"הקופה של הקהילה מממנת לנו את שכר הדירה"

נמרוד אופיר (33) נשוי לענבר ואבא לרפאל ("ועוד אחד או אחת בדרך"), רכז טיולים, סמינרים ומחנות של השומר הצעיר. "הייתי חניך בתנועת הנוער של השומר הצעיר, במקור אני מירושלים, לאחר מכן בשנת שירות, לאחר שהשתחררתי בחרתי להמשיך לחיות עם הקבוצה שעשיתי איתה שנת שירות ולעבוד בחינוך במסגרת תנועת השומר הצעיר, וככה התגלגלתי לתפקיד הנוכחי שלי. אני חי ברמת גן בבניין משותף בן 10 דירות שכולן של חברי תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. 20 מבוגרים ו-6 ילדים. יש כאן זוגות עם ילדים ובלי ילדים או קבוצות שגרות בבית אחד. אנחנו חולקים רכב משותף לפי הצרכים ומשתתפים בנסיעות יחד. כבר 5 שנים שאנחנו גרים כאן, לפני זה גרנו גם בקומונות. הייתי בשומר הצעיר מאז שאני ילד, כשהצטרפתי בכיתה ו' לא חשבתי שיום אחד אחיה בקומונה, אבל זה רעיון לא רע. לגור ביחד זה אומר לחלוק במשאבים ולחיות בצורה משותפת, יש דאגה ועזרה אחד לשני". ענבר: "ההחלטות מתקבלות ביחד. זו סוג של קהילה שמתנהלת ביחד שיש בתוכה קבוצות ויחידים ויש ילדים. נמרוד: הילדים כאן קטנים, הכי גדולה בת 3 והכי הקטן בן חצי שנה, כדי לדאוג לחינוך הילדים הקמנו משפחתון בבניין ושכרנו לצורך העניין מטפלת, שאיתה אנחנו מובילים את המהלך החינוכי". ענבר: "זה אומר לחשוב מה הילדים צריכים לחוות במהלך היום עד לפתירת בעיות טכניות ועיצוב חלל, אנחנו גם מכינים להם את האוכל, כל יום בשבוע משפחה אחרת אחראית".  

ענבר הרפז (34) מורה בחינוך האנתרופוסופי. "הייתי בצבא ובנח"ל ואחר כך המשכתי עם הגרעין, הכול בתנועה של השומר הצעיר, גרתי עם קומונה אחרת. אני במקור מקיבוץ עין המפרץ, עשיתי כל מיני תפקידים בתנועה מריכוז פעילות בערים עד תפקידים ברמת ההנהגה וניהול כל הפעילות החינוכית בארץ. בגיל 30 עשיתי שינוי ועזבתי את גרעין הקומונה שהייתי חלק ממנה והפסקתי לעבוד בתנועה, הייתה תחושה של מיצוי ורציתי ללמוד ולהתנסות בדברים אחרים. התחלתי ללמוד ולעבוד בחינוך אנתרופוסופי בגני ילדים ובבתי ספר,  ומשם נכנסתי למסלול מקביל כי עברתי לגור עם נמרוד בבניין הקומונה אבל נמרוד חבר בגרעין ואני לא. היום אני עובדת בחינוך האנתרופוסופי בפתח תקווה, אני מלמדת ילדים שיש להם לקויות למידה להשתלב בבית ספר צומח ואני חלק מהקהילה לכל דבר, גם מהמרקם החברתי והמערך הכלכלי".

נשואים: ענבר: "עשינו תפקידים חופפים, והכרתי את נמרוד כשעבדתי בתנועה. הכול קרה ביחד, הקשר התחיל ואני סיימתי את התפקיד בתנועה ועזבתי את הקומונה, גרתי בצפון ועברתי למרכז. הייתי הבוסית של נמרוד".

נמרוד: "עבדנו ביחד. אני הייתי ברמת פעילות אזורית וענבר הייתה בהנהגה הראשית והשאר היסטוריה".

ענבר: "התחתנו בשבוע שעבר אבל לא ברבנות, זה היה טקס חילוני ורציתי שנעשה טקס. היה לי חשוב להתחתן. זה היה טקס מסורתי באינטרפרטציה שוויונית, חברה של אחותי ליוותה ותמכה בבניית הטקס וחיתנה אותנו".

נמרוד: "התחתנו אחרי ילד ואחרי שיש לנו עוד אחד בדרך וזה לא היה מובן מאליו. לא הייתי בעניין של להתחתן, זה לא הקטע שלי, בסוף השתכנעתי או שהחלטנו ביחד. זה משמעותי להכניס קודש לחול, עם ילדים יש הרבה חול (תרתי משמע) ויש משהו משמעותי בטקס במציאות שבה יש ילד ועוד אחד בדרך".

ענבר: "אני רציתי את זה כבר בהריון הראשון אבל זה עוד לא הבשיל אז. ועכשיו זה נהיה משהו יותר משמעותי, מצאנו נוסח ששנינו רוצים וזה היה קטן וצנוע".

ילדים:

רפאל (שנתיים ושלושה חודשים): ענבר: "נולד בסגר השני והוא הכי חמוד בעולם, שמח וחכם מדבר המון ללא הפסקה, ונמצא שנה שנייה במסגרת של המשפחתון. התחילו כשהיה בן שנה וחודשיים. הוא הולך בשמחה לגן, ורוב היום עם החברים מהגן".

נמרוד: "הוא ילד דיאלוגי, מתקשר טוב ויכול לפתוח את הדלת וללכת לשכן עומר ילד מהגן. יכול לעבור יום שבו נפגשנו עם הילדים בשבע וחצי בבוקר ונסיים בשבע בערב שכל ילד יילך לאכול ארוחת ערב בבית. הם מבלים ביחד ואוהבים אחד את השני".

ענבר: "בחופש הגדול הייתה מסגרת הורית שכל פעם הורה אחר אירח ארבעה ילדים ועבור הילדים המסגרת המשיכה. ביחס לחיים יש המון תמיכה לאורך היום גם בדברים קטנים כמו אם אני צריכה לקנות משהו ולהשאיר אותו רגע אצל השכנים או דברים יותר גדולים כשצריך".  

מגורים: נמרוד: "אנחנו גרים ברמת גן בבניין שמיועד להריסה, מצאנו אותו די בפוקס, ביד 2 אנחנו שוכרים אותו ויש לנו קופה משותפת. חיפשנו ביחד בניין לגור בו אחרי שגרנו בכפר מנחם, במשך קיץ שלם עבדנו כדי להפוך אותו לדירות בהתאם לצרכים של חיינו, בנינו מטבחים, סלונים, חדרי שינה והכשרנו את הבתים, כי לפני זה היה כאן בית אבות, נעזרנו בקבלן ולאורך השנים שינינו והוספנו דירות וחדרים. יש פרטיות כי לכל אחד יש את החדר והבית שלו ובסוף אנשים גרים עם מי שהם רוצים לגור, יש לדוגמא קבוצה של ארבעה חברה שגרים ביחד ולאחד מהם יש ילד עם מישהי אחרת, כל מיני הרכבים, אנחנו משלמים ביחד מקופת הקהילה שכ"ד".  

סדר יום: ענבר: "יש ימים שאני מביאה אותו לגן וימים שנמרוד מביא או לוקח, חצי מהשבוע ככה, בבוקר התארגנויות, אח"כ שנינו עובדים כל השבוע כל אחד במקום אחר ואחה"צ משתדלים להיות יחד ויש פעמים שרק אני או רק נמרוד נמצאים, וארוחת הערב זה העוגן. אני מאלה שהולכים לישון מוקדם ונמרוד הולך לישון כמה שיותר מאוחר.

נמרוד: "כשרפאל הולך לישון מוקדם זה נותן לנו ערב פנוי".

ענבר: "ואנחנו גם אוהבים שהוא עושה איתנו דברים, כמו להכין איתנו ארוחת ערב".

מה אוכלים בבית? ענבר: "אני מבשלת אוכלת תכליתי ונמרוד אוכל יצירתי. אני מבשלת כדי שיהיה מה לאכול ונמרוד משקיע במנות מורכבות יותר בסופי שבוע בדרך כלל, אנחנו משתדלים שיהיה אוכל חם למרות שיש הרבה ימים שנגמרים בחביתה וסלט".

נמרוד: "רפאל צמחוני מבחירה, הוא לא נוגע בבשר".

ענבר: "כן אבל הוא אוכל קצת שניצלים".

נמרוד: "לפני שנה הלך עם מאיה מהגרעין שלי, היא שמרה עליו והלכו לקנות בשר טחון ואחרי זה הוא ישב בעגלה ודמע. לי יש מחשבה שיש לו מוסר פנימי אני אוכל בשר וענבר לא".

ענבר: "אני צמחונית אבל אוכלת דגים לפעמים".

נמרוד: "אני ורפאל אוהבים לאפות, בדרך כלל בימי שישי מכינים חלות וכשיש זמן מכינים לחם לשבוע".

חלוקת התפקידים: נמרוד: "ענבר על האוכל, משתדלים שהחלוקה תהיה מגוונת והרבה פעמים יוצא שאני אחראי על המקלחת היומית, חיתולים רב פעמים, לנקות ולכבס אותם, קניות מתחלק בינינו, שטיפת הבית זה ענבר לגמרי". ענבר: "כביסות אני עושה ויש פעמים שנמרוד מעז ולוקח חלקים מהאחריות הזו". נמרוד: "מה שאני אומר להגנתי האישית שהכביסה זו ממלכה שקשה לפרוץ אליה וכשאני מתפרץ זה עם כל הלב". ענבר: "הוא עושה את זה במסירות, אני חייבת לומר".

תחביבים: ענבר: "יש דברים שאני אוהבת לעשות כמו לטייל אבל לא בהכרח עושים את זה הרבה, אנחנו אוהבים להיות בחוץ, בטבע".

נמרוד: "אני אוהב ספורט, כדורגל, כדורסל, פעם התאמנתי יותר, והיום זה פעם בשבוע עם החבר'ה בשכונה, אני אוהב לעבוד בעץ, לתקן דברים כשצריך, לאפות כשיש זמן לבשל ולאפות, זה ממש בילוי".

קורונה: ענבר: "היינו בבית עם תינוק קטן וזה סידר לנו תקופת לידה ממש ארוכה ביחד, אז בסך הכול זה היה אחלה, אני גם עבדתי בבית ספר, זו הייתה תקופה שהיה בה המון לחץ בבית ספר, אבל בסגרים חודש תשיעי עם סגר בבית זה לא רע".

נמרוד: "גרנו בבית משותף אז לא היינו כל כך בודדים וזה היה משמעותי, כל הסגרים והשיגעונות שהיו חלק מזה, היינו בתחושת שליחות כלפי החברה עזרנו למי שצריך, ילדי רופאים קייטנות".

אאוטסורסינג: נמרוד: "לא אין לנו".

ענבר: "אנחנו מזמינים מצרכים , זה הכי הרבה שמישהו מביא לנו משהו הביתה".

ערך מרכזי בבית: נמרוד: "דיאלוג, יש עוד מלא ערכים, אבל זה הכי משמעותי".

ענבר: "להגיד את כל מה שעולה, גם אם זה לא נעים".

נמרוד: "לפעמים זה קשה להגיד הכול תמיד".

ענבר: "אנחנו באמת מתעקשים על זה".

מה בסל רגשות האשמה: ליאת: "ברור לי שאני לא אשמה, אבל עדיין מרגישה אשמה שלא בדקתי קודם, שהילד שלי אולי יחווה את זה שלא אהיה פה מספיק שנים בשבילו, שאני לא אימא מספיק אנרגטית ואני לא מגדלת אותו ונותנת לו כמו שרציתי לתת. רועי בקרוב בן 5, הכרתי את דניאל כשהייתה בת 5 הייתי הולכת לטייל איתה בקניון, סרטים, טיולים, ועכשיו עם רועי אני פחות יכולה לעשות ומרגישה המון רגשות אשמה בגלל זה, מצד שני אני לא באמת אשמה".

ניר: "אין לנו שליטה, זה גורל".

ליאת: "אני מאוד עייפה ולפעמים יוצא שכל היום אני במיטה ולא נמצאת איתו מספיק, וגם בגלל זה מרגישה רגשות אשמה".

ניר: "ברגע שאתה הופך להיות הורה לא משנה מאיזה מין, מלווים אותך רגשות אשמה, ואצלנו זה מקבל טוויסט".

משבר אישי: ענבר: "כל שינוי משמעותי בחיים מלווה במשבר. התקופה ששיניתי הרבה דברים והחלטתי לעשות דברים יוצאי דופן בסביבה שלי: לעבור לגור לבד אחרי שבמשך עשר שנים גרתי עם קבוצה, עברתי לגור עם שותפה שאני לא מכירה בגיל 30 זה משהו שאנשים מתנסים בו בגיל יותר צעיר וזה היה לי מאוד קשה, להיות אחראית לעצמי לכל הדברים שלי, עברתי שם משהו וזה נחווה כמשבר אבל עכשיו אני רואה את זה כמקום של למידה".  

נמרוד: "המשבר הכי גדול היה לפני 5 שנים, פרידה מזוגיות קודמת, אני רואה את זה לגמרי כמהלך התבגרותי שהייתי צריך לעבור ולקלוט שהחיים לא מושלמים ואני לא מושלם, וזה בסדר".  

מה בסל רגשות האשמה: ענבר: "אוכל לא טוב שנכנס לפה".

נמרוד: "אני יכול להזדהות ולהוסיף על זה שאני אומר הבוקר אני אעשה ספורט ולא עושה וגם להגיד למישהו שאני אעשה משהו ולא לעשות כמו שצריך או לרצות שאנשים מסביב יהיו מבסוטים וזה לא תמיד קורה, אז זה גורם לי אשמה".

ענבר: "להגיד לא לאנשים, כשרפאל לא אוכל, בהורות יש מלא דברים קטנים אבל אני מאוד משתדלת לא להרגיש אשמה על כל דבר, טעויות עושים כל הזמן אבל נגיד אם אני כועסת עליו בגלל שאני עצבנית ולא בגלל שמגיע עליו שיכעסו עליו ארגיש אשמה, אם אני חסרת סבלנות איתו אני ארגיש אשמה".

נמרוד: "אם היה לי יום ארוך ולא הספקתי להגיע הביתה ולפגוש אותו, הצורך להיות משמעותי במה שאני עושה והצורך להיות משמעותי כאבא, העובדה שאנו משקיעים אנרגיה לדבר ושיהיה שיח פתוח, בתקופה יותר עמוסה ופחות מדוברת הפינג פונג הזה יותר חי, הרצון לעשות הכי טוב כל הזמן בכל סביבה קיים כל הזמן".

כמה משתכרים: נמרוד: "המודל הכלכלי שלנו הוא קופה שיתופית, לא משנה כמה אני או ענבר מרוויחים, מה שנקבל יהיה לפי הצרכים שלנו. הקופה של הקהילה מממנת את השכ"ד והחשבונות שמסביב, נסיעות, הוצאות בריאות, גם בריאות הנפש, טיפולים, מכשירי חשמל יקרים אם לדוגמא מתקלקל המקרר או הלך המדיח. אחרי כל ההוצאות הגדולות יש תקציב אישי לפי אדם וילד, וזה מממן את כל ההוצאות השוטפות, אוכל, בגדים, נעליים. לפעמים זה מספיק ממש ולפעמים לא, כי לפעמים רוצים לנסוע לחו"ל". ענבר: "גם לנו יש אפשרויות בתוך זה לחסוך לעצמנו מתוך העו"ש בשביל נסיעה. אני חושבת שכל מי שלא משתכר מאוד גבוה מטייל ככה. התקציב האישי לאדם אחרי כל ההוצאות הוא 1,500 שקלים למבוגר ולילד אחרי הוצאות חינוך 500 שקלים".

נמרוד: "אנחנו חיים בצניעות ולא קונים מלא כל הזמן, ולא נמצאים עמוק בתרבות הצריכה, גם מסיבה אידיאולוגית. וזה לא קל, הרבה פעמים צריך להתמודד עם זה שרוצים יותר ממה שיש, זה לא שונה מכל אנשים צעירים בחברה הישראלית, לפעמים מבקשים עזרה מהמשפחה ולפעמים עובדים בעבודה נוספת. אנחנו חיים בתוך קהילה ולפעמים הצרכים שונים, אני יכול להיות בתקופה שאני צריך פחות, ומישהי אחרת צריכה יותר, לא תמיד כולם טסים לחו"ל באותו זמן או הולכים לפסיכולוג באותו זמן, זה קוד ליחסים בתוך קהילה, חיים בהתאם למה שאנשים צריכים או יכולים".

ענבר: "כקהילה המשאבים יותר גדולים, אם מישהו צריך עזרה יש יותר תמיכה ואפשרויות משחק בהתנהלות הכלכלית הרחבה יותר. אנחנו לא מחזיקים רכב כי יש סביב זה הרבה הוצאות, האחזקה כללית, כל הדברים שבהוצאות גבוהות הם משותפים".

נמרוד: "הקורונה הייתה אתגר כלכלי לכולם והיכולת לצלוח הייתה הקופה המשותפת ויצירת פתרון משותף, הייתה קבוצה רחבה שהייתה ביחד בקושי".

מגבילים בזמן מסך: נמרוד: "מגבילים, אין מסך בבית",

ענבר: "לא תראי אותו משחק בטלפון הוא יודע שזה שלנו ומשתדלים ולא תמיד מצליחים בזמן משותף לא להיות בטלפון כשאנחנו איתו".

נמרוד: "כשעובדים מאוחר זה קשה יש שיחות טלפון וואטסאפ, ורפאל הוא בן שנתיים, הוא עדיין לא פגש בעולם הזה. יהיו עוד אתגרים והקהילה יודעת שנתמודד עם זה ביחד כי אחרת לא נצליח".

ענבר: "מספיק שיהיה ילד אחד שיושב בבית על הספה ומסתכל בטלוויזיה זה היה משנה את ההתמודדות של כולנו עם זה. לאף אחד מהילדים אין טלוויזיה בבית כך שהיום זה מאוד תומך, אין בגן אין בבתים של החברים. אני עובדת עם ילדים ואני רואה את ההתמכרות מגיל צעיר, הסביבה תומכת את הרצונות האישיים שלנו כהורים".

נמרוד: "מעולם לא דיברנו על זה באופן מודע אבל זה היה מובן מאליו. כשאמרתי שאני אוהב ספורט הייתה דילמה רגע אם עדיף להביא מקרן שלא נוכח כמסך וזה התחבר עם זה".

ענבר: "אנחנו רואים ספורט וסרטים במחשב או במקרן. סדרות אנחנו פחות רואים".  

על מה רבים: נמרוד : "לשנינו יש פתיל יחסית קצר".

ענבר: "אנחנו אנשים סבלניים אבל לדברים מסוימים יש פתיל קצר כמו למשל אם אני רוצה לדבר איתו והוא בטלפון או לא בקשב אז אני יכולה להתעצבן או להיפך",

נמרוד: "בגדול לא רבים הרבה".

קווים אדומים: נמרוד: "לא יהיה מסך בבית ואלימות"

ענבר: "לא להתנהל בכוח".

מפלס עצבים: ענבר: "כשרפאל מדבר בדיבור של בכיינים"

נמרוד: "וואו זה ממש חוסר אונים זה מביא לי את הסעיף".

ענבר: "לילדים יש חוסר אונים אבל תלוי איך מביעים אותו".

נמרוד: "או התנגדות מיותרת על משהו מטופש סתם לא לרצות משהו, אני כל כך סובלני בחיים וכאן כבר לא".

ענבר: "וכשדברים נשארים מפוזרים בבית".

נמרוד: "לא להוציא את הלכלוך מהכיור לפני ששמים במדיח".

ענבר: "יש מקום לנעליים ובכל חדר יש נעליים וגם להגיע עם הלשון בחוץ לארוחת ערב בשישי בערב, אנחנו כל יום אוכלים יחד בבית ובשישי בחוץ עם כולם, אחרי שמנקים את הבית והכול מגיעים בלחץ, אני אוהבת שמסיימים בבוקר ואח"כ זה פנוי ומתעצבנת שזה לא קורה".

סופי שבוע: נמרוד: "יש כמה אפשרויות או שנוסעים לבקר את ההורים, שלי בירושלים ושל ענבר בעין המפרץ ליד עכו".

ענבר: "שני מקומות שכייף לנסוע אליהם".

נמרוד: "או שבת בבית רגועה ארוחה מאוחרת, נכין פנקייקים ונאכל עם חברים ואז היום יעבור לאיטו. לפעמים לא נעשה כלום לפעמים נעשה תיקונים בבית, מה שקורה לעיתים יותר רחוקות שאנחנו הולכים לטייל כמו לירקון. בימי שישי באופן קבוע כל מי שנמצא בבניין אוכלים ביחד ארוחת שישי, ועושים קבלת שבת בצורה משותפת, במרחב משותף שביום הוא גן לילדים ואחר הצהריים משתף למפגשים חברתיים".

הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: נמרוד: "שישי בצהריים, הזמן שרפאל ישן ויש לנו שקט והכול נהיה יותר שקט".

ענבר: "אני מזדהה".

זמן איכות זוגי: ענבר: "לפעמים בערב שמים את המוניטור אצל השכנים והולכים לשתות משהו בגבעתיים זה קורה מדי פעם. אני יותר בקטע של הוא איתנו ואנחנו עושים דברים יחד איתו, אני לא בקטע של להשאיר לילה לבד לא איתנו, כשאנחנו צריכים יותר זמן לעצמנו נוסעים לסופ"ש בירושלים או בקיבוץ והוא שם במהלך היום ואנחנו הולכים. זה לא קורה המון אבל כשצריך או כשרוצים".

זכרון משפחתי נעים: ענבר: "היינו בארה"ב באביב בקורונה, כשרפאל היה בן שמונה חודשים אצל אבא של נמרוד, טיילנו מלא והיה מדהים".