בטי ורמי 20 שנה ביחד. יש להם בית יפה, ילדים מוצלחים ומשפחה גדולה ומלוכדת. חגים אצלהם זה תמיד 50 איש, ואירועים משפחתיים? הם לא מפספסים. מחכים לסופשבוע לארוחת שישי, מאוד משפחתיים ולכאורה הכל בסדר. הם נחשבים למודל בקרב הסובבים. אבל משהו כבר לא עובד.
"היחסים שחוקים", הם מספרים לי. "אין בינינו הרבה ממשק. עובדים עד מאוחר, בערב יושבים שעות בטלוויזיה או במחשב, והולכים לישון. לפעמים אנחנו לא מחליפים משפט בינינו. סקס? פעם ביובל. כך זה היה הרבה שנים אחורה. לא מאושרים למרות שיש לנו הכל. אבל גם פרידה מעולם לא היתה אופציה.
"לפני שנה החלטנו לפתוח את הנישואים. להישאר נשואים, לגור באותו בית אבל כל אחד רשאי לעשות מה שבא לו תוך התחשבות בצרכי הבית והמשפחה, וכמובן נשמור את זה בסוד. התחלנו לחפש לנו סטוצים מחוץ לבית. בכל פעם שמישהו מאיתנו היה יוצא בערב , ברור היה לשנינו לאן זה הולך. לא שאלנו שאלות. אבל ההרגשה הייתה גרועה. אי נעימות למי שנשאר בבית ואי נעימות לזה שחזר בלילה. ובכל זאת לא אמרנו מילה. לפני כמה ימים זה התפוצץ. דיברנו על זה. זה הרחיק אותנו, עשה לנו רע. לא הרווחנו שום אושר ולכן באנו אליך. האם כדאי לנו להמשיך עם הפתיחות? ואם לא , מה כן?"
יש סיבה שיש מעט נישואים פתוחים ועדיין הרבה מאד בגידות
המושג נישואים פתוחים הינו הסכמה בין בני הזוג לקיום יחסי מין עם פרטנרים אחרים מחוץ לבית והדבר לא "יירשם" כניאוף. חשבתם שזה יהיה פיתרון משעשע לבעיות שלכם, אבל לא לקחתם בחשבון את הטלטלה הרגשית ואפילו הטראומה שקשר כזה יכול להביא איתו.
נישואים פתוחים זה פתרון שקרי. זה מנוגד לטבע שלנו. בני אדם קנאים לבני זוגם, מעבר לכך שגברים לא מוכנים לגדל ילדים שלא שלהם ונשים לא רוצות לאבד משאבים לטובת ילדים נוספים שאולי יוולדו לגבר שלהן, יש גם את ההיבט הרגשי. מישהו יהיה יותר טוב ממני: יותר יפה ,יותר חכם. יש סכנה שאני אנטש. בן/ת הזוג שלי י/תהנה בזרועות אדם אחר. אאוצ', כואב.
יחסים פתוחים נולדים מתוך השילוב של אי שביעות רצון מהקשר ומהפחד לפרק אותו. זוהי מין פשרה מכאיבה ומאיימת שנותנת כביכול את האפשרות להמשיך להציג נישואים נפלאים אבל בלב מאד רחוקים וריקים. משמרים את המסגרת, לא כי היא טובה אלא כי לא יכולים להיתמודד עם פרידה והשלכותיה. אבל בתכלס אנחנו לא באמת ביחד.
נכון, 20 שנה זה הרבה זמן ויחסים הופכים למשמימים, לא מרגשים, לא מיניים, עם משקעים של השנים, עם כעסים הדדיים, והכל לא מעניין כבר ומובן מאליו. דבר אחד לא ניסיתם: לשפר את התקשורת ביניכם. עברתם כל כך הרבה ביחד ולחוד ואין לכם שום שיח משותף. רציתם נישואים פתוחים בעודכם אנשים מאד סגורים. יש לפניכם עוד דרך לעשות. ללמוד להיפתח, ראשית בפני עצמכם ואחר כך, אוטומטית, זה יבוא עם העולם.
מה שמסמן זוגיות טובה זה לא רק סקס וריגוש. זו שיחה טובה, פתיחות אחד עם השני, הפחתת ביקורת ושיפוט, דאגה אחד לצרכי השני, בילויים אחד על אחת, חמימות, לינה באותה מיטה. כל אלה יביאו את הרצון לקרבה. גם פיזית. אז נכון, לא תקפצו אחד על השני בתנוחות מגרות עם ביריות ונעליי עקב אדומות, אבל כן יהיה לכם תוכן ביחסים והערכה הדדית. אם כל זה לא קיים אצלכם ואין לכם את התשוקה לנסות לתקן תצטרכו להיתגבר על הפחד ובסופו של דבר לפרק את החבילה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il