עבור הורים, שנה אחת יכולה להראות כעידן שלם. בתקופה קצרה כל כך הם חווים אינספור חוויות מרגשות שיכולות להספיק לחיים שלמים: הילד התהפך, כמה חודשים לאחר מכן נעמד, אחר כך הוא כבר הולך, אמר אמא או אבא ועוד ועוד. כן, בשנה אחת יכולים להידחס המון רגעים מרגשים, מפחידים ומשמחים שמרכיבים את חיי ההורות. אז במקום עוד סיכום שגרתי לשנת 2012, החלטנו הפעם לאסוף כמה סיפורים מרגשים במיוחד שהפכו את השנה האחרונה למדהימה במיוחד עבור כמה הורים.
"תמיד ידעתי שהוא ישאל איפה אבא"
"השנה הזו כולה היתה בסימן של שינויים רבים, כי אחרי שנים במרכז עברנו אושרי ואני לגור בצפון, קרוב למשפחה שלי. זה היה מעבר לא קל עבור כולנו, אבל לאט לאט הצלחנו להכיר חברים חדשים ולהתאקלם בסביבה. אבל הרגע שהכי זכור לי השנה היה כשנסעתי עם אושרי באוטו ופתאום הוא שאל אותי 'אמא, איפה אבא שלנו?'. תמיד ידעתי שהשאלה הזו תגיע, אבל הייתי בטוחה שהיא תגיע בגיל מאוחר יותר, והופתעתי. אחרי שיצאתי מהשוק הראשוני אמרתי לו שבמשפחה שלנו יש רק את אמא ואת אושרי, והוא לגמרי קיבל את זה ולא שאל שאלות נוספות. אני הרגשתי שקרה לנו משהו חשוב בשיחה הזו, כי זה משהו שהולך ללוות אותו כל החיים, והיה חשוב לי להגיד לו את הדברים כפי שהם, בלי שקרים וישירות ממני".
"לא האמנתי שאצליח להרות באופן טבעי"
"את אליעד ואת לידור ילדתי אחרי טיפולי פוריות קשים, וכאשר לא הצלחתי להיכנס להריון שוב, הבנתי שכנראה זה יקרה גם בפעם השלישית, והגיע הזמן להשלים עם זה שכך אביא ילדים לעולם. הגעתי לרופא שרשם לי גלולות למניעת הריון כדי שאוכל להסדיר את המחזור ולהתחיל תהליך של טיפולי פוריות ופתאום לא הרגשתי טוב. הייתי עם תופעות של הריון אבל לא האמנתי שזה קורה, כי לא הצלחתי להרות באופן טבעי קודם. כשראינו את שני הפסים של בדיקת ההריון, אני ובעלי לא האמנו שזה אמיתי עד שבדיקת הדם אימתה זאת. הרגע הכי עוצמתי שלי מהשנה הזו הוא הלידה של אביגיל, שנולדה פגה לפני הזמן המשוער ללידה. כשהחזקתי אותה בזרועותיי הרגשתי שהיא נס ושהיא פייטרית למרות גודלה הזעיר. היא הגיעה לעולם למרות כל הקשיים, והיא פשוט מדהימה. לא נשארו הרבה עיניים יבשות בחדר באותו הרגע".
"ואז האחיות הביאו לנו שתי חבילות קטנות עטופות"
"כל השנה האחרונה היתה עבורי בסימן הורות. אני ואריק נכנסנו לתהליך הפונדקאות בינואר, ובספטמבר השנה הפכנו להורים גאים לתאומות שלנו. הרגע שזכור לי במיוחד השנה הוא הרגע שבו ראיתי אותן בפעם הראשונה. הן נולדו בהודו וחיכינו ליד חדר הלידה במתח, כי זו הייתה לידה קיסרית ולא יכולנו להיכנס פנימה. ואז הגיעו לעברנו שתי אחיות עם שתי חבילות קטנות עטופות ושמו בזרועות כל אחד מאיתנו ילדה אחת. זה היה רגע ממש עוצמתי ומרגש, שאזכור כל חיי. ראינו פשוט חיים חדשים, שמגיעים עם אופי, עם עולם שלם, עם ייחוד של כל אחת מהן, שהביאו אהבה ואושר לחיים שלנו".
"סוף סוף קיבלתי משמורת משותפת על ילדיי"
ד', גרוש ואב לשלושה ילדים:
"הרגע המכונן שלי השנה הוא היום בו בית המשפט קבע כי תהיה לי משמורת משותפת על שלושת ילדיי. זה קרה אחרי מאבק קשה שנמשך כמה שנים. לא הייתי מוכן לוותר על האבהות המלאה שלי. תמיד ידעתי שהעובדה שלא הצלחנו להישאר נשואים, לא צריכה לפגוע בכך שאהיה אבא במשרה מלאה, וביום הזה קיבלתי אישור גם מבית המשפט לכך. כשקיבלתי את הפקס פשוט קראתי כמה פעמים את הכתוב והתחלתי לבכות. לקחתי את הילדים למסעדה וסיפרתי להם, הם היו מאושרים מאוד ומאז רואים את אבא ואמא באופן שווה".
"דווקא בזמן האזעקה אריאל היה זה שהרגיע אותי"
"הדבר שהכי השפיע עליי השנה היה מבצע 'עמוד ענן'. אני זוכרת היטב את כל התקופה הזו, כי היינו באיזור העימות והתמודדנו יום יום עם האזעקות. פעם אחת ראינו כדור אש בשמיים עוד לפני ששמענו את האזעקה. רצנו כולנו לחדר המדרגות, וכמובן שמייד הגיעה גם האזעקה. בדרך כלל הצלחתי לשמור על קור רוח ליד אריאל, אבל בפעם הזו ממש נבהלתי וראו את עליי. הייתי פשוט על סף בכי, ופתאום שמעתי את אריאל אומר לי: "אמא אני אוהב אותך ובטוח גם אבא אוהב אותך". פתאום קלטתי עד כמה הילד שלי בוגר, למרות שהוא רק בן 3 הוא זה שמנסה לחזק אותי, מדהים. הילדים שגדלים במציאות כזו מתבגרים הרבה יותר מהר".
"אנחנו חוזרים לארץ!"
"בשנתיים האחרונות אני מתגוררת בשווייץ, ובשנתיים האלה נולדו לי 3 ילדים. בתקופה הזאת הבנתי שאני רוצה לגדל את ילדיי בארץ (למרות שהחיים בארץ לא קלים וכולם מזהירים אותי מכך). אורח החיים כאן מאוד שונה מישראל מבחינה משפחתית: בישראל יש מסגרות לילדים קטנים, מה שכאן לא קיים, ולכן אנחנו נאלצים להיעזר באופר ומטפלות. אני רוצה שילדיי יקבלו חינוך כמו זה שאני קיבלתי, ושכנעתי את בעלי השווייצרי שנעבור לחיות בישראל. זה לא קל לקבל החלטה כזו, אבל כשהוא הסכים והבנתי שילדיי יחיו קרוב למשפחה ולחברים שלי, ובמקביל אוכל לעבוד בעסק שלי שנשאר בישראל, זה ריגש אותי מאוד. אין ספק שלידת התאומות עזרה לנו לקבל את ההחלטה המשפחתית הזו השנה. אנחנו מקווים שאת הפסח הקרוב נחגוג כבר כולנו בישראל".
"אני רוצה לשנות את החברה בשביל ילדיי"
"השנה הזו היתה שנה בסימן משפחה, כי הייתי שותף להקמת התנועה 'שמים את המשפחה במרכז'. מטרת התנועה היא לעודד חברות במשק לאפשר להורים לצאת מוקדם פעמיים בשבוע מהעבודה כדי שיבלו יותר זמן עם הילדים. אני מודע לכך ששינוי כל כך גדול לא יקרה בזמן קצר, ולכן אני מרגיש שאני עושה זאת למען אבות העתיד, ביניהם בני גיא והתאומים שעתידים להיוולד. בשנה החולפת היו שני רגעים שזכורים לי במיוחד: הראשון הוא הכנס שערכנו בחודש דצמבר בו החזון יצא מרמת המודעות והפך למעשה, והשני הוא כשהתראיינתי בתוכנית בוקר. גיא ראה אותי יוצא מהבית, מופיע בטלוויזיה וחוזר הביתה - כל זה במשך כשעה וחצי. הוא היה המום שראה אותי בשני המקומות במקביל בזמן כל כך קצר, ומאז, בכל פעם שאני מתלבש יפה הוא שואל אותי האם אני הולך לטלוויזיה".