"שלום יעל,
שמיר יאיר. אני נשוי ארבע שנים. בכלל לא רציתי להתחתן. לא הייתי בטוח באהבה שלי אליה. לא הרגשתי שהיא האחת. אבל המשכנו לצאת והייתי תחת לחץ יומיומי מכל הכיוונים. היא נלחמה עלי. כל כך רצתה כבר טבעת, כל כך טירטרה לי שאציע לה, שנתארס, שאכרע ברך. ואני דבקתי בסרבנותי. אחרי שיכנועים ובכי הסכמתי. התחתנו.
עכשיו התחיל הקרב על ילד. לא רציתי. זה הרגיש לי מוקדם. חוסר הביטחון שלי בקשר איתה כרסם בי כל הזמן. נעשיתי תוקפני, לא נעים, אדיש. לא התיחסתי אליה. לא עשינו סקס כמעט, לא דיברנו הרבה. סתם. ימים ריקים מכל תוכן. חשבתי על גירושים, הרהרתי ברעיון, אבל היא הודיעה שהיא בהריון. שמחתי, התרגשתי. נולד לנו בן מתוק והחיים פתאום השתנו. שנה הייתי עסוק סביב הילד לא חשבתי על גט ולא הייתי בעל. הייתי רק אבא. הקשר בינינו לא השתנה. חזרנו לריק ולשיעמום בזוגיות. זה אני שלא זורק לכיווון שלה והיא כל היום מתחנפת אלי ורוצה את קירבתי.
לאחרונה ראיתי שינוי שגם לי לחשוד. היא פחות עלי. לא מתחננת לאהבה. היא רזתה, עשתה לייזר ותספורת. הפכה לסינדרלה. התחלתי להבין שמשהו קורה וחיטטתי.
לפני חודש גיליתי שלאישתי יש רומן לוהט. זה נמשך כבר הרבה זמן. היא מאוהבת. אני בכלל לא מעניין אותה. היא אפילו לא התנצלה. עכשיו אני שבור. אני רודף אחריה. הבנתי כמה אני אוהב אותה ואני נלחם עליה כמו אריה. לא רוצה להתגרש. אני מוכן לסלוח לה על הרומן. העיקר שנחזור להיות כמו שהיינו".
איפה היית?
יאיר,
זה לא הטור הראשון שאני כותבת על סיטואציה שכזאת. יש אינספור כאלה ואין פתרון אחד שיהיה מתאים לכולם. כל מקרה לגופו. יש כאלה שסיפור בגידה מרסק את היחסים בניהם ויש את אלה שסולחים וממשיכים ויש אפילו מערכות יחסים שהטלטלה רק שיפרה להם. אבל המשותף לכולם זה תקופת המשבר שאחרי.
בטור הזה אני מתייחסת לתהליך ולא לתוצאה הסופית. בסיפור הזה חסרה אהבה. מלכתחילה זה לא היה להיט. הכל קרה בלחץ. נסחפת לנישואין לא כי החלטת שזה מתאים אלא נכנעת ללחץ. כך גם נולד הילד. לא אהבת את אשתך, לא התייחסת אליה בכבוד המגיע לה וגם היום מה שאתה מרגיש לא קשור לאהבה. אמנם התחושה דומה לטירוף של אהבה ואפילו לאובססיה שצצה לפתע אבל הכל בגלל האובדן ואיבוד המקום השולט. פגיעה באגו ותחושת עלבון והונאה. זה לא שהתאהבת בה פתאום. אתה עכשיו מוצף והכל התערבל. לא ציפית לקטע כזה והדבר הראשון שאתה רוצה זה להחזיר את המצב לרגיל ולידוע.
חשבת שהיא מובנת מאליה ואתה הוא זה שמתלבט האם להיות או לא וקיבלת סטירה מצלצלת ומפתיעה. לא האמנת שאשתך תעשה לך קרניים וקיבלת "מכה חזקה בכנף" עכשיו אתה רוצה להחזיר את השליטה לידך ולהשיב את המצב לקדמותו. זה מאד טיבעי לחוש כך אך אהבה זה לא המילה הנכונה. חטאת בחטא היוהרה. היית שאנן. חשבת שלך זה לא יקרה. זלזלת. היית זחוח. עכשיו יש לך מחיר לשלם.
המקום של אהבה היה פנוי אצל אשתך והיא קיבלה את זה ממקור אחר. עכשיו אתה רוצה אותה? שנים של אדישות, חוסר השקעה בבית והעדר אהבה וחיבה הביאו אותכם להיום. עכשיו אתה כעוס ופגוע. פתאום אתה רוצה סקס כל לילה ומביא מתנות ופרחים. שאל את עצמך איפה היית כל השנים?
עד כאן חלקך בעסקה. אתה רוצה להציל את הקשר.
הדברים יתבהרו בחלוף הזמן. אתה תדע מהר מאד האם הרומן של אישתך נגמר או נמשך. לא אבדה התקווה שעוד תהיו ביחד אך עכשיו זה כבר תלוי בה.
אתה חייב להיתחזק ולהפסיק להיתחנף ולרדוף. אתה רק מעיק ומציק. אתה פועל כרגע מתוך דחף וללא כל מודעות ומחשבה ומוביל את עצמך ואת הנישואים לסופם. רק שיחות כנות יתנו את המענה. רק פתיחות ושקיפות ישפרו את הקשר אם עוד יש לו סיכוי.
זה הזמן ללכת לטיפול זוגי ולברר האם יש רצון הדדי לעבור את המכשול המטלטל הזה ולהמשיך במסע החיים ביחד. אם אשתך תמשיך ברומן גם אחרי המשבר יהיה זה סימן בשבילך ותאלץ לפנות את השטח. אם היא תרתם לקרב על הבית היחסים יכולים לקבל תפנית חיובית ומשופרת. אמנם לא תשכחו את הבגידה כל כך מהר, זה עוד ילווה אותך בעוצמה זו או אחרת עוד תקופה אך תצא מאיזור השאננות כי למדת שיעור חשוב.
לא הסטטוס נשוי הוא החשוב בחיים אלא מה שמשקיעים בתוכם של היחסים. חוסר יחס ואדישות מסמנים חוסר מוטיבציה ואי רצון וראית לאן זה יכול להוביל. אם אתה מחליט להישאר נשוי תתנהג בהתאם ותהיה נוכח. אל תחכה לאבד כדי להבין.