בעלי חזר מהמילואים אחרי כמה חודשים שבקושי היה בבית. הייתי לבד בבית עם בן ארבע ובן שמונה ועד שהוא כבר פה, הקטן שלי לא מוכן שהוא יארגן אותה בערב וכמעט לא רוצה לשחק איתו. מה עושים? עד שהוא כבר בבית ויכול לעזור אני מוצאת את עצמי מתפעלת את הערב כמעט לבד.
מכירים את המשפט מהשיר "תן לי דקה להתרגל אליך שוב"? אז זה לא רלוונטי רק בזוגיות, אלא לגמרי קיים גם אצל ילדים. הסתגלות ומעברים הן שתי סיטואציות לא פשוטות לילדים. ישנה ציפייה לא ריאלית שברגע שההורה חוזר מהמילואים, הכול יחזור לקדמותו במהרה ובמציאות זה לא קורה. גם להורה שחזר מהמילואים לוקח זמן להסתגל ולעכל את כל מה שעבר עליו וגם לילדים. עד שהם איכשהו התרגלו למציאות בה ההורה לא נמצא בבית, עכשיו הם צריכים להתרגל למצב שהוא כן בבית.
אני לא מחליטה על הרגשות שלך
יכול להיות מצב בו לילד קשה להתקרב ישר להורה שנעדר הרבה זמן אליה ואולי הוא אפילו ייחל שיחזור למילואים גם יפחד מעצם המחשבה הזאת. ילדים לעיתים חושבים מחשבות שמפחידות אפילו אותם והם מפחדים מעצם המחשבה. חשוב שאנחנו ההורים ניתן להם את הביטחון שמותר להם לחשוב ולהרגיש הכול. לילד יש קושי? תדברו אליו תדברו בשפה שלו ונסביר למשל: אתה אומר שאתה לא רוצה או לא אוהב את אבא ומותר לך להרגיש ככה. יכול להיות שהיה לך קשה כשאבא לא היה פה ועכשיו קשה כשהוא חזר?" יכול להיות שאתה קצת כועס עליו עליו שלא היה פה או אולי קצת מוזר לך שהוא שוב פה? ברגע שילד יבין שהמחשבות שלו לגיטימיות ושאתם בצד שלו, מפלס הלחץ ירד וזה יעזור לו ולכם להתמודד.
אבל הוא כבר בן 4! למה שהוא יתנהג ככה?
תיקון: הוא רק בן 4. מאוד חשוב לא להיכנס עם ילדים לויכוחים ופינות לא נעימות. הוא ילד קטן. אפרוח בן ארבע ונמצא כל הזמן בתהליך התנסות ולמידה. אל תשכחו שכולכם עברתם תקופה קשוחה וההתנהגות מובנת התפקיד הכי חשוב של ההורים זה להכיל ולתת ביטחון לילד.
הוא ילד ולא אחמ"ש בבית
מתי כן אפשר להעניק גבול ולא לקבל את ההתנהגות? במידה ועובר זמן ואתם מזהים שהבית כן הסתגל ובכל זאת שמים לב שהילד ממשיך לנהל את הבית והוא מחליט כל פעם מי מההורים ירדים\יאכיל\יקלח\יסיע זה השלב שאנחנו מבינים שיש פה הפעלה של הילד את ההורים ואז אני תמיד אומרת בחצי חיוך: "הילדה היא לא אחמש בבית ולא יכולה לקבוע לכם את הלו"ז". אם באותה נקודת זמן מתאים לשניכם לזרום איתו, זה מעולה אבל אם מסיבה כלשהי יש אילוץ ורק אחד מההורים פנוי, אתם ההורים קובעים. איך תעשו את זה?
שיחת ההכנה
שיחת ההכנה היא כלי עיקרי שאני עובדת איתו בהדרכות הורים ואני ממליצה לקיים אותה בצורה נעימה ועניינית ובזמן ניטרלי שלא קשור לאותה התנהגות. למשל: חמוד, נכון הרבה פעמים אני מגיע הביתה אתה אומר שאתה לא אוהב את אבא ורוצה שרק אני אהיה איתך? תראה, מותר לך לחשוב ולהרגיש מה שאתה רוצה, יחד עם זאת לגבי התארגנות, אנחנו נחליט מי מארגן וזה תלוי בשיקולים שלנו. הייתה תקופה כשחזרתי מהמילואים שזה היה מקובל ועכשיו, זה כבר עבר גבול מבחינתנו. אתה תמיד יכול לבקש את אמא או אותי ואם תהיה לנו אופציה לזרום עם הבקשה שלך נעשה זאת בשמחה אבל זה לא תמיד זה יהיה אפשרי.
אחרי השיחה הזאת אתם יוצאים לדרך ובפעם הבאה שאתם נתקלים בהתנהגות הזאת, אתם אלה שמחליטים. חשוב להראות שאתם משתדלים ללכת לקראת אבל לא ממקום של חוסר אונים מולו. אני לא בעד לאפשר לילדים לבכות או לתסכל אותם ועדיין, המסר האחיד שלכם שאבא ואמא זה אותו דבר הוא מסר חשוב.
מתי בכל זאת להתחיל לדאוג? הנה כמה נורות אדומות שחשוב לשים אליהן לב:
- גם כשעובר זמן הילדה עדיין לא רוצה להתקרב וגם לא רואים תהליך של התקרבות
- מזהים שינוי גדול בהתנהגות של הילדה גם ללא קשר לאבא
- מזהים פחדים חדשים אצל הילדה
- יש שינוי בתיאבון ובשינה של הילדה
במקרה ומזהים שהעניין הוא לא רק "כמה ימים להתרגל", אני מציעה לפנות להדרכת הורים על מנת למקד מה קורה עם הילדים ולהתאים להם את המענה המדויק כי במקרה וצומחים להם עוד פחדים או התנהגויות חדשות, חשוב דווקא לטפל בזה במהירות וברגישות וממש לא לחכות שהזמן יעשה את שלו ופה אני רוצה להוסיף גם התייחסות לגבי ההורים והאחים הגדולים\מתבגרים. שימו לב אם אין צורך ביעוץ מקצועי למישהו מבני הבית. לכולם ייקח זמן לעשות את המעברים האלה וחשוב להיות רגישים לכולם ולא לצפות מאף אחד רק לשמוח שהכול חזר לקדמותו. כי אי אפשר להתעלם מהעבודה ש… כלום לא יחזור לקדמותו. אנחנו פשוט לומדים להסתגל ולהתמודד עם המצב החדש. בהצלחה.
הכותבת בעלת קליניקה לליווי משפחתי. מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ויועצת שינה וכתבת ומרצה בענייני זוגיות והורות.