"פינוי של דירת ההורים שנפטרו הוא מהלך של פרידה פיזית שמלווה למעשה גם בפרידה רגשית", אומרת סמדר יחיאלי, ארכיונאית פרטית המציעה שירות ארכיון אישי, ומלווה בין היתר משפחות בתהליכים של מעבר דירה או פינוי עיזבון של בית הורים. מעבר להיותה ארכיונאית מקצועית, סמדר היא גם הדודה הפרטית שלי – ולכן יחד איתי נפרדה גם היא בשנה האחרונה מסבתא שלי, אמה, שנפטרה באביב שעבר. תהליך הפירוק של הדירה של סבתא היה תהליך עצוב ואמוציונלי, ובמהלכו התבוננתי בבני המשפחה שלי – וניסיתי לחשוב איך מתמודדות עם האתגר הזה משפחות אחרות.
"כל אדם וכל משפחה ניגשים אחרת למשימה הזו", אומרת לי סמדר. "פינוי המקום שבו עברה עליך ילדותך, או פינוי של דירה שגרו בה אנשים משמעותיים לך, הוא מהלך לא קל והרבה פעמים גם מאוד מרגש. יש אנשים שזה עול עבורם, ואז הם יביאו קבלן שיעיף את הכל - והלכו חיים שלמים לפח. ויש גם אנשים שפינוי כזה, למרות שהוא דורש הרבה זמן, הוא מהלך שהם חייבים לעצמם או ליקיריהם".
מעבר לקושי הרגשי, פינוי עזבון של הורה הוא גם עניין לוגיסטי מורכב. בבית יש רהיטים, חפצים, כלים ומסמכים, וצריך להחליט לאן ילך כל פריט ופריט. עבור מרבית האנשים זו תהיה משימה קשה ביותר – עד בלתי אפשרית. למען אלה ביקשתי מסמדר מספר טיפים ורעיונות שיוכלו אולי להקל מעט ולהבהיר מאיפה להתחיל.
לשמור או לזרוק?
סמדר ממליצה שלפני שאתם מחליטים מה לעשות בתכולת הדירה – תנו לה רגע צ'אנס. "קחו נשימה ארוכה וכנסו אליה בגפכם. הסתובבו בחדרים וספגו את הדירה לתוככם, תנו לה ולכל מה שהיא אוצרת לחלחל. בשלב הזה אולי תשנו את החלטתכם לגבי אופי הפינוי".
קודם כל להציל את הניירת
בין אם החלטתם להעיף את כל תכולת הדירה לאלטע זאכן ובין אם אתם עומדים לחלק בין המשפחות את השלל, כדאי לפני כן לפנות את הדירה מהמסמכים שבה. "פתחו מגירות והוציאו את כל הניירת, האלבומים ושאר החומרים שאותם ניתן לארגן לארכיון משפחתי. זכרו שאחרי שהדירה תפונה – אין ולא יהיה יותר. את החומרים האלה ניתן לשמור בארגז, בקופסא, במיכל. לא צריך למיין ואפילו לא להסתכל, פשוט לשמור כדי שלא ייזרק".
הקופסא הזו משמרת בתוכה את ההיסטוריה המשפחתית – אבל כדי להפוך אותה לארכיון משפחתי צריך יהיה לעשות עוד מאמץ. "פינוי של דירה, כמו מעבר דירה או שיפוץ, יכול להיות הזדמנות לעשות סוף-סוף סדר במה שכל הזמן רוצים ודוחים", אומרת סמדר. "השלב שבו ממיינים את החומר, מארגנים ומקטלגים אותו, הוא השלב שבו נוצר ארכיון ביתי. זה משהו שבהחלט אפשר לעשות לבד, אבל צריך לפנות אליו זמן ואנרגיה".
צלם ושכח
כל כך קל לשלוף את הטלפון ולתעד את הדירה לפני הפינוי – עשו לעצמכם טובה והשקיעו בפעולה הזו כמה דקות. "מאוד מומלץ לצלם את פנים הדירה: החל מפינות ופריטים שונים וכלה בחדר כולו מזוויות שונות. את החומרים שצילמתם תוכלו לארגן בספר דיגיטלי, או לא לעשות בהם דבר. הם ישבו בתיקיה במחשב, ואולי ביום מן הימים תשמחו להיזכר שהם שם".
מלחמת אחים
"אם אתם מספר שותפים לדירה, חשוב מאוד לקיים תיאום ציפיות לגבי אופי הפינוי וחלוקת האחריות בין השותפים", אומרת סמדר. "בהרבה משפחות קיימת דינמיקה בה רוב הבנים זזים הצידה, ובן אחד 'המשוגע לדבר' לוקח על עצמו את הפרויקט. גם אם זה ככה, אני בכל זאת ממליצה לקבוע יום בו כל האחים יכנסו יחד לדירה, כל אחד מהם עם ארגז, יעברו בין החדרים וימלאו כל אחד מהם בקופסא שלו מזכרות שמשמעותיות עבורו. לא תאמינו כמה כפית קטנה ומעוטרת משנות החמישים יכולה פתאם להיות בעלת ערך נוסטלגי עבור אחד מכם".
סמדר מראה לי את קופסת המזכרות שהיא אספה לעצמה בימים שלפני פינוי דירתה של סבתא. היא קוראת לה "קופסת הפלאות", ויש בה, בין היתר, את זוג המשקפיים שליוו את סבתא עד ימיה האחרונים, מדליות שונות וסמלי תנועה, את סיכת הפיל הזכורה שכל כך אפיינה אותה, צמיד לידה של בן (אבא שלי) ושל בת, המפתח של הבית, משולש הגומי שעצר במשך שלושים שנה את הדלת של דירת הקיבוץ הקטנה וגם סוודר שסבתא סרגה בבית הסוהר ברוסיה. אין בין הפריטים האלה ולו אחד שהוא בעל ערך אמיתי – אבל תכולתה של הקופסא לא תסולא בפז.
ארון הספרים היהודי
הספרייה היא אחד מהמוקשים הכבדים שמשאירים אחריהם הדורות המבוגרים. "ספרים קשה לזרוק אבל מצד שני למרביתם אין דורש", אומרת סמדר. "מומלץ למיין את הספרים שכן מעוניינים לשמור, גם מתוך החלטה מושכלת לשמור מזכרת רוחנית. אם בספרים נכתבו הקדשות - מומלץ לצלמן. ספרים לא נחוצים אפשר לרכז בארגזים ולהתקשר לאנשים ששמחים לבוא ולקחת לחנויות יד שנייה או לתרומות".
זה לא ישן, זה וינטג'
"עין שרגילה לראות את אותה ספה לא מוצאת בה כבר יופי או ערך, אבל אנו חיים בעידן שמחבב את הרטרו", מסבירה סמדר, ומציעה להציע לבני המשפחות להגיע ולבחור לעצמם מתנה למזכרת מבית ההורים או הסבים. "אתם יכולים גם לבקש מאדם שהעין שלו אינה 'שחוקה' ביחס לדירה, שיכנס אתכם, יתבונן על התוכן הפיזי של הדירה ויאיר את עיניכם. פתאום תגלו שלהורים הקשישים שלכם היו פנינים, כמו שולחן אוכל עם רגליים מגולפות או מנורת קיר מיוחדת עם אהיל לא אופנתי שניתן להחליפו".
באופן כללי, אל תתנו למראה הכללי של הבית להטעות אתכם. "תכולת בית שלמה יכולה מאוד לא לקלוע לטעם שלנו, אבל פריט אחד שנכנס לבית שלנו יכול להוות פתאם מזכרת נהדרת ולא מעיקה. בבית שלי עומד עכשיו שולחן קפה קטן על גלגלים, שעליו הייתה אמא שלי מגישה לנו גלידה בשלושים השנים האחרונות. בתוך הקונטקסט העיצובי של הדירה החדשה שלי הוא מקבל מקום צנוע, אבל נכון וסנטימנטלי עבורי".