מרד גיל ההתבגרות התארך עם השנים. אם בעבר הוא התרחש בגילאי 14 עד 18, הרי שהיום הטווח הוא 10 עד 28. בשלב זה ישנה היפרדות סופית מחבל הטבור של ההורים, מה שאומר שהתפקיד הכי חשוב שלנו כהורים הוא לגדל את הילדים בצורה כזו שלא יזדקקו לנו יותר. סופר נני מיכל דליות מסבירה שההבדל בין מרד בגיל הזה למרד בגילאים המוקדמים הוא שכאן אי אפשר להכריח ולהטיל סנקציות. אנחנו ההורים צריכים להיות בעיקר בעלי השפעה על הילדים ולא לשחרר אמירות והוראות שאין להם כל משמעות.
למשל, להגיד לנער מעשן "אל תעשן" - זה לא אפקטיבי. גם לשאול "עישנת?" אין טעם, כי הוא גם ככה לא יודה; השאלה רק תגרום לו להתחיל לשקר. מה שצריך לעשות זה לומר: "אצלנו בבית לא מעשנים. ואם אני אמצא אצלך קופסת סיגריות אני אזרוק אותה. והלוואי שלא היית מעשן". זה המסר. יש לכם דעה על כל דבר. את הדעה הזו תעבירו לילדים שלכם.
אם הם עושים משהו בניגוד לרצונכם למרות שהבהרתם את עמדתכם, תגידו "אתה יודע, אני מאוכזב". לא "ממך". פשוט מאוכזב. תפרידו בין הילד למעשה. מהילדים לא מתאכזבים אף פעם, רק מהמעשים שלהם.







חדשות







= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון
















