1. אצא לי השוקה
לכאורה שיר תמים, על אדם מן השורה שיוצא לו לשוק כדי להקים לעצמו חווה קטנה שבה יש תרנגול, חמור, כלב, חתול וברווז. אז אחרי ששמענו את השיר הזה לפחות 40 פעמים ביום, אנחנו קודם כל רוצים לדעת איפה השוק הזה נמצא והאם הוא חוקי? ולמה לקנות אם אפשר לאמץ? ולמה בכלל צריך גם חמור וגם תרנגולת? לילדים פתרונות.
2. רוץ בן סוסי
שיר די פשוט שנותן תחושה של חופש ומרחבים. אך אחרי ששומעים אותו שוב ושוב ושוב ושוב, עולות כמה תובנות: דבר ראשון, עם כל הכבוד שאנחנו רוכשים לחיים נחמן ביאליק, היה אפשר להשקיע פה יותר. עוד כמה שורות לפחות. דבר שני, העניין עם "רוץ בבקעה, טוס בהר" - לא אמור להיות ההפך? דבר שלישי - "רוץ וטוסה יום ולילה" - לא מגיע לסוס מנוחה מדי פעם? והדבר החשוב מכולם - מה יש בשיר הזה שגורם לילדים לרצות לשמוע אותו כל כך הרבה פעמים, ומה נעשה עם הבקשה שבאה אחריו: אמא, אבא - אני רוצה סוס.
3. גן סגור
בשיר הזה היה תמיד משהו מעט מלנכולי, והוא קיבל משמעות מיוחדת בימי הקורונה. לא. אף אחד לא אוהב לראות גן סגור, במיוחד אם זה לחודשיים. כולל שישי. וכמובן שלשם הסמליות כולם שרו אותו, ושמו אותו, והשמיעו אותו. בכל מקום אפשרי. אז לא, זה לא כל כך נעים לראות גן סגור, כמו ששר גידי גוב, אבל היי, לא צריך לדרוך על יבלות. בכל מקרה אנחנו מקווים לחזור ולאהוב את השיר הזה, ולהחזיר אותו לפינה שלנו בלב ששייכת לכבש ה-16.
4. שיר ליקינטון
כמה שאהבנו את השיר הזה, שיר שכששומעים אותו מדמיינים גן יפהפה, מלא בפרחים, ציפורים מדברות, ענני נוצה שמנהלים שיחות עם הירח ובמרכז הגן - היקינטון. אבל כששומעים עליו אלפי פעמים ביום, הגן הזה מאבד מעט מקסמו. עכשיו, כשמוסדות החינוך, ניתן לו קצת זמן כדי שהקסם יוכל לחזור אלינו.
5. בובה זהבה
זה אחד השירים האהובים עלינו, הוא לא רק יפה הוא גם חכם. החושך לא חייב להפחיד, מותר לפחד, אבל מותר גם להבין שזה בסדר לפחד. אבל אחרי ששומעים ושרים אותו לפני השינה אותו כל כך הרבה פעמים, לא רק בובה זהבה עייפה אלא כך גם אנחנו.
6. מקהלה עליזה
אין על השיר הזה בשביל לעשות אווירה כייפית בבית. המילים החמודות, הלחן המקסים, הבולבולים והפשושים. חגיגה של ממש. רק למה, למה יש לשיר הזה כל כך הרבה בתים? למה לוקח לו כל כך הרבה זמן להסתיים? ולמה כשהוא מסתיים צריך לשמוע אותו שוב בריפיט?
7. שבת בבוקר
איזה שיר יפה. עם המילים של תרצה אתר, הלחן הקסום של יוני רכטר והביצוע היפהפה של אריק איינשטיין. רק מה? השיר הזה הוא כמו פנטזיה שלא היתה אפשרית בימי הקורונה. ולך תסביר לילדים בני שנתיים-שלוש שלא, אי אפשר ללכת לירקון ולשוט בסירה, ואי אפשר לצאת לקטוף פרחים. ואז מה שנשאר לנו מהשיר הזה הוא "לטייל עד סוף הרחוב ולשוב בחזרה". איכשהו בימי הקורונה זה נשמע קצת פחות אטרקטיבי.
8. ברבאבא
שיר מתוק, באמת שאין שום דבר לא טוב שאנחנו יכולים להגיד על השיר הזה (אם נתעלם מהחרם החברתי שעבר ברבאבא בגלל שהיה טיפה עגול, אבל לפחות זה מעביר מסר לילדים על קבלת השונה), רק מה? כמו כל שיר (ראו ערך פזמון ליקינטון) גם הוא נהיה מעט מאוס אחרי ששומעים אותו חודשיים רצוף.
9. אדון שוקו
שיר מקסים, אך מעט בעייתי לתקופת הקורונה. למה? כי לא, אי אפשר היה ללכת לבקר חבר, אי אפשר לצלצל בפעמון בלי לעמוד במרחק של שני מטר זה מזה, ושלושה אדונים שוקולדים ברחובות צועדים זו היתה גם התקהלות וגם מעבר על חוק ה-100 מטר.
10. החופש הגדול
אין לנו מה להגיד על השיר הזה מעבר לכך שכולנו תקווה שאכן בחופש הגדול נוכל לעשות את כל הדברים האלה שאנחנו כל כך אוהבים, רק אם אפשר - בנסיעה, בואו נשמע שירים אחרים.
הורים - כל מה שצריך לדעת
על הורים, ילדים
ומה שביניהם