הכותרות שוב עוסקות בעסקת שחרור חטופים תמורת שחרור מחבלים והפוגה בלחימה. בסקר שנערך בתחילת פברואר בין גולשי mako היה רוב גורף נגד העסקה – כשלושה מתנגדים על כל אדם שתמך בעסקה. במחקר "בגלל הרוח" לחקר התמודדות החברה הישראלית עם המלחמה, שנעשה באוניברסיטה העברית מאז תחילת המלחמה, נתנו לנבדקים פירוט של תנאי העסקה כפי שהתגבשו בחלק הראשון של פברואר, והם נשאלו אם הם בעד העסקה או נגדה, או חסרי דעה מגובשת. גם במחקר זה היה בתחילה רוב משמעותי שהתנגד לעסקת החטופים. ואולם, במחקר שנעשה שוב, שבו השתתפו מעל 3,000 נבדקים שהגיעו דרך אתר mako נראה שינוי דרמטי בדעה כלפי העסקה. בעוד שבשבוע הראשון (אמצע פברואר) היו הרבה יותר משתתפים שהתנגדו לעסקה, ככל שעברו השבועות התהפכה התמונה והיום כ-50% מהמשתתפים הם בעד העסקה, בעוד רק 20% מתנגדים.

איך ניתן להסביר את השינוי? פרופ' אריאל כנפו-נעם והדוקטורנטית תמר מחלב כתבו מאמר קצר שמנתח את הסנטימנט הציבורי בנוגע לעסקת החטופים. אפשרות אחת קשורה לאופן שבו הקהל תופס את סיכויי הצלחת העסקה לנוכח הזירות האחרות במלחמה. השבוע שבו נשאלו נבדקי המחקר על עמדתם היה סמוך למבצע שבו שוחררו שני חטופים חיים ברפיח. הצלחה זו אולי העלתה את ההתנגדות לעסקה, מתוך תקווה שיהיו עוד מבצעים, אך עם התבדות תקווה זו, ירד האמון ביכולת להחזיר את החטופים ללא עסקה. מעבר לכך, עם הזמן מגיעות יותר ויותר ידיעות על מותם של חלק מבני הערובה, וייתכן שחלק מהאזרחים מאמין פחות ופחות שלחץ צבאי יביא את בני הערובה הביתה.

כמו כן, יש אפשרות שהחשש מהתלקחות זירה צפונית מביא אנשים לחשוב שזו הזדמנות אחרונה לבצע עסקה לפני שתמנע האפשרות בשל הגברת הלחימה. במקביל, החשש הגובר מאובדן תמיכה בינלאומית שאולי תקשה על השגת עסקה טובה יותר, כולל האפשרות שארה"ב עלולה להפסיק לתמוך ישירות בישראל אם לא נגיע להפסקת אש, עשוי לעמוד מאחרי הרצון הגובר בעסקה.

חסן נסראללה  (צילום: הסודות של חיזבאללה - סרטו של יואב לימור, קשת12)
יש אפשרות שהחשש מהתלקחות בצפון מביא אנשים לחשוב שזו ההזדמנות האחרונה לעסקה | צילום: הסודות של חיזבאללה - סרטו של יואב לימור, קשת12

 גם אירועים נקודתיים בשיח הציבורי יכולים להשפיע על התוצאות. השינוי העיקרי בעמדת הגולשים חל בסוף פברואר-תחילת מרץ, בדיוק בתקופה שבה, לקראת יום האישה הבינלאומי, גבר השיח על פגיעות מיניות בנשים המוחזקות בשבי חמאס. בצורה דומה, היה שינוי משמעותי בדיון הציבורי בעקבות האמירה של שר האוצר ב-20.2, ששחרור החטופים אינו הדבר החשוב ביותר. בעשרת הימים שלפני האמירה שיעור ההסכמה עם העסקה היה 33%, ובעשרת הימים שלאחריה שיעור ההסכמה עלה ל-46%.

שינוי עמדות כלפי הצעת עסקת החטופים השנייה

אפשרות מטרידה יותר קשורה לכך שרבות מהעסקאות שהוצעו כללו עצירת הלחימה ו/או נסיגה מלאה או חלקית של צה"ל. מחקר "בגלל הרוח" מראה שתומכי העסקה נוטים להיות פחות אופטימיים לגבי עתיד המדינה (תומכים: 31% אופטימיים; מתנגדים: 71% אופטימיים). בסקר אפשר לראות ירידה (קלה) באופטימיות של הנבדקים לגבי עתידה של מדינת ישראל ככל שעוברים השבועות. אם אכן זו הסיבה לשינוי בדעה, הרי שהעלייה בנכונות לעסקה משקפת ייאוש גובר שמביא לעלייה בנכונות לסיום המלחמה. עם זאת, יש לציין שהשינוי באופטימיות לא מסביר את כל העלייה בתמיכה בהסכם.

 

בצלאל סמוטריץ'
השינוי נבע גם מהאמירה ששחרור החטופים אינו הדבר החשוב ביותר
אופציה נוספת קשורה למצב הרגשי. לאחרונה יותר ויותר אנשים חוזרים לחיי השגרה (אזרחים ומילואימניקים כאחד). יותר מ-70% מהנבדקים במחקר "בגלל הרוח" מגדירים עצמם כמרגישים מאוד קרובים למשפחות החטופים. התפיסה שמישהו קרוב אליך נמצא במצב של סבל הולך וגובר יוצרת תופעה שמכונה מצוקה אמפתית – סבל שנוצר בנו מול הסבל של הזולת (איך אני יכול לחיות את חיי כרגיל בזמן שיש בני ערובה?) לא מעט מאיתנו לא יוכלו להרגיש שחזרו לשגרה עד שלא יוחזרו החטופים.

תמר מחלב היא דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וחברת צוות מחקר "בגלל הרוח"

פרופ' אריאל כנפו-נעם הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית