פחד הוא כלי הישרדותי עתיק הקיים בכולנו הוא זה ששומר על גופינו ונפשינו. יש לנו מנגנונים מתוחכמים טבעיים, אך לכל הטוב הזה יש גם צד אחר.
הפחד שלנו מלהיפגע , זה שאמור לעזור לנו לשרוד, הורס לנו כל חלקה טובה. כולנו מפחדים, אף אחד לא רוצה לחיות עם כאב, לחוות אכזבה או דחייה. השאלה מה עושים עם זה. איך מתגברים? איך לומדים להעלות את המודעות למה שמתחולל אצלינו בעומק הלב?
מאיפה מגיע הפחד הזה? הוא התחיל אי שם עמוק בילדות ובמודל הזוגי ,ההורי והמשפחתי שלנו. בדימוי העצמי הנמוך שטיפחו לנו, בתחושה של חוסר הערכה עצמית שדאגו לבסס אצלינו ככה בלי לשים לב. הגענו לבגרות בלי הרבה כלים, בלי ביטחון וביכולת מוגבלת להתמודד עם מצבים שונים.
משתתפי חתונמי הם מדגם מייצג למיליוני רווקים/ות שעברו את גיל 30 ולא מצליחים להתחבר, להתאהב, להתחייב. לאלה שאמרו לעצמם שהכל אולי תלוי במזל, שהבררנות שלהם זו הבעיה וכך פתרו את הדילמה. הגיע הזמן לקחת אחריות ולהבין שלא המזל יעזור פה.
המשותף בין כולם זה הפחדים שהאפקט המיידי שלהם הוא חוסר כנות ועיסוק בהסתרות. על הכול אחראי הפחד שחוסם ומבודד את הפגיעות אך חוסם גם הנאות, חוויות והתנסויות חשובות.
רותם ורונן: רוחות של שינוי
רותם השתפרה במעט - התעדנה, התרככה. זה עוד לא באמת שינוי עמוק ויציב וכל היופי הזה עוד לא עמד במבחני הזמן והמציאות והקודים הרגילים עדיין שולטים בה. היא מאד משתדלת למזער ביקורות רעות אבל בורח לה. היא חייבת להיות בשליטה. ולמה? לא מתוך עוצמה אלא דווקא מתוך חולשה ופחדים. הפחד הגדול שלה ללכת לאיבוד, להיות לא אהודה. היא עוד רחוקה מהמקום בו היא תהיה מוכנה לשמוע ביקורת כלפיה. זה חלק מהשינוי. לקחת אחריות להבין מהיכן יוצאות לך המילים.
רונן מתקפל ומתכווץ. הוא סופר רגיש. אבל גם הוא זז קצת ממקום המרצה ומתחיל להשמיע את קולו. עכשיו הכל מצולם ובתוך מסגרת שקצת מחייבת להישאר בתוך התוכנית. בחיים האמיתיים מה שראיתם עד עכשיו רק מתעצם פי אלף. בעיקר אם לא מטפלים ונותנים תשומת לב לאיכות הזוגיות - השגרה והיומיום יחזירו אתכם מיד אחורה. לפי דעתי, הסיכוי לזוגיות ביניהם בהמשך נמוך למרות שלפעמים זה נראה שעוד יש עם מה לעבוד. זה מאד תלוי בהם ובהשקעה של כל אחד מהם בעצמו ובקשר עם זוגו.
מור ושניר: צריך ללמוד מהם
הם השיעור הגדול ביותר להרבה מאד צופים וצופות. מה שקורה למור שכיח מאד במיוחד אצל נשים אבל לא רק.
הסיטואציה הייתה ברורה כשמש - שניר לא בעניין. זה שקוף. כן הוא נחמד אליה ומעריך את מי שהיא אבל כל שפת הגוף שלו משדרת "אני איתך לא רומנטי". את חמודה ואינטליגנטית אבל בשבילי לא יותר מזה.
מור יודעת שהיא צריכה לעזוב. היא יודעת את זה מהיום הראשון. יודעת ולא זזה. וזה חלק מהעניין. נשארת למרות שמקבלת כתף קרה? הפסדת עוד נקודות.
מרגיש/ה שהוא לא נמשך? שהוא לא מתקרב, לא מרוצה , מסתגר ומתכנס? קומי , ארזי את חפציך ולכי לדרכך. זה לא קל אבל עוד יותר קשה זה להישאר ולספוג תחושות שליליות.
מור – חיכית יותר מידי, חשבת שיקרה נס, לא יקרה. הסכמת להישאר במקום מחליש ונחלשת ומקום של חולשה זה פחות מגרה, לא לקחת החלטה, חיכית שזה יבוא ממנו והוא חיכה שזה יבוא ממך וחבל שזה לא קרה. הוא לא פתח את האמת שלו. לא היה לו האומץ להיפרד ממך על המסך ולהפוך למרכז ביקורת צולבת מהצופים בבית. פחד מתדמית האיש הרע. לא רצה להתמודד עם התגובה שלך ובעצם פגע בך. הוא פגע ואת אישרת בעצם הישארותך שם. גם את הבנת שזה כנראה קשר חסר סיכוי. שזה נמשך רק מול מצלמה. הבנת ולא זזת.
שניר אמנם הצטרף לתוכנית עם התכוונות אמיתית לזוגיות אבל מה שהוא דמיין זה בלונדינית גבוהה ורזה כחולת עיניים ולא פחות מזה. הוא לא באמת פתח את הראש והלב לקראת מור. לא היה כאן סיכוי מהיום הראשון. לשניר יש כמה שאלות שהוא אמור לענות לעצמו ולהתקדם. למה לא עזבת אחרי כמה ימים? למה חיכית הרי הרגשת שאתה לא שם. ברור שלמור יש את החלק שלה, למה היא נשארה עם מי שלא רוצה אותה אבל השאלה מופנית גם לשניר. למה למשוך סתם? זה הכי פוגע. פחדת לצאת לא טוב ומה יצא לך בסוף? יצאת לא טוב. מסקנה - אין יותר יפה מכנות ואותנטיות. ואלה שתי הנקודות עליהן אתה צריך לכוון פנס. גם בשבילך יש כאן שיעור נפלא ותודה למור שאפילו בלי לדעת נתנה לך אותו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת