"אני רוצה להסביר לכם משהו", אמרתי לבנים באוטו בדרך לגן כי הבנתי שאני כנראה צריכה. "אנחנו לא אוהבים את טראמפ כי הוא דיבר מאוד לא יפה ועשה בחירות רעות, אבל הרבה אנשים באמריקה החליטו שהוא יהיה המלך והם אלה שמחליטים. אז אנחנו מקווים שהוא יתקן את הבחירות שלו ויעשה מעכשיו בחירות טובות".
"שיתקן גם את השיער שלו", נבו אמר. צחקתי ושאלתי אותו אם הוא יספר בגן שהאיש עם הסמור על הראש זכה.
"אני לא יודע להגיד סמור על הראש באנגלית", הוא ענה. אולי עדיף שלא, הגננות לא היו מקבלות את זה הכי טוב. מוסד הנשיאות ממש מקודש פה, הם מאוד מכבדים אותו, ובכלל יש באמריקאים משהו מאוד פטריוטי, גם הליברלים פטריוטים, זה לא כמו בארץ, שאנשים כמוני מתפדחים בזה שהם אוהבים את המדינה ומתרגשים בהמנון.
"איך היו האנשים באוניברסיטה היום?" שאלתי את טל ביום רביעי כשחזר מהעבודה.
"גמורים", הוא אמר. "את הרי יודעת בדיוק איך הם מרגישים".
הם מרגישים שמשהו רע קורה ואין להם שום יכולת לעצור אותו, ידעתי. הם מרגישים שהם מצטמצמים למיעוט שמוקף על ידי עולם שהופך לקיצוני, מטורף, גזעני ואלים. הם מרגישים שהם מאבדים שליטה על המציאות.
"אני נגעלת", אמרה לי ביום שישי סטפני, אשתו של נמרוד החבר הישראלי-אמריקאי שלי. "בתור אישה ובתור אישה שנשואה למהגר, אני מרגישה כאילו המדינה שלי היא פתאום שטח עוין. טראמפ רוצה לבנות חומה כדי שלא ייכנסו? הוא צריך לבנות חומה כדי שלא כולם יברחו".
"די נו, לאן תלכו? לישראל? לקנדה?" שאלתי.
"אף אחד לא באמת יילך לשום מקום", היא הודתה, "כולם רק אומרים שהם ילכו. הם אמרו את זה גם כשבוש ניצח".
אבעבועה
ביום של הבחירות נסעתי עם נבו לקונסוליה הישראלית בשיקאגו לחדש לו את הדרכון. כולם אמרו שאין בעיה שניסע דווקא ביום הזה, לא אמורים להיות עומסים מיוחדים, זה לא יום חופש. חשבתי שאולי אפילו יהיה מעניין להסתובב ביום כזה משמעותי בעיר הגדולה, אבל העיר הייתה רגילה והאנשים נראו רגילים, ואם לא היו בלובי של בניין הקונסוליה שתי דמויות קרטון - אחת של הילרי ואחת של טראמפ עם השלט "לכו להצביע" - אפשר היה לשכוח לגמרי שזה אחד הימים הכי דרמטיים שידע העולם החופשי.
"הנה המלכה הטובה!" נבו התלהב מהשלט של הילרי, "והנה המלך הדביל עם הסמור על הראש", הראיתי לו את זה של טראמפ. "אמא אמרת מילה לא יפה", נבו היה מופתע, ואני הסברתי לו שמה לעשות, יש מבוגרים דבילים, וזה בסדר להיות דביל אבל אנחנו לא רוצים שדביליים יהיו המלכים ויחליטו החלטות. הייתי גאה שהילד שלי פוליטי ובגיל חמש כבר מזהה מועמדים לנשיאות, אבל בהמשך היום הוא אמר "הנה המלכה הטובה" על כל אישה בלונדינית שהוא ראה בשלט חוצות.
בערב, כשהיינו באוטובוס בדרך הביתה, התחילו להגיע עדכונים של התוצאות. הסתכלתי מסביב בהתרגשות אבל לא הייתה באוטובוס שום תכונה מיוחדת. אנשים לא היו שקועים במסכים, הנהג לא הגביר את הרדיו ואף שיחה לא התנהלה ברקע. "אתם לא סקרנים לשמוע מה יעלה בגורל האנושות?" חשבתי לעצמי. הסתכלתי בחדשות לראות לאן הרוח נושבת, עוד לא היה שום דבר דרמטי, ומחשבה אפלה של אכזבה עברה לי בגוף: אם הילרי תזכה, כמו שכל כך ברור שיקרה, זה יהיה ממש משעמם. בא לי דרמה. אני כמו האנשים האלה בכפר הנידח ב"מסע הערב של יתיר" של א.ב. יהושע, שרוצים שיקרה לרכבת אסון כי אז החיים שלהם יהיו יותר מעניינים. אבל אז נזכרתי שבבחירות האלה לא מדובר בחוסר הסכמה או ויכוח בין שמאל לימין אלא במשהו הרבה יותר רציני מזה, בהיגיון מול טירוף. ובפעם הבאה שבדקתי טראמפ כבר הוביל, וחשבתי שזה מדהים שכל כך הרבה אנשים לא מזהים היגיון ולא מזהים טירוף כשהם רואים אותם.
בבוקר הבנים העירו אותי בצעקות "האיש עם הסמור על הראש ניצח!". עברתי על הפייסבוק; מדיסון עיר האוניברסיטה הנאורה והמתקדמת הייתה מוכת יגון. אבא של ילדה מהגן שאל מה הוא הולך להגיד לבת שלו הבוקר, איך הוא יסביר לה שהבריון שהעליב נשים הוא הנשיא שלה. אמא אחרת כתבה שהיא תסביר לילדים שבחיים לפעמים הבאד גאי מנצח. בחורה מקומית חמודה שעבדה פעם בגן כתבה שהיא מתביישת באמריקה שלה, מאוכזבת מוויסקונסין שלה. חברה ישראלית שחיה פה כתבה שכשהבן שלה שמע שטראמפ ניצח הוא פרץ בבכי ושאל אם הם יצטרכו לעזוב את אמריקה עכשיו. האחות של לירון כתבה לה על הקיר "יאללה הביתה".
"בתחנה של ההסעה של הילדים בבוקר כל השכנים היו באבל", סיפרה ביום ראשון רוני, הגננת הישראלית של נבו וניצן. "הם מתים לדעת מי הצביע לטראמפ. אבל אנשים במדיסון שמצביעים לו הם מצביעים שקטים, הם לא יודו. אתמול השכנה שלי פרצה מולי בבכי, ממש בכתה, שהיא מתביישת בעם שלה, מתביישת בתור אישה אמריקאית".
"אבל מה הוא כבר יעשה, מה", שאלתי, "זה לא הגיוני שהוא יאסור על הפלות. אין סיכוי שבמדינה שמנהיגה את העולם המערבי נשים לא יוכלו להפיל, זה הזוי, תהיה לזה יותר מדי התנגדות".
"חצי מהאנשים פה חושבים שלא צריך להפיל", היא הזכירה לי. "את חיה בבועה, ארצות הברית היא מאוד שמרנית".
והילרי זה משעמם
יומיים אחר כך נכנסתי עם רוני והילדים לגלידריה מקסיקנית. הקירות היו צבעוניים, על הלוח הופיעו קינוחים מקוריים שלא הכרתי, הטלוויזיה שידרה מי רוצה להיות מיליונר ממקסיקו וכל הלקוחות היו מקסיקנים.
"בעלי עובד עם רפתנים בכל רחבי המידווסט, כולם הצביעו לטראמפ למרות שכל החוות שלהם מתבססות על עובדים לא חוקיים ממקסיקו", רוני אמרה.
"איך זה הגיוני?" לא הצלחתי להבין, "עכשיו הוא יגרש להם את העובדים".
"זה לא משהו שאפשר באמת לאכוף", היא הסבירה, "חיים נוסע לפעמים 12 שעות כדי להגיע לאיזו חווה נידחת. מי יגיע לשם? מה, הוא ישלח שוטרים? זה לא האס אס".
ביום שלישי, שבוע בדיוק אחרי הבחירות, באה אל נבו וניצן חברה דתיה מהגן. לא ידעתי מה אמא שלה, אסתר, חושבת על טראמפ כי הרי אי אפשר לדעת, אבל היא מיד אמרה שהיא אמנם לא יכולה להצביע, אבל לא הייתה מצביעה לו. "לא הופתעתי מהתוצאות של הבחירות", ענתה לי כששאלתי אותה, "אני עובדת בחברה שנותנת שירות מיוחד שמשכתב בזמן אמת שיחות טלפון בשביל אנשים כבדי שמיעה. אז אני שומעת שיחות של אנשים מכל רחבי ארצות הברית, בלי לטייל בכלל אני מכירה את אמריקה יותר טוב מכולם. כבר שבועות שאני אומרת לבעלי: אתה תראה, הוא ינצח".
"איך ידעת?" הסתקרנתי.
"שמעתי כל הזמן אנשים אומרים שהם בחיים לא הצביעו למועמד הרפובליקני, אבל שהם עומדים להצביע לו".
"אבל למה?" שאלתי.
"כי הם רוצים משהו שונה, הוא אאוטסיידר, הוא לא 'יהודי מוול-סטריט' כמו שהם קוראים לזה. הוא לא חלק מהמערכת".
"אבל הוא כל כך לא צפוי, בכלל אי אפשר לדעת מה הוא יעשה או מה העמדות שלו" התפלאתי.
"בדיוק בגלל זה", היא הסבירה, "לאנשים אין אידיאולוגיה, הם רק רוצים דרמה, הם רוצים ריגושים. הם אמרו אחד לשני, הוא הבטיח שיפוצץ את דאע"ש, אולי סוף סוף נוכל להפציץ בלי להתחשב בחיי אזרחים כמו שהיינו צריכים לעשות ביפן, בווייטנאם, בעיראק. ואם כבר נפציץ במזרח התיכון, זו הזדמנות להיפטר גם מישראל ומהיהודים. טראמפ כמובן לא אומר דברים כאלה, אבל התומכים שלו אומרים".
עוד שלושה דברים שהאנשים שדיברתי איתם אמרו
אסתר אמרה: "אנשים לא קוראים את הניו יורק טיימס, הם צופים בפוקס ניוז, הערוץ הימני, והם חוזרים על מה שהם שומעים שם. אחרי פרשת הקלטת הם אמרו שככה גברים מדברים. שמעתי גם נשים שאמרו שמה רוצים ממנו, נשים מדברות הרבה יותר גרוע על הבעלים שלהן".
רוני אמרה: "בינתיים הוא כבר מתנער לאט לאט מכל ההבטחות שלו. הבוקר הוא פתאום אמר שהוא מתכוון להגיע לעסקה כדי לפתור את הסכסוך במזרח התיכון. הוא איש עסקים, הכל אצלו זה עסקאות. את יודעת שהוא בכלל היה פעם דמוקרט? הוא אמר בראיון עבר שהרפובליקנים האלה, אפשר לגרום להם להאמין בכל דבר. אולי הוא בכלל עובד על כולנו".
וטל אמר: "לפחות עכשיו הישראלים יפסיקו להציק לנו עם שאלות למה אנחנו חוזרים לישראל ולא נשארים".
רוצים להגיב באופן אישי? אפשר במייל: mishtadreget@gmail.com