צריך להגיד לפעמים את זה: תפקיד הסבתאות הוא אחד התפקידים היחידים בחיים שהכניסה אליו אינה בחירה אלא תלויה באחרים. כשהילדים שלך קטנים, את רק מחכה שקצת יגדלו כדי שתוכלי לישון לילה רצוף, אחר כך את שורדת בקושי את גיל ההתבגרות כי זה בלתי אפשרי לחיות עם אנשים שבעיקר אוכלים, נרגנים ומסתגרים בחדרם. בהמשך את דואגת להם כשהם יוצאים לצבא או לשירות הלאומי ושוב הלילות ללא שינה. עוד כמה שנים אחרי ואת מחכה כבר שהם ימצאו בן או בת זוג ויצאו מהבית. ואז, אחרי קצת שקט ולילות רצופי שינה, מגיעה הבקשה האולטימטיבית- הביאו לי נכדים, הביאו לי נכדות, אם אפשר לזמן מוגבל, ותנקו אחריכם את הרצפה והבלגן שהשארתם.

אין ספק ש"מוסד" הסבתאות עבר שינויים מהותיים בשנים האחרונות. לא עוד סבתא סורגת שבאים לבקר אותה כי חייבים וכי לא נעים. לא עוד סבתא שרק רוקחת ריבות ומכינה מאכלים שעוברים מדור לדור. רק שכאן, סבתא, מגיעה הבחירה שלך.

היום אתן, הסבתות, צעירות ואנרגטיות לא פחות מההורים. בחלק מהמקרים אף יותר (להלן חוסר שעות שינה וכו') . יש לכן חיים ולו"ז צפוף, חוגים קבועים, לימודים ונסיעות לחו"ל, ובין לבין, אתן דמות משמעותית בקרב הנכדים והנכדות. בהרבה מקרים ההורים עובדים שניהם במשרה מלאה ואת זו שמקבלת את פניהם מבית הספר, שיורדת איתם לגינה ומטפלת בהם כשהם נופלים, ואת זו שיודעת מה ארוחת הערב האהובה עליהם (עדיף כמה שיותר פחמימות וכמה שפחות ירקות, בסיסי לא?) אבל אז, מגיעים גם הקשיים. סבתא מעורבת? אז עד הסוף. כאן מתחיל הקונפליקט, שפועל גם הפוך, האם בגלל שאת, כסבתא, לא מעורבת בחיי היום יום (מבחירה או לא) אסור לך להעיר משהו על חינוך הנכדים?

אז לקראת הקיץ שמגיע, בו אתן הסבות, נהיות השחקניות הראשיות, קבלו טיפ של זהב: תיאום ציפיות. זה נכון בין בני זוג, זה נכון בין הורים לילדים וזה בעיקר נכון בין הסבתא (והסבא כמובן) לבין ההורים. זה כמובן משתנה מזוג לזוג, כמובן שיש הבדל בין אם מדובר בנכדים מהבת או בנכדים מהבן ומה טיב הקשר עם הכלה או החתן אבל תיאום ציפיות הוא מוצר צריכה בסיסי במערכת היחסים המיוחדת הזו.

בתוך תיאום הציפיות חשוב להגיע בלי שיפוטיות יתר, בלי ביקורת, אלא עם קבלה, תמיכה ופירגון. תתפלאו כמה התחלה של שיחה ברוח זו תוביל בדיוק למטרה שגם אתן מנסות להגיע אליה. חשוב שתהיו קשובות לערכים הפנימיים שלכן. הרי אף אחד לא יכול להתווכח עם הניסיון שצברתן, אך גם כדאי שתתחשבו בצרכים של ההורים והנכדים. דווקא אתן, כסבות, כמבוגרות האחראיות, יכולות לראות את הסיטואציות כמכלול שלם של התנהגויות אנושיות. נסו להבין מתי כדאי להתערב ומתי פשוט לשתוק מהצד. הרי מה יותר כיף מלראות את הנכדה עושה לבת שלך את המוות בדיוק כפי שהיא עשתה לך? אין נקמה מתוקה מזה. אחר כך, ברוגע, תנתחו את המצב יחד ותראו מה כדאי ללמוד ומה ניתן לשפר.

להיות סבתא זה אושר צרוף וחוויה מתוקה. זכרו שזוהי זכות השמורה רק לבני אדם. שום חיה ביקום לא זוכה לראות צאצאים שהם נכדים ונינים. את זכית להיות סבתא, השתמשי בזכייה זו בתבונה.

 הכותבת היא עו"ס, מטפלת זוגית ומשפחתית ומנהלת מרכז אמונה לטיפול במשפחה בטבריה, ובעיקר אמא לילדים וסבתא לנכדים.