קשה לתאר את חוסר האונים ואת התדהמה של ילדים המגלים לפתע כי בערוב ימיו, ערך ההורה המנוח צוואה שבה הוא מוריש חלק נכבד מעיזבונו למטפלת שסעדה אותו בשנותיו האחרונות.
במקרים היותר סבוכים, יכולה המטפלת לטעון לאחר פטירת הקשיש כי הייתה הידועה בציבור שלו ועל כן היא זכאית לקבל חלק מהירושה. על פי החוק הישראלי, ידועה בציבור יורשת את המנוח כאילו הייתה אשתו החוקית, כלומר – היא זכאית לרשת לפחות מחצית מרכושו ולפעמים אף יותר מכך. הדרישות להכרזת מעמד של ידועה בציבור בפני החוק הן מינימליות, דבר שמפתה חלק מן המטפלות לטעון לקיומו.
הדרישות הן: משק בית משותף, מגורים תחת קורת גג אחת וקיום חיי משפחה. השתיים הראשונות מתקיימות במילא, ועם מעט מאמץ ותחכום יכולה המטפלת להוסיף עדויות משלה על חייה עם הקשיש ולגרוף את כל הקופה. קשה ביותר לסתור עדות של מטפלת לפיה התגוררה עם המנוח בחדר אחד או קיימה עימו יחסים באופן תדיר. היחיד שיכול לעשות זאת הוא הקשיש, שכבר הלך לעולמו.
חשוב לציין כי הדרישה לקיום חיי משפחה יכולה להתמלא אף בהיעדר קיום יחסי מין, למשל כאשר מוכח כי מסיבה רפואית אין הדבר אפשרי.
מעבר לזה, מטפלות רבות מגיעות מרקע הדומה לזה של המטופל ודוברות את שפתו, כך שלמרות פער הגילים, יש ביניהם הרבה מן המשותף. מן הסתם השניים יוצאים יחד לכל מקום – מצעידה יומית ברחוב ועד לחופשות, וכך קורה שלמעשה הם תמיד מופיעים יחד בציבור, דבר שבבית המשפט יכול לשמש לטובת המטפלת.
המטפלת התאהבה?
אבל למרות הקושי הרב להוכיח בבית המשפט כי המטפלת מבקשת את כספו של המנוח ותו לא, הדבר אפשרי. כדוגמה אני רוצה להביא את סיפורה של משפחת ר', שאת עניינה סיימתי לאחרונה בבית המשפט בתום שלוש שנות מאבק.
אב המשפחה היה אלמן בן 82 כאשר הוצמדה לו מטפלת ממוצא מזרח אירופאי. האיש תפקד באופן סביר, אולם נדרש לו מעט סיוע בהליכה ואף בעבודות הבית. המטפלת הלבבית שנמצאה לו התקבלה כבת משפחה לכל דבר, נהגה להזמין את בניו של הקשיש לארוחות ערב ולשוחח איתם בשפת אמם.לאחר כשלוש שנים הלך האב לעולמו, וילדיו לא האמינו למראה עיניהם כאשר קיבלו לידיהם בקשה שהגישה המטפלת לרשם הירושה, להכיר בה כידועה בציבור של המנוח וכיורשת של מחצית מעיזבונו.
במסגרת ההליך בבית המשפט, צירפה זו תמונות רבות מטיולים במקומות שונים, בהן נראתה קרבה פיזית בין השניים. המטפלת אף הציגה סרט וידאו שבו נראו מחובקים ומאושרים, ואשר משמש לדבריה הוכחה ליחסיהם הרומנטיים וללילות הסוערים שהעבירו יחד. כמו כן, צירפה מתנות שקיבלה ממנו, ותצהירים של חברותיה ושל שכן בבניין אשר העידו על הקשר הקרוב שהיה ביניהם.
במקרה זה, להיטותה של המטפלת הביא לכישלונה. סרט הווידיאו שהציגה כלל פרטים מסגירים באשר למועד ההסרטה; התברר שצילומו התרחש במועד הקרוב לפטירת האב, כאשר היה במצב שבו כבר לא הבין את מעשיו, ושלא במועד שעליו העידה המטפלת.
בנוסף, חקירה שנוהלה העלתה כי המטפלת סולקה בעבר מבית אבות שבו עבדה בגין ניסיון לשידול זקנים. ממצאים אלה הביאו אותה להסיר את תביעתה בבושת פנים.
הקדימו תרופה למכה
מאחר שקל יותר למנוע את הבעיות הללו מאשר לפתור אותן, אני מציע לבני משפחה אשר שוכרים את שירותיה של מטפלת צמודה, לבצע שלוש פעולות פשוטות:
1. החתמת האב על צוואה מפורשת. דבר זה שולל מהידועה בציבור את זכות הירושה, שכן הירושה על פי דין מתקיימת רק בהיעדר צוואה.
2. החתמת האב על מסמכי מתנה אשר מאיינים (מלשון "אין") את עזבונו, דהיינו גורמים לכך שלא יהיה עיזבון. מסמכים אלה מאפשרים לילדים לטעון לאחר פטירה כי אין בעיזבונו של האב דבר, ולכן הידועה בציבור כביכול, אינה יכולה לקבל דבר. מסמכי מתנה מעבירים את הרכוש במתנה ליורשים כאשר המנוח עדיין בחיים, אולם מאפשרים לו לעשות בהם שימוש מלא כל עוד הוא בחיים.
3. החתמת המטפלת על מסמך שבו היא מתחייבת להעביר לבני המשפחה כל זכות שתקבל מכוח טענה של ידועה בציבור. בשונה מצוואה אשר האב יכול לשנות בלחץ המטפלת, פעולה זו היא בלתי הפיכה ולכן רצוי לבצע אותה גם ובעיקר כאשר האב אינו משתף פעולה או עשוי לשנות את דעתו בעתיד.
ואצל מי יישארו הילדים אם תיפרדו?
לכל הטורים במדור
צרו קשר עם עו"ד בעז קראוס
לאתר הבית הקליקו כאן
