה חדשה. יחד עם זאת, אין הרבה זוגות במתכונת שלנו שמביאים מעל ילד אחד, בעיקר בגלל היחסים בין ההורים. הרי אין את הנישואים כדבק, לרוב יש בעיות, ולא פשוט להחזיק כזאת משפחה, כאשר אני לא גר בתא המשפחתי, אבל חשוב לי לדעת הכל. האחריות במסגרת ובמתכונת הזאת חייבת להיות שווה.
הדבר הכי טוב בבחירה הזו
כמו שאני אומר לבת שלי: יש כל מיני סוגי משפחות, יש שתי אבות או שתי אמהות, ויש להם שני בתים. זה הופך להיות משהו שהוא לא מאוד שונה. זה חשוב שההורים ביחסים טובים גם אם לא חולקים מיטה משותפת, אבל חוגגים חגים ביחד וגם יוצאים לחופשות משותפות. חוץ מזה, לא יכולתי לבחור אמא יותר טובה.
מה היית משנה?
הייתי רוצה להביא ילדים בגיל צעיר יותר, ככה הייתה לי הזדמנות להביא עוד ילד. זה כיף, מרגש ומעצים.
זוג אל-הורי: "ילד זה לא כלכלי"
מי אנחנו: אסף (45) וגלית (44) וודסלבסקי.
מקום מגורים: רמת גן.
סטטוס: נשואים במשך שנתיים.
קריירה: אסף מהנדס תוכנה (כרגע מובטל הייטק) גלית עו"ד במשרד המשפטים.
אסף: כשהכרתי את גלית, שמחתי לגלות שהיא אישה דתייה. כמי שחזר בעצמו בתשובה בגיל 20 וכעבור עשור חזרתי בשאלה, הנחתי שהיא אוהבת ילדים ותהיה לנו משפחה גדולה. לאחר החתונה, התחלתי לחשוב על הבאת ילדים בשיקולים של עלות מול תועלת, ככל שהתעמקתי בזה הגעתי למסקנה: להביא ילד לעולם זה לא כלכלי כיוון שזה יוצר אבטלה, פוגע בהיצע הדיור, ובאופן אישי, מה יוצא לי מזה שיש לי ילד? מה ההורים שלי מקבלים מזה שיש להם אותי, כמה זה עלה להם ומה הם מקבלים בתמורה? חיבוק מילד זה דבר נפלא, אבל כמה עולה לי החיבוק והחיוך הזה - מיליון, שני מיליון שקל?
גלית אמנם הייתה רוצה ילד אחד לפחות אך היא תומכת בי ובפעילותי.
איך הסביבה מגיבה?
לא סיפרנו את זה למשפחה. המשפחה של גלית דתייה ולכן לא תבין זאת. למשפחה שלי, שהיא חילונית, אמנם סיפרנו, וזו הייתה בשבילם טראומה. אגב, אחים שלי שחיים בארה"ב עדיין לא יודעים לגבי זה. גם החברים שלי, בעלי משפחות, לא מצליחים להבין את זה ומגיבים בהתנגדות.
הדבר הכי טוב בבחירה הזו
הזמן והכסף שלי פנויים. אני חופשי לחלוטין לעשות מה שבא לי. זה יתרון שהאירופאים עלו עליו כבר לפני 200 שנה, רק בישראל עדיין לא הבינו את זה בגלל הטראומה מהשואה והמלחמות הדמוגרפיות עם הערבים. כל ילד היום זה נזק לחברה שלנו. להיות "חברתי" זה לא להביא ילדים, זה שהממשלה שלנו אומרת ההיפך, זה פשע.
מה היית משנה?
כיום אני עמל לשכנע את העולם בתורתי ומתכתב עם גופים גדולים בנושא. זה נתן לי יעד ותקווה, שיש לי למה לשאוף בחיים: להפסיק את שיעור הילודה הפסיכוטי שיש בארץ ובעוד מדינות. זה שקר לטעון שכשאתה מביא ילד זה לא על חשבון ילד רעב. בייבי בום זה אסון לאומי ובינלאומי.
אבא חד-הורי: "אין לי זמן לדייטים"
מי אני: קובי טריפיניטו (42).
מקום מגורים: כפר גיבתון.
סטטוס: רווק חד-מיני פלוס תאומים כבני שנתיים, טומי ורוי.
קריירה: עורך פורטל "יוקרה" ועוסק בקידום תקשורתי ובכתיבה עיתונאית ושיווקית.
מה גרם לבחירה?
אני לא נשוי לאישה ולא שפר עליי מזלי ומצאתי בן זוג, ולכן החלטתי שאין למה לחכות, רציתי לבנות כבר את התא המשפחתי שלי. אם הקארמה תשתנה אולי יצטרף אלינו מישהו ויהיה חלק מהמשפחה. נכון שאין לי שעון ביולוגי, אבל צריך להיות הוגן גם כלפי הילדים. הייתי כבר בן 40 והבנתי שאם אני לא עושה את זה עכשיו אני לא עושה את זה בכלל. לא רציתי להיות אבא-סבא. ויתרתי לעת עתה להכיר פרטנר, כי אין לי זמן לדייטים.
איך הסביבה מגיבה?
החברים תומכים ברמה הרעיונית, פחות במעשית. בני המשפחה תומכים ועוזרים עד כמה שאפשר. מי שלא תומך ברעיון הזה לרוב מצניע אותו. אני לא נתקל בתגובות אנטי, אלא יותר תגובות של פליאה כמו איך זה להביא ילדים בלי אימא, מה יהיה עם הילדים, דעות שאולי הן חשוכות אבל זה לא חלק ממני ואני לא מטפל בהתנגדויות. בעבר היה לי חשוב לרצות, אבל למי שיש בעיה זו הבעיה שלו ולא שלי.
הדבר הכי טוב בבחירה הזו
אני לא יודע מה היה טוב אם הייתי חי לצד אישה ומגדל ילדים או לצד גבר ומגדל ילדים. מבחינתי, הדבר הכי טוב זה שהם נכנסו לחיים שלי. למרות ששללו את החרות שהייתה לי כרווק, כל חיוך שלהם ממיס אותי, הצעד הראשון, הנפילה הראשונה - הכל מרגש אותי. כמה טוב להם אני לא יודע, גם אין מספיק מחקרים בעולם שהצליחו לבחון משפחות חד מיניות ולדעת מהן ההשלכות הפסיכולוגיות. אני מקווה שתהיה להם ילדות שפויה ורגילה עד כמה שאפשר. לצערי, ההגדרה היבשה הזו של הומו נתפסת אצל רבים מאיתנו כקללה. לא יהיה להם פשוט עם זה שאני הומו, אני רוצה לקוות שאני טועה, אני מניח שגם אם יהיה להם קשה, הם יבינו שיש מודל אחר של משפחה ואני מבקש שיכבדו אותנו כמו שאנו מכבדים כל מודל אחר.
מה היית משנה?
את היכולת של כל אדם בישראל להביא את הילד באופן חוקי במדינה שלו ולא לעשות את זה בתהליך מאוד יקר במדינה אחרת כמו מדינות עולם שלישי. הקטנים האלה "עלו לי" 92,000 דולר. מילא שבישראל אין רווחה כלכלית, אז למה להעניש את מי שרוצה להביא ילדים בדרך הזו.
אני עוכבתי בהודו לאחר הלידה בדיוק מאותן הסיבות שהחבר'ה בתאילנד עוכבו לפני שבוע - מלחמה סיזיפית בבתי משפט ברשויות כאן ושם, עם שני תינוקות רכים שנולדו זה עתה. הייתי משנה את הזכות לממש אבהות באופן כללי לכל מי שבוחר מרצונו להיות הורה, זה לא קורה בישראל וזה מקומם ועצוב ברמה האישית.