ביקורת בונה

עבודה משותפת על פרויקט כמו שיפוץ דירה או בניית בית היא הזדמנות ראויה לבדוק אם גם הזוגיות זקוקה לשבירת מחיצות או לצביעה מחודשת. ברגע אחד אתם מחליטים יחד על מהפך מאסיבי לדירתכם המתפוררת, וטווים יחד חלומות על פרקט בסלון, מפלסים פנימיים ובריכה בחצר, וברגע השני אתם מתווכחים בלהט על משקופים, טקסטורות וידיות של ארונות. 

כיאה לתהליך שדורש קבלת החלטות, תכנון קפדני וניהול תקציב משותף, ומעורבים בו ציפיות, פנטזיות ואכזבות, תקופה כזו מראש מועדת לפורענות. לפעמים היא הופכת למלחמת כוח אכזרית על רצונות ומאווים, לפעמים חושפת תבניות זוגיות לא אידיאליות שטושטשו עד כה על ידי שגרת היומיום.

שם המשחק: לא לפחד מהתקציב

אורנה גבעון, מעצבת פנים ואדריכלית, נתקלת כל הזמן בחילוקי דעות בין בני זוג במהלך עיצוב או שיפוץ בית. "בדרך כלל, מוקד החיכוך העיקרי הוא סביב חלוקת התקציב", היא מסבירה. "הריבים הקריטיים ביותר הם על סדרי עדיפויות, למה כדאי להקציב כסף ולמה פחות. בנוסף, יש בני זוג שהטעם שלהם שונה לחלוטין או שהם רואים משהו בצורה אחרת לגמרי. הכי גרוע זה להתחיל להפעיל מניפולציות זה על זה". 

לדבריה, ברוב המקרים, הגברים בדרך כלל אחראים על התקציב. כשהגבר הוא זה שמתפרע עם הכסף, הוא יבקש בדרך כלל לבזבז אותו במקומות חיוניים פחות כמו על חדר קולנוע, ג'קוזי או חצר גדולה לברביקיו. האישה, לטענתה, לרוב חושבת יותר על הנוחיות ועל הפרקטיות שבבית וחשובה לה האסתטיקה. "בדרך כלל לנשים יש יותר היגיון", אומרת גבעון. "הן מסתכלות יותר על הפרטים. הן אלה שנמצאות בבית יותר ויודעות מה הן צריכות. הגברים חוזרים בערב ולא באמת יודעים מה קורה, אבל הם בכל זאת רוצים להחליט החלטות". לטענתה, פעם זה היה נפוץ שגברים גילו פחות מעורבות בעיצוב ונותרו ברקע, אבל היום רואים יותר בני זוג שמקבלים החלטות משותפות.

עם זאת, על פי הניסיון שלה, לעתים קרובות הגברים דואגים לתקציב וחוששים מההתנהלות הכספית. "יש כאלה חרדתיים, שחוששים כל הזמן שהכסף לא יספיק, ועושים לכולם בדרך את המוות", אומרת גבעון. "אם הגבר לחוץ, הוא משרה על התהליך אווירה מאד קשה. נשים לעומת זאת בדרך כלל יודעות מראש מה התקציב, וכשהן לוקחות שליטה הן יודעות מה קורה איתו".

הבעיות מתחילות כשקיים בלבול רב וחוסר החלטיות, ולא מצליחים לסגור שום דבר, או במקרים בהם התחילו בני הזוג השאפתנים את העיצוב או השיפוץ לבד, גילו שהם זקוקים לעזרה, והאישה מאשימה את הגבר במחדל. גבעון טוענת שכבר בפגישות הראשונות היא יכולה להבחין אם קיימת הרמוניה בין בני הזוג או שישנם כבר חיכוכים, אך מעידה שזה נדיר שבני הזוג יתווכחו בקולניות בפניה. "אני בדרך כלל מוציאה את כל הארס החוצה עוד הרבה קודם", היא מספרת. "אני עורכת לזוגות עבודת הכנה, ומציעה להם לבצע חלוקת תפקידים כדי שלא יהיו סיטואציות כאלה".

גבעון מציעה להתמקד בהכנה המוקדמת ובתיאום הציפיות. "צריך להחליט מי מטפל במה ולעשות חלוקת תפקידים ברורה", היא אומרת. "אחרת זה לא עובד ודברים נופלים בין הכיסאות".

רוצים שינוי

ד"ר גלית לזר, מנהלת מכון "איזונים" לטיפול זוגי אישי ומשפחתי, טוענת ששיפוץ בית, כמו גם ארגון של אירוע או מעבר דירה, כרוך בשינוי, וכל שינוי מחייב תכנון מוקדם מצדנו. פרויקטים כאלה, לדבריה, יכולים להעלות על פני השטח קונפליקטים קיימים בזוגיות ולהבליט רגישויות שאנחנו סוחבים על הגב עוד מהילדות.

"חילוקי הדעות סביב שיפוץ הבית יכולים ללבוש כל מיני צורות", היא אומרת. "ויכוחים מילוליים, שתיקות רועמות, שבירת הכלים. לפעמים יש תחושה שכל וויתור שאני עושה הופך לכניעה, שזה עניין של שחור לבן, ואם אני לא מקבל את מה שאני רוצה, זה לא שווה כלום. לפעמים יש תחושה ששני הצדדים נכנסים למאבק כוחות, ולא ברור מה המקום של כל אחד בקשר, איך אפשר להחליט ביחד החלטות כאלה ולשרוד. לפעמים האישה רוצה שהגבר יהיה מעורב, אבל כל עוד זה בדיוק כמו הטעם שלה, וגם הפוך, הגברים אובססיביים לגבי משהו, והכול חייב לדפוק כמו שעון. זה נובע מהפחד להכניס מישהו למקום שלי, מהפחדים שלי להיות חלש ולוותר".

קונפליקטים כאלה בדרך כלל מגיעים, לטענתה, אחרי השלב הראשוני שבו הזוגיות ורודה ואידיאלית, ונדמה לבני הזוג שהם רואים הכול בעין אחת, ובדרך כלל קשורים למקומות בעצמם שקשה להם איתם. "מה שכואב, סימן שיש לו שורשים", אומרת לזר. "דברים שהכי יכאיבו לנו הם דברים שיושבים על נקודה מסוימת, שקשורים לתכונות שהדחקנו או דברים שהיו בילדות. לדוגמה, מישהי שאף פעם לא התייחסו לעמדותיה ברצינות, והיא מתחתנת עם בעל רציני וחזק ומגן, אבל הוא פתאום בעיניה הופך לפרד ועקשן מאוד, אז גם כאן יהיה לה קושי לעמוד על דעותיה". לעתים זוגות כאלה מתחילים לריב, ולא מבינים בכלל איך זה קשור לזוגיות שלהם.
לטענתה, קונפליקטים שמתעוררים עוזרים לבני הזוג כדי להכיר טוב יותר אחד את השני. "כשאין קונפליקט אין אינטימיות", היא קובעת. "אם אני לא אדע מה מכאיב לך או אפחד להכאיב לך כל הזמן, לא אכיר אותך באמת".
בנוסף, אפשר לנצל את החיכוכים והמריבות לצמיחה אישית. "זה מחייב בני זוג להתנהג בצורה בוגרת יותר", היא אומרת."זה לא מספיק שאסתגר בחדר. אני צריכה להתאמץ בצורה רצינית יותר ולהסביר את עצמי ולדעת לקבל לא. ללמוד לקבל את חוסר השלמות שלו, גם אם אני לא אקבל את בית חלומותיי או את החתונה המושלמת ביותר".

כדי להימנע מראש מחיכוכים על רקע פרויקטים משותפים כאלה כדאי לשוחח מראש על דברים ולעשות חלוקת תפקידים ברורה. "אפשר לשבת ביחד ולדבר על הפנטזיות והרצונות והציפיות, על מה שאפשר ומה שלא, ולסלוח לעצמנו גם אם לא יצא הכי מושלם שבעולם", מציעה לזר. "אם מדברים בצורה תרבותית, הקשיים הופכים להיות משהו מאוד שולי. אחרי הכל בית זה רק ברזלים, והעוצמה הרגשית הגדולה הזו לא שייכת לשם".