בריטני גיבונס מאוהיו היא עיתונאית שעוסקת בעיקר בעניין דימוי הגוף, ובעיקר של הגוף הפוסט-לידתי. כאישה לא רזה מראש, היא כתבה שוב ושוב על כך שהלידות הותירו אותה מאוד חסרת ביטחון בגופה, עד כדי כך שלא נתנה לבעלה אנדי לראות אותה עירומה. כשהודתה בכך חברה שלה הציעה לה את ההרפתקה המאוד מחייבת הזאת: להכריח את עצמה לשכב עם בעלה כל יום במשך שנה, ולהכריח את עצמה להתמודד עם הגוף החדש כל יום ויום.
כעת, משנגמרה השנה, פרסמה גיבונס מאמר מסכם במגזין האמריקני ׳גוד האוסקיפינג׳. בריטני מודה שהצליחה לעמוד במטלה, פרט לימים ספורים בהם אחד מהם היה חולה או מרוחק גיאוגרפית. ״מטרת הניסוי הזה היתה להציל את עצמי, לא את הנישואין שלנו", היא מספרת, ״אבל ההשפעה שלו על היחסים היתה אדירה. לפני שהתחלנו לא אפשרתי לעצמי להיות ערומה. היינו שוכבים בחושך, הייתי מחביאה את הגוף מתחת לכותונת ומחכה שבעלי יצא מהחדר לפני שיצאתי מהמיטה אחרי הסקס. היעלמותו של הגוף העירום שלי מחיי התחילה להדאיג אותי. האם בעלי אנדי יודע בכלל איך נראה גופי היום? אם יבקשו ממנו, האם יצליח לצייר אותי בעירום בלי לצייר מעלי שמיכה עבה או מחטב על הבטן? סקס יומיומי במשך שנה נשמע בלתי נסבל, אבל זו דרך מסקרנת להכריח את עצמי להתמודד. הרי בסופו של דבר חייבים לוותר על השמיכות והחושך, נכון?״
בהתחלה מודה בריטני שיה לא פשוט להמשיך במטלה, בעיקר כשהיתה עייפה אחרי יום ארוך, אבל בני הזוג היו נחושים ועברו את המכשולים. אחרי כמה חודשים החלו לצפות למפגשים האלה בסוף היום. ״הסקס יצר עוד סקס, והחיבור שהתגלה, תחושת האהבה, התחילה למלא את חדר השינה. וגם את חדר הכביסה, הארון והחניה שלנו… נעשינו יותר רומנטיים, נגענו יותר, התנשקנו יותר ובמשך זמן ארוך, מערכת היחסים השתפרה ככל שהאינטימיות פרחה. מערכת היחסים על הגוף גם היא היתה מדהימה. נהיה לי נח בעורי, למדתי לאהוב את הגוף וללכת בבית בתחתונים״.
זה לקח שלושה חודשים עד שנוצר שינוי אמיתי. ״אחרי שלושה חודשים נהניתי מהסקס. הכנתי פלייליסט עם שירים שמדליקים אותי, ופחות התעסקתי בגוף שלי. נהניתי מהאופן שבו הירכיים שלי נחבטו יחד, אחרי שישה חודשים הפסקתי להתעטף בבדים וכבר לא היה אכפת לי שהשדיים שלי נוזלים לי לבית השחי כשאני שוכבת. הפסקתי לחפש זויות מחמיאות וחיפשתי ליהנות מהסקס. האפקט של כל זה מילא את הבית. התחלתי לחפש את תשומת לבו של בעלי במקום להתרחק אינסטינקטיבית בכל פעם שהוא נגע בי. עכשיו אני כבר לא שוכבת עם בעלי כל יום, לא כי נמאס לי ממנו, בעיקר כי איזור החלציים שלי זקוק למנוחה. אנחנו בני אדם. לא רובוטים. אבל למדתי להיות אמא טובה יותר, אישה טובה יותר, בטוחה בעצמי ובנישואי. הניסוי הזה הפך את הנישואים לחסינים מפני גירושים ובגידות״.