לחוויות הילדות שלנו יש השפעה מכרעת על התנהגותנו בבגרות. ילדים שגדלו במשפחות כאוטיות בהן אין דמות הורית מחזקת ומספקת, היעדר מסגרת מסודרת, אלימות בתוך הבית ואדישות הורית יסחבו את פצעי הילדות לתוך חייהם הבוגרים. ילדים שלא היה להם מצפן מאזן ומורה דרך יצמחו לחיים עם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון.

ילד אינו מסוגל להתמודד עם טראומות שהוא חווה. ארגז הכלים שלו אינו מכיל את הכלים הדרושים לטפל במצב, מה גם שהורינו הם המודל שלנו להמשך וכשהמודל עקום אנחנו מתעקמים יחד אתו מבלי לדעת שהכיוון שלנו הרסני ושגוי. חוויות ילדות טראומטיות משליכות על יכולת האדם לתפקד בתוך החברה בתחומים שונים. זוגיות, עבודה, הורות. ילד שגדל בבית שבור שלא מחבק ומחמם מיצר לעצמו סיפור דמיוני ודבק בו. הוא מנסה למצוא צידוק לסבל שעבר.

גבר חתיך מאוד (צילום: sakkmesterke, Shutterstock)
״הצלחתו הכלכלית היתה מבחינתו הוכחה לכך שהכל תקין אצלו״ | צילום: sakkmesterke, Shutterstock

נדב מעולם לא היה מאוהב. לא באישה, לא בילד, לא בכלב

ההקדמה הזו נועדה לסיפור חייו של נדב, 38, שגדל בלי להכיר את אביו. אמא שלו נכנסה להריון ממתנדב גרמני שנעלם מהארץ זמן קצר אחרי הרומן הקצר והיא נשארה הרה ולבדה. גם היא לא היתה יציבה. נהגה לבלות עם גברים בלילות, להשאיר את נדב לבדו כל הלילה, להתעסק עם גברים בנוכחותו, לא דאגה למזון, לכסף, לבגדים חמים - כלום. נדב היה ילד מוזנח וזרוק. בגיל 7 כבר מכר ארטיקים בים, ועזר לבעל חנות הצעצועים בשכונה והיה מבקש אוכל ממסעדה באיזור מגוריו. הוא היה צריך לשרוד והבין שאין לו על מי לסמוך.

לא פלא שלימים הוא הפך לאדם עשיר. הצליח מאד בעסקים ואסף כל שקל שהרוויח, אבל במערכות יחסים נפל פעם אחר פעם. הוא זאב בודד שרגיל להיות מרוכז רק בצרכיו ולא באמת אפשר לבת זוגו להיות לצדו, נדב הפך לרודן, קמצן חולני בעל רף ציפיות ודרישות בלתי הגיוניים. הוא אדם תוקפני, תזזיתי, אנטי חברתי, חשדן ובלתי מתפשר שלא מוכן להקשיב לאף אחד ועסוק בהצטדקות ורציונליזציה. עם זאת, הצלחתו הכלכלית היתה מבחינתו הוכחה לכך שהכל תקין אצלו.

גבר מתוסכל (צילום: Billion Photos, Shutterstock)
״נשותיו לא תיארו לעצמן שהן נופלות לידיו של קמצן פתולוגי״ | צילום: Billion Photos, Shutterstock

בפועל מעולם לא היה מאוהב. "לא באישה, לא בילד, לא בכלב", כך הוא מספר לי. נדב מודע לכך שהוא לא עובד עם הלב שכן הלב שלו ספג חבטות קשות. המגרש הרגשי עבר כל כך הרבה טלטלות וכאב בלתי נסבל עד שנאטם לגמרי. הוא לא יודע מה זה אומר להרגיש, לרחם, לאהוב. הכל אצלו מכני. מילים יפות באות רק כאשר משתלם לו ולא באמת מהלב. חיבוק זה אקט טכני שצריך מדי פעם לתת רק אם זה מתגמל אותו. הוא חי בעולם משלו עם חוקים שיצר ואינו מסוגל לקחת אחריות או להתחייב על דבר מלבד מעצמו. כך מצא עצמו מתגרש 3 פעמים ועצם זה שבכלל נישא זה גם נס.

מה שמשך את נשותיו אליו היה המראה הנאה שלו ובעיקר הכסף, הן לא תיארו לעצמן שהן נופלות לידיו של קמצן פתולוגי ששקל לא יזלוג ממנו. הן התגרשו ממנו לאחר תקופה קצרה. ומאז הוא יוצא עם הרבה נשים, שוכב עם הרבה נשים ובורח אחרי שבוע. לא מסוגל להעמיק את הקשר וחוזר כל פעם למצב שהוא מכיר היטב: בדידות.

נדב בגיל 38 אינו מסוגל להקשיב או להתחשב בדעתו של מישהו. רק לאחרונה הבין שהוא סובל מהמצב ואולי בכל זאת יש קשר למה שעבר בילדותו, ולכן הגיע אלי לקליניקה. גם ביקוריו אצלי אינם מסודרים. הוא קובע ומבטל ודוחה את הפגישה, מגיע לפעמים לחצי שעה, לפעמים לשעה. אין לו יכולת לנהל את הזמן ולהתחייב.

קשה לטפל בו. הוא מסרב לקבל. מתנגד אבל בכל זאת ממשיך לבוא אלי ואולי להפנים משהו קטן מכל הנאמר. הוא מתחיל להבין את ההקשרים בין מה שקרה שם בצעירותו לבין מה שעובר עליו היום. החיבור בין התקופות מלמד על הדרך לתיקון. אולי הוא לא ישנה את דרכו באופן מוחלט ואולי לא יישם את הכל אבל עצם המוכנות וההבנה שלו היא כבר 50% מהדרך לשינוי ולשיפור המשך החיים. רמת המודעות שלו והדו-שיח הפנימי שלו עם עצמו בהתפתחות, זה המפתח לשינוי, ועל זה מבוסס כל טיפול.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות

בבקשה: Yaely_b4@walla.com

>> לכל הטורים של יעל ברון