כשדודי רונן, בנו של פנחס רונן, שורד שואה כבן 90, הגיע לפני כ-16 שנים להרצות בנושא השואה מול ילדי בית ספר בכפר סבא, הוא הכין מראש כרטיסיות עם כותרות ראשיות על תקופת מלחמת העולם השנייה, התקומה וכו'. כשעמד להתחיל, הילדים לא הביעו שום עניין ורק הפריעו, עד שההרצאה קיבלה תפנית מפתיעה: "דיברתי על עלייתו של היטלר בפנטומימה, לאט לאט נהיה שקט, ובעודי עושה זאת דלת האודיטוריום הייתה פתוחה וראיתי את אבא שלי מחכה בחוץץ הצגתי לילדים את עצמי, וסיפרתי להם שאבא שלי, שורד שואה שגר ליד אשדוד, בא לכאן לספר את הסיפור שלו, ועד שאין שקט הוא לא נכנס. כל הילדים חיכו לו, אבל הייתה בעיה אחת - אבא שלי לא באמת היה שם. לקחתי את הכרטיסיות והכנסתי אותן לכיס, אמרתי לילדים 'בוקר טוב, קוראים לי פנחס, ואני שרדתי את השואה'". כך החל דודי ללבוש את דמותו של אביו ולספר את סיפורו בגוף ראשון. "היה שקט מופתי באולם, המורות היו בשוק".
במשך שמונה שנים דבק דודי ברעיון המבריק וסיפר את סיפורו של אביו בגוף ראשון בפורומים שונים, עד לפני שש שנים, אז הבין שהחלום שלו הוא שגם אנשים אחרים יספרו את סיפורם של שורדי השואה בגוף ראשון. "כך, לא רק שאנחנו המספרים קרובים לדמות, גם הקהל קרוב לסיפור ואז יש סיכוי טוב שהוא יזכור אותו. כשחוקר השואה אלי ויזל נשאל מה יהיה ביום שלא יהיו יותר שורדים, לאור ההכחשה שקיימת כבר שנים, הוא השיב אל תחכו ליום הזה, כבר היום הילדים והנכדים חייבים לספר את סיפורם של השורדים, ורצוי שיספרו אותם בגוף ראשון".
לצורך כך ייסד רונן לפני מספר שנים את העמותה בגוף ראשון, שבמסגרתה ניתנת הכשרה ל"שגרירי זיכרון בגוף ראשון", קורס בן עשרה מפגשים שבו ניתנים כלים למשתתפים לספר את סיפורם של השורדים בצורה חווייתית ומעניינת. חלק מצוות ההדרכה בקורס הם השחקנים שרון אלכסנדר, אסתי זקהיים, ענת עצמון ותומר שרון, ועורכות וסופרות, בהן תמי שם טוב. עד היום הוכשרו בקורס 740 שגרירי זיכרון. "אנחנו מלמדים לאסוף את הזיכרון ולסדר אותו לכדי בניית סיפור, יש כיתת אומן, שבה בכל פעם מישהו אחר עולה על הבמה, מספר את הסיפור במשך כמה דקות ומקבל משוב. אנחנו מדייקים אותם, נותנים להם כלים לספר סיפור בצורה מעניינת ולעמוד מול קהל", אומר רונן. את הסיפורים מתנדבים השגרירים לספר בבתי ספר, בסיסי צבא, תנועות נוער, בטקסים עירוניים וכמובן בערבי זיכרון בסלון.
כמעט כל שגרירי הזיכרון הם דור שני ושלישי לשואה, ו-20 אחוז מהם הם אנשים שאין להם כל זיקה משפחתית לשואה אך הם מספרים סיפור של שורד שואה, חסיד אומות עולם או יהודי שהציל יהודים אחרים. "השואה נוגעת בכל היהודים, וזו הדרך שלהם לשמר את הזיכרון הקולקטיבי. אהד פרס מגדרה לדוגמא נסע לצורך זה ליד ושם עבר על כל סיפורם של חסידי אומות עולם, עד שהגיע למישהו בשם אנטון סוחינסקי, פולני-אוקראיני שהחביא בביתו בזבורוב שישה יהודים בזמן השואה, והוא מספר את סיפורו. בניגוד לשורדים שסיפרו את העובדות, השגרירים מספרים גם על התחושות שלהם".
מימון הקורס נעשה על ידי המועצה האזורית או הרשות המקומית ועלות כל משתתף בסך 600 ש"ח. "אנשים עוברים פריצת דרך רגשית בקורס", אומר רונן, "אחת מהמשתתפות, גימלאית של משרד החינוך, סיפרה לי, שאימה נפטרה לפני 7 שנים ולפני מותה הן נפרדו בריב, היא אמרה לי שבזכות הקורס הצליחה להיות קרוב לשלושה חודשים בתוך הגוף שלה, והתבוננה על העולם דרך עיניה של אימה, וכך שינתה את נקודת מבטה. בסוף הקורס היא הגיעה לבית הקברות לבקש מאימה סליחה".
מטרת העמותה שכל אדם ישמע לפחות פעם בשנה סיפור של גיבור שואה, לאו דווקא ביום הזיכרון. "בשביל זה אנחנו צריכים אלפי שגרירים. אנחנו מחוברים לצה"ל ולמשרד החינוך ובשנה הבאה אנחנו מקווים גם לייצא את הסיפורים לחו"ל", מוסיף רונן.