"כבר חמש שנים אנחנו ביחד. הזוגיות בינינו טובה. בסדר. אנחנו בני 31 ולפני שנה איחדנו כתובות. גיא מאד לחץ על מגורים משותפים אני הייתי יותר איטית, יותר סקפטית. פחדתי שזה ישחק את הקשר, יימאס לנו אחד מהשנייה וזה מה שיפריד בינינו. אבל נכנעתי ללחץ וכבר שנה אנחנו תחת קורת גג אחת. גיא רוצה להקדם. הוא רוצה להתחתן. הוא מרגיש בשל, מרגיש שאני האחת שלו. כיף לו על כך שהוא שלם עם עצמו אבל אני עדיין לא סגורה עם עצמי.
"לא תמיד טוב לנו, יש לנו ויכוחים והעברת ביקורות אחד על השנייה ולפעמים אני מרגישה שבא לי משהו אחר. עולה לי מחשבה שאולי הוא לא הגבר של חיי. אני לא בטוחה שאהיה מאושרת אתו. יש בינינו פערים בבשלות לילדים וברצונות המיניים. אני עוד לא בטוחה בחתונה, אז ילדים? אני עוד לא שם. גיא רוצה הרבה סקס ואני רוצה הרבה פחות. ואני דואגת שאם כבר עכשיו אני לא מתלהבת, מה יהיה בעוד 10 שנים?
"גיא אוהב אותי יותר ממה שאני אותו, זה ניכר בכל. הוא תמיד מביא לי, דואג לי, עושה הרבה בשבילי ואני הרבה פחות מלאת מוטיבציה.
"הוא רוצה כבר להציע לי ומחכה עם זה. הוא יודע שאני עדיין מתלבטת. כולם כבר מחכים לבשורה המשמחת. ההורים שלי, שלו, החברים שרובם כבר נשואים ורק אני עושה קונצים.
"אגב, ההורים שלי סבלו אחד מהשנייה. הם גרושים מאז שאני בת 7".
אני עוצרת ושואלת אותה אם היא רוצה להיפרד מגיא. התשובה שלה חד משמעית: "לא.
"אני לא רואה את עצמי עוזבת אבל גם לא רואה איך אני מתחתנת. אני חושבת על זה כל היום כל יום. זה כבר הפך למטרד. מה עושים? מה יש לי? למה אני כל כך מטולטלת?!".
לא צריך עוד זמן
יקירתי,
חמש שנים זה הרבה זמן. את כבר מכירה אותו ויודעת איך החיים אתו. את לא זקוקה לעוד זמן היכרות. את רק מושכת זמן. ההתלבטות שלך אינה קשורה דווקא אליו אלא לדיוק שאת מחפשת, לערבות שאת מחפשת, לנצחיות שאת מחפשת. את מפחדת לעשות טעות. זה לא רק בקשרים, זה בכל התחומים. את חיה בסרט של שלמות של 100% ולכן את עוצרת הכל. כי אין שלמות. חפשי כל חייך ולעולם לא תמצאי ערבים לעתיד טוב ואין גם מי שילחש לך מה יקרה בעתיד. אלה החיים וזה גם היופי בהם.
את בת 31, בזוגיות חמש שנים ועדיין לא יודעת אז כנראה לא תדעי לעולם. על מנת לא להיות תקועה במקום הזה חמש שנים נוספות תצטרכי להבין מה החסם שלך, ללמוד את נפשך לעומק, להקשיב לאינטואיציות שלך וכמובן בסוף להמר ולקחת סיכון.
זה לא יקרה מחר או רק כי קראת את תשובתי. זה יקרה אם תחפרי בעצמך, תטפלי בטראומות העבר הקשורות לילדותיך ותוכלי לזרוק את "שקית הזבל" הזאת שעל כתפייך.
הבעיה היא בקונוטציה שהמילה משפחה מעוררת בך. הפחדים שלך שזה לא ילך, שיהיה רע, חנוק, שלא תוכלי לצאת מזה
כל מה שאת עוברת עכשיו קשור לחייך הקודמים. לבית אבא. זה קשור לחוויות הילדות שלך, למודל הזוגיות של הורייך. זה בעומקים של הנפש וזה הקונוטציה שהמילה משפחה מעלה בך. אולי שם קבור הכלב. הפחדים שלך שזה לא ילך, שזה לא לנצח, שזה יהיה רע, חנוק, שלא תוכלי לצאת מזה לעולם, כלא, איבוד העצמאות. ואז נתגרש. זאת בכלל מחשבה שמפרקת אותך. גירושים זה סוף העולם בתפיסתך. וחתונה זו התחייבות בלתי הפיכה. אכן מחשבות מפחידות אבל לא מחויבת המציאות. הכל אצלך ראש ומחשבות אפשר להחליף.
מחשבות חדשות – מציאות חדשה.
אין דיוק ולעולם לא תמצאי אותו. את עם גיא הרבה זמן, הוא גבר טוב ואת מזהה שהוא יהיה איש משפחה טוב ואבא טוב. הוא אוהב אותך, את קשורה אליו וחמש שנים ביחד מוכיחות לך את זה.
אם הייתי צריכה להמר עליכם כזוג שבסוף מתחתן – הייתי שמה את הז'יטון.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת