שוב הטנטרום בא. חיות הבית כבר מרגישות אותו מתקרב, כמו הוריקן שעומד לסחוף את כולם לטרלול שקשה מאוד לצאת ממנו. חלק מהבעיה בטנטרומים היא שאנחנו לרוב לא נשארים רגועים ושלווים מולם, אלא מצטרפים לסחרור, ושום דבר טוב לא יוצא מהמחול הזה. באתר ׳קפה מאם׳ הפופולרי יצאו לאגד כמה שיטות מפתיעות ופחות קונבנציונליות, שעשויות להציל את כולכם בפעם הבאה שהשדים יצאו מהבקבוק.
1. שיטת הקרקוע
בשיטה זו מלמדים את הילדים לעצור ולמנות עשרה חפצים לפני שהוא ממשיך להגיב. אם זה בבית, אלה עשרה חפצים בחדר. בחוץ אלה יכולים להיות עצים, אבנים או בתים. השיטה עוזרת להרגיע את הילד ומעניקה לו יכולות התמודדות עם זעם שיעזרו לו בעתיד.
2. פינת הרוגע
ילדים שנוטים להיסחף אחר הרגש ומוצאים את עצמם בטנטרומים רבים יוכלו להיעזר בהוריהם וליצור פינה ייעודית להירגעות. איזור מצומצם עם שמיכה וחפצים מנחמים שאפשר ללכת אליו ולהתאפס. ההורה יכול לשבת אם הילד, או לתת לו להיות לבדו, ויצירה משותפת של הפינה נותנת לגיטימציה לרגשות הקשים שעולים. זוהי לא פינת ענישה. להפך.
3. נושמים
בעזרת נשימות עמוקות ואיטיות, יוכל גופו של הילד להרגע בזמן טנטרום. אפשר ללמד אותו לעשות את זה, במקום להגיד לו שכשהוא כועס, שיספור עד עשר. אפשר לגרום לילד לנשום עמוק ולנשוף בעזרת נשיפות בבועות סבון, או לתוך קש, או שיצמיד לבטן בובה ויראה איך הנשימות מרימות ומורידות אותה. כל טריק שיעזור לו לעצור ולנשום, ומתוך כך להירגע.
4. מתקרבים
במקום הטכניקות אה-לה-סופר נאני, שמרחיקות את הילד לפינה, הרבה מומחים מציעים את ההפך: זמן של חיבוק חזק וקירבה פיזית, הרגעה של ההורה, בלי דיבורים, שמנטרלת את הריב, ואחרי שכולם נשמו קצת אפשר לדבר על מה שהיה ממקום חדש.
5. בקבוק מדיטציה
הפעילות הזאת, יחד עם הילד, יכולה לעזור לטווח ארוך: לוקחים בקבוק, ממלאים אותו במים והמון נצנצים, סוגרים היטב, וקוראים לו בקבוק המדיטציה. בשעת משבר מוציאים את הבקבוק, משקשקים אותו ונותנים לילד להסתכל על מערבולת הגליטר, עד שכל הנצנצים יורדים למטה, נרגעים, ואיתם גם הוא. יש ביוטיוב הרבה הדרכות בנושא.
6. דברו איתם
כמבוגרים, אנחנו מקבלים המון תמיכה מחברים בצורת דיאלוג. הילדים שלנו לא יכולים לשלוח הודעה לחברה ברגע קשה, כמונו, ומגיעה גם להם תמיכה. אפשר לתווך להם את הרגשות שלהם, דבר שלא בטוח שהם מסוגלים לעשות לבד. ״אתה כועס כי לא רצית לחלוק עם אחיך, כי רצית להמשיך לחשק לבד, אבל עכשיו הגיע תורו. אתה עצוב וכועס. מה כדאי לעשות?״ כשהילד קשוב ומרגיש שאתם לצדו, אפשר להציע לו הצעות לפתרון והתמודדות. מתוך תחושת היחד יהיה לו קל יותר לצאת מהסחרור.
7. שימו את עצמכם בפינה
ילדים מרגישים את האנרגיות שלנו, ואם אנחנו משתגעים ממשהו שהם עשו, גם הם ייסחפו אחרינו. במקום לשים את הילד בעונש, קחו בעצמכם הפסקה. אם אתם מרגישים שאיבדתם שליטה ושאתם כועסים מדי, פשוט תעצרו. הזעם בטח לא יעזור לפתור את המצב. תגידו לילד שאתם צריכים רגע להירגע לבד. תגידו: ״אני רואה שאתה כועס, גם אני כועסת. אני אלך להפסקה של כמה דקות כדי להירגע, ואתה יכול לעשות את אותו הדבר.״
8. תנו להם להרביץ
לפעמים כדאי לתת לילדים לשחרר את הכעס והתסכול, וייטיב עמם אם ניתן להם סביבה בטוחה לעשות בה את זה. השלכת צעצועים זה לא בטיחותי, למשל, אבל אם זורקים משהו רך, ביחד, זה בסדר. להרביץ לחבר זה לא טוב, אבל להרביץ לכרית זה בסדר. לשבור צעצוע זה לא טוב, אבל לקרוע עיתון זה בסדר. אחרי שמוציאים את הזעם, אפשר לחזור לדבר על הרגשות.