דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, הודיע בסוף השבוע על ארבע גופות חטופים שחולצו מרצועת עזה על ידי כוחות צה"ל: עמית בוסקילה, שני לוק, רון בנימין ואיציק גלרנטר זכרונם לברכה. המבצע המשולב שערכו צה"ל והשב"כ החל בעקבות מידע שעלה בחקירות מחבלים שנעצרו בשטחי הרצועה ובהכוונה מודיעינית ממפקדת השבויים והנעדרים שבאגף המודיעין.
ירדן פיבקו גלרנטר שאיבדה את אביה, איציק ז"ל: "אנחנו כואבים את הבשורה, אבל גם מבינים שיש לנו הרבה על מה להודות בעניין הזה שהוא חוזר לכאן, לקבורה בארץ ישראל. ככל שעברו הימים, הבנו שהתרחישים עלולים להיות נוראיים ואיומים מכפי שחשבנו, אבל החושך היה כל כך מוחלט שהרגשנו צורך להרבות באור, להרבות במחשבות חיוביות, בתפילה. לא כי אנחנו מנותקים מהמציאות אלא כי בסוף זה טבע האדם. רצינו להאמין בטוב, רצינו להאמין שהסוף יהיה אחר. האמנו שבאמת נזכה לראות אותו שוב".
מה עבר עלייך ביומיים האחרונים?
"ביום שישי, קצת לפני הצהריים, קיבלתי טלפון מהקצינה שליוותה אותנו. היא ביקשה מאיתנו להתכנס - ממני, מהאחים שלי, מאמא שלנו. כך עשינו, התכנסנו בבית של ההורים שלי, נפגשנו עם האנשים שמלווים אותנו בתקופה הארוכה והחשוכה הזו. קיבלנו סוף סוף איזו ודאות, בשורה שהיא חד משמעית".
מה קרה לאבא ב-7 באוקטובר?
"אבא שלי נסע לפסטיבל נובה עם שלושה חברים. הם הגיעו למסיבה לא הרבה לפני שהתחילו התראות צבע אדום. ברגע שהן התחילו, הוא עלה על הרכב עם שלושת החברים והם התחילו נסיעה על כביש 232. קצת אחרי עיקול מפלסים, הרכב שלהם הותקל. שלושת החברים שאיתו נרצחו, גילינו על זה אחד אחרי השני בשבוע שאחרי ה-7 באוקטובר. רק לגבי אבא שלי לא ידענו שום דבר. בשבעה וחצי חודשים שעברו מאותו רגע שהבנו שהוא נלקח, לא היה לנו למעשה שום מידע לגביו, שום אות".
יש משהו מנחם בזה שיש לכם קבר ללכת אליו?
"נכון מאוד. בשבעה וחצי חודשים האחרונים היינו חלק מקבוצה גדולה של משפחות החטופים, ואנחנו מצטרפים עכשיו למשפחה יקרה וגדולה הרבה יותר של משפחות שאיבדו את היקר להן מכל".
הצלחת לספר זאת לילדים שלך?
"הקטנה לא זכתה להרבה מסבא שלה. הוא כבר יותר לא פה מאשר שהיה פה בחיים שלה. עם הגדולה דיברנו, סיפרנו שנפרדנו מסבא אחרי שחיכינו תקופה ארוכה, ושעכשיו הוא שומר עלינו מלמעלה, כמו שעשה כאן".
איך התקופה הזו שינתה אותך?
"ברמה האישית זה עשה לי הרבה. היום אני מבינה יותר מאי פעם שאנחנו אחראים לגורלנו, שהכל קשור בהכל. כולנו רקמה אנושית אחת. המדינה הזאת כל כך קטנה. אני מייחלת לשינוי, לשלום בינינו, שנזכור שאנחנו כולנו יחד, בכל הכוח".
תמשיכי לפעול למען שחרור החטופים?
"עד היום הייתי בקבוצה שאולי פחות שמעו את הקול שלה. דיברתי על אבא כדי שכולם יזכרו איזה בן אדם הוא היה. אמשיך לעשות את מה שעשיתי עד היום, וזה להתפלל חזק ולקוות עבור כל המשפחות שיקבלו את הסוף שלהן ושהסוף שלהן יהיה טוב יותר. מי שכבר יודע לגבי היקר שלו, שיזכה להתאחד איתו לפחות בקבורה הולמת כאן, בארץ ישראל".