אלא שהיום אני מבינה מצוין את החשיבות שבעקביות. אני גם מבינה שזו מטלה רצינית מאוד עבור הורים. רבים מבינכם ודאי יגידו שנורא קשה להיות עקביים, ואתם צודקים. קל לקבוע חוק וקל עוד יותר לוותר על אכיפתו כאשר עייפים, או ממהרים, או מיואשים. אבל עקביות הוא אחד המפתחות החשובים להתנהגותם של ילדים. ולמען האמת, אפשר לשמור על עקביות גם כשרוצים לוותר.
שתיים ועוד שתיים זה תמיד ארבע?
בשלב מסוים בחייהם, ילדים צעירים מתחילים ללמוד חשבון. הם עושים זאת באמצעות משהו שנקרא "תרגול וחזרה". בהתחלה, קונספטים פשוטים כמו חיבור וחיסור זרים להם לחלוטין, אבל לאט לאט הם מתחילים להבין ששתיים ועוד שתיים זה ארבע. משם הם מתחילים להתקדם, כמובן על בסיס הידע הזה. בתהליך הזה בחשבון, עקביות היא חיונית ביותר. חישבו על זה כך: מה אם שתיים ועוד שתיים לא תמיד יהיו ארבע? איך ילדכם ילמד חשבון אם החוקים כל הזמן משתנים? תהליך הלמידה הזה נקרא "הפנמה", מכיוון שהילד לוקח את זה מבחוץ פנימה וזה הופך להיות חלק ממנו, מבפנים.
עקביות היא אחת הדרישות המרכזיות בחינוך ילדים. היא חיונית כדי שילדים יוכלו ללמוד למה לצפות, או מה ניתן לחזות או לנבא. יכולת חיזוי או ניבוי היא אחד היסודות עליהם מושתתת החברה שלנו. לכן אנחנו מתרגזים כשהרכבת מאחרת או כשסניף הדואר סגור. עבור ילדים, אי-חיזוי יוצר חרדה. חישבו איך הייתם מרגישים אם הבוס שלכם היה נחמד יום אחד ומרושע למחרת. איך הייתם מרגישים אם היה אומר לכם "כל הכבוד" ויומיים לאחר מכן אומר "זה מתחת לכל ביקורת" כשביצעתם בדיוק את אותה המטלה בדיוק באותה דרך? ומה אם העובדים שלכם היו לפעמים מגיעים לעבודה ולפעמים לא?
ילדים צריכים להיות מסוגלים לנבא בבטחון ששתיים ועוד שתיים זה ארבע, בדיוק כפי שהם צריכים להיות מסוגלים לנבא באיזו שעה הם הולכים לישון, כיצד תגיבו אם הם יקללו, מה קורה כשאתם אומרים "לא" ומה יקרה אם לא יכינו שיעורי בית. עקביות היא כלי למידה מרכזי עבור ילדים, משום שכאשר משהו הוא עקבי, ניתן לחזור עליו שוב ושוב עד שהוא מופנם והופך להיות חלק מהילד.
בואו נסתכל רגע מעיניה של הילדה: מה אם יום אחד לא תסדר את החדר ואמא שלה תצעק עליה "כנסי לחדר וסדרי אותו עכשיו!". ולמחרת, מכיוון שהיא ממהרת, היא נכנסת ומסדרת אותו בעצמה. ואז, כעבור יומיים היא שוב צועקת עליה, וביום שישי היא שוב מסדרת בעצמה כי מגיעים אורחים. מה לומדת אותה ילדה?
רוב הילדים לומדים שאם הם מחזיקים מעמד עם הצעקות והנדנודים של אמא מספיק זמן, בסופו של דבר היא תסדר את החדר במקומם. הדבר הנוסף שקורה הוא שהם לא יודעים כיצד תגיבו. למעשה, הם לומדים בצורה זו איך לחיות עם חרדה וכאוס. הם לומדים שהעולם אינו ניתן לחיזוי ושלא ניתן לאמוד תגובות של מבוגרים. וזה משפיע על ההתנהגות שלהם, כל ילד בדרכו שלו. ישנם ילדים ההופכים להיות אגרסיביים ועויינים, בעוד אחרים הופכים להיות ממושמעים ופאסיביים. כולם לומדים, בצורה כזו או אחרת, להתמודד עם חוסר-עקביות ואי חיזוי אשר מייצרים חרדה. העניין הוא שההתמודדות עם חרדה הופכת למעמסה על מנגנוני ההגנה שלהם, וכתוצאה מכך, לעתים קרובות, הם מפתחים התנהגויות בלתי רצויות, אלו שאתם קוראים להן "שליליות".
למה אנחנו לא מצליחים?
למה עקביות כל כך קשה עבור הורים רבים? ראשית, הורים הם בני אנוש, ואלא אם כן אנחנו מאמנים את עצמנו, קל לרדת מהמסלול. עבור הורים רבים, דחיפות ויעילות מחליפים או גוברים על התנהגות עקבית. קל יותר ומהיר יותר לאסוף את הצעצועים של הילד לפני שמגיעים אורחים, מאשר לעמוד על כך שהוא יקח אחריות.
בנוסף, הרבה הורים לא מבינים את חשיבותה של עקביות. הם אינם יודעים שהפנמה, חזרה ותרגול, שוב ושוב ושוב אותו דבר, הם המפתח ללמידה. אני מניחה שאתם, כמעט כמו כל ההורים, רוצים לעשות את הדבר הנכון ולהימנע ככל הניתן מפגיעה בילדים. אבל רבים מתייחסים לחוסר עקביות כדבר אנושי, וכמובן שבאופן מסוים הם צודקים. ובכל זאת, השורה התחתונה היא שהעדפת מהירות ויעילות על פני עקביות עלולה להשפיע לרעה על התנהגותו ואופיו של הילד. הרבה ילדים היום הינם אגרסיביים והרסניים, וזה נובע בחלקו מהורות בלתי עקבית.
ישנם הורים רבים שמודעים לחוסר העקביות שלהם וחשים רגשות אשם. לעתים קרובות, הורים מנסים להיות עקביים, וכשאינם רואים תוצאות מיידיות הם מתייאשים. אבל דעו לכם שוויתור לאחר ניסיון קצר של מספר ימים או שבועות הוא טעות קריטית. שינוי התנהגות דורש זמן רב וצריך להנחיל עקרונות, רעיונות וכללים חדשים לאורך זמן ובאופן עקבי כדי שילדים, וההורים, יפנימו אותם. ועד שזה קורה, ילדכם זקוק להורה שינהל את חייו ויציב גבולות, מכיוון שהוא ילד ולא מבוגר קטן. ילדים אינם חושבים כמו מבוגרים ולא חווים את העולם כמו מבוגרים.
איך עושים את זה?
במה מתחילים? באיזו שעה הולכים לישון. באיזו שעה מתקלחים. באיזו שעה מכינים שיעורים. מהם החיזוקים (של עמידה בגבול של ההורה) ומהן התוצאות (של אי העמידה בהיגד או בציווי או בבקשה של ההורה).
תוכלו לומר לילדים משהו כמו "אנחנו נתחיל לעשות דברים קצת אחרת בבית. עד היום לא הקפדנו על הכללים והחוקים בבית ולא טוב לנו עם זה. אז מעכשיו נתחיל להקפיד. למשל, דני, אם אתה רוצה לצאת בערב עם חברים, באחריותך לחזור הביתה עד השעה 10, או 11 ביום שישי. אם תאחר אפילו בשתי דקות, תהיינה לכך תוצאות (עליהן כבר חשבתם ועליהן הסכמתם כזוג הורים). אם לא תאחר תוכל לצאת שוב השבוע. לפני שאתה יוצא, על החדר שלך להיות מסודר, עליך לסיים את השיעורים ועל הציונים שלך להיות מעל רמה מסוימת".
ככל שהילד גדול יותר, תוכלו לצפות ליותר התנגדות ובדיקת הגבולות החדשים. לכן חשוב ביותר, במיוחד בשלב זה, לא להיכנע ולא להתגמש, עד שתתרחש ההפנמה ותסתיימנה הבדיקות (כי הרי הילדים יבדקו תמיד אם אתם מתכוונים להיות עקביים במה שאמרתם ולבצע זאת). ככל שתהיו יותר נחושים ועקביים, כך יתקצר שלב הבדיקת וההתנגדות.
דבר נוסף שתרצו לשאול את עצמכם הוא "האם הציפיות שלי ריאליות? האם אני עקבי בנוגע לדברים הנכונים?". אם אתם מנסים להיות עקביים לגבי כיבוי אורות בשעה 8 בערב לילד בן 13, כדאי שתבדקו את עצמכם מול המציאות.
זכרו שהורות, כמו הילדות, היא דבר דינמי שממשיך להתפתח ללא הרף. ההורות דורשת התאמות בין גמישות לתקיפות ללא סוף. בסופו של דבר אין סוד או קסם בנושא העקביות – זו בסך הכל מוכנות של ההורה להקדיש זמן להיצמד לחוקים שהציב לילדים שלו. היתרונות של הורות עקבית הם שבמשך הזמן הילד שלכם יפנים את החוקים והערכים ויוכל לעשות דברים בעזרת תזכורות קצרות במקום קונפליקטים.
זיכרו ששתיים ועוד שתיים זה תמיד ארבע.
בטור הקודם: "אמא, תביאי כסף מהחור של הבנק"