"שלוש שנים יצאתי עם אישתי לפני שהתחתנו. גרנו ביחד והכל היה בנאלי. שעמום כמו אצל כולם. בלי ריבים גדולים ובלי שיאים גדולים. נחמד. היה ברור שזה הולך לחתונה. זה היה המסלול. היה הרבה לחץ ממנה וממשפחתה. נכנעתי. התחתנו עם כל הפאר וההדר.
"משהו קרה לי אחרי החתונה. הרגשתי כלוא. הרגשתי שזה טעות. אני צעיר. בא לי על החיים. עוד לא מיציתי. אני לא נמשך לאישתי, ולאחרות כן. אני מצטער שהתחתנתי וכל הזמן מפנטז על החיים כרווק. אני לא בסדר כלפי אישתי, היא מרגישה כבר הרבה זמן שאני לא בעניין - אני מרוחק, מרגיש שאני לא אוהב, שמגיע לי יותר ממנה, והיא ממש חמודה, רצינית ומוכנה לחיי משפחה. זה אני הפרובלמטי. אני יודע. אבל קוסם לי החופש.
"מצד שני, ולכן פניתי אליך, מתקרב יום הגירושים ונכנסתי לחרדה. פתאום צצה לי התלבטות. האם אני עושה טעות? אולי לא יהיה לי טוב כרווק וסתם אצא לדייטים כושלים ואהיה בודד? אולי היא תמצא גבר לפני ואני אמות מקינאה? אולי אתחרט וארצה לחזור והיא כבר לא תרצה אותי? אולי היא תפסיק לאהוב אותי ולא אדע אהבה לעולם? אני לפעמים אומר לעצמי: 'סתום את הפה, יש לך אחלה אישה. תישאר באפור כמו כולם'. אני בתוך מטוטלת.
"יש לי שני צדדים ואני נזרק מאחד לשני. יום אחד שלם עם הפרידה ויום שני רוצה משפחתיות ולהיתחמם לי במסגרת. תני לי עצה".
לא תוכל להישאר עם תחושת הפספוס
דור יקירי,
הזוגיות הזאת לא מבשרת טובות
כידוע לך אני לא נוהגת לומר לאדם מה לעשות, אבל אני כן אבהיר לך את התמונה, שתבין איפה אתה ממוקם. כרגע מתחולל אצלך קרב ענקים בין הלב שרוצה ללכת לבין השכל שאומר לך להישאר. מניסיוני , הלב בסוף מנצח. ואם השכל הוא זה שלוקח את הגביע הלב לא יודע מנוחה.
אלפי אנשים, נשים וגברים, קוראים על הדילמה שלך ומוצאים שם את עצמם.
התחתנת מהסיבות הלא נכונות. סתם נסחפת בזרם. ועכשיו זה מתפוצץ. אין לכם רכוש משותף ולא רזומה רב שנים וגם לא את המחוייבות העצומה של ילדים משותפים. אתם בעצם כמו חברים צעירים רק עם רישום ברבנות ובמשרד הפנים.
מעולם לא אהבת את אשתך ולא נמשכת אליה. היית שם מכוח האנרציה, כבר אז ידעת שזה לא חזק וכבר אז חששת מפרידה. חשבת שתסתפק בחיים שיגרתיים נטולי ריגוש ועניין וזה לא קרה. אתה לא באמת מסתפק חשבת שהיא אישה טובה וזה מספיק, אבל כנראה שלא. אתה צמא למשהו אחר, מרגיש פיספוס. אתה אכן צעיר ולהישאר עם אישתך זה אומר עוד המון המון שנים. הזוגיות שלכם לא מספקת ולא מרגשת. התייבשתם ולא מספיק רציתם לשפר.
לא תוכל להישאר נשוי לאורך זמן עם תחושת פיספוס ומועקה. זה לא נכון לך ולא הוגן כלפי אשתך. כמובן שתצטרך להחליט.
ההתלבטות שלך מאד שכיחה ואנושית. צד הרצון ליציבות ומשפחה מול הצורך במגע, ריגוש ואהבה. במצב שלך, בגיל שלך ובכמיהה שלך לאהבה לא נראה לי שתשרוד כנשוי. אתה לא מרגיש שמקור האושר שם ויש לך תאוות חיים שמחפשת פורקן. הפרק הזה יגמר עכשיו ברבנות כי אתה חייב לסמן וי על דברים שעוד לא עשית. אתה תכיר נשים, אתה תצא, תתרגש ואולי תמצא אהבה חדשה ואת אם ילדיך.
ואולי זה יהיה "סיבוב" התנסות ובסוף תחזור לאישתך שכבר תהיה גרושתך. הכל אפשרי. אין חוקים ומגבלות לרצונותיו של אדם. נתקלתי בהכל. כאלה שנשארו, שהיתגרשו, שהיתחתנו בשנית ולפעמים בשלישית ויש את אלה שחזרו לחיות ביחד כגרושים, ואפילו הצליחו.
המסלול שלך ברור לך. אתה יודע בבירור שאתה הולך לדרך חדשה. באת אלי רק לקבל חיזוק קטן שגם אם תחליט ללכת זה לא אסון עולמי וכנראה תישאר בחיים.