משפחות החטופים פגשו אמש (מוצאי שבת) את חברי קבינט המלחמה, בני גנץ וגדי איזנקוט, ודרשו את השבת יקיריהן הביתה ובהקדם. בפגישה השתתף גלעד קורנגולד מקיבוץ גבולות, אשר שבעה מבני משפחתו נחטפו לרצועת עזה בשבת השחורה ומוחזקים בידי החמאס: בנו טל שוהם ורעייתו עדי, שני ילדיהם - נווה בן השמונה ויהל בת השלוש, אמה של עדי - שושן הרן, דודתה של עדי - שרון אביגדורי ובתה של שרון, נעם בת ה-12.
"אני פחות אופטימי, חושב שאנחנו מאבדים את ההזדמנות להחזיר אותם", סיפר קורנגולד הבוקר, "יש שמועות מטורפות, בקנה מידה גדול יותר ממה שהיה בעבר. בוואטסאפים יצאה הודעה מהחמאס שבעקבות תקיפת צה"ל, הם איבדו קשר עם החטופים. זה פשוט נורא. בדיוק הייתי עם איזנקוט וגנץ, נפגשנו עם המשפחות, ופרצה מהומת אלוהים. כולם התנפלו על גנץ. אי אפשר להפסיק את השמועות, לא יעזור שום דבר".
מה גנץ אמר לכם על זה?
"לא הרבה. קיווינו שיבואו לפגישה עוד אנשים, אבל כנראה הם פוחדים. אנחנו לא אופטימים. אנחנו חושבים שחייבים להוציא את הילדים ואת הנשים. זה לא חלק משום מסחר, לא בסולר, לא בדלק ולא בחיטה, זה לא מעניין בכלל. הבנו אתמול שיש מישהו בקבינט שמסרב לעשות עסקה. אנחנו לא מבינים למה. אתה רוצה מבצע הירואי, להביא אותם כמו באנטבה? תתכבד, תשים מישהו מהמשפחה שלך ותעשה מבצע. זה לא יכול לעבוד. יש לנו בעיה קשה מאוד עם הצלב האדום. חזרתי מגרמניה ממשלחת, משפחות אחרות חזרו ממשלחות בארצות הברית ומלונדון. פשוט מצפצפים עלינו. הם מספרים את הסיפור הנעים שאין להם שום מגע עם החמאס, שמי שבעזה מהצלב האדום אלה עזתיים. אם הם היו רוצים, הם היו יכולים לטפל. אנחנו לא יודעים מה מצבם, לא יודעים אם הילדים עם נשים. לא יודעים שום דבר. אנשים קרועים ומאבדים תקווה".
כשיוצאות השמועות האלה, אתה אומר לעצמך שאולי משחקים לכם בראש? שזו לוחמה פסיכולוגית?
"הבעיה זה מה שקורה בממשלה. מ-82' תמיד יש איזו תקלה, שחלילה טייס טועה, מישהו מפגיז בטעות. אין זמן. ככל שעובר הזמן, סטטיסטית זה אבוד. הילדים והנשים חייבים לצאת משם היום, לא מחר ולא מוחרתיים, אחרת יהיה מאוחר. יקרה אסון. זו עבירה על החוק הבינלאומי. זה פשע מלחמה. יש שם תינוקת שנולדה לפני 15 יום. יש תינוק בן עשרה חודשים שנכנס לשם. היום הוא כבר בן 11 חודשים, מתחיל ללכת. איפה יילך? על הבוץ, בתוך המנהרות? הנכדה שלי בת שלוש, אוהבת לקפוץ על טרמפולינות ולעשות גלגלה. אני לא רואה אותה יושבת ולא עושה כלום. צריכים לעשות את המאמצים".
פגשת בגרמניה את הנציג הקטארי. מה נאמר לך?
"הוא הסביר לנו דברים שהעברתי למי שצריך להעביר. הוא בכיר בהיררכיה בבית המלוכה, מכיר כאן הרבה אנשים. הוא מטייל כאן, יודע בדיוק על מה מדובר. עלינו למטוס בידיעה שהולך להיות משהו כשאנחנו חוזרים, שזה כמעט סגור. הוא אמר: 'צריך הפסקת אש'. כל אחד צריך להבין למה צריכים הפסקת אש. הכל התפקשש. אני לא בטוח שזה באשמתנו, אני לא מאשים אף אחד. צריכים להוציא את הילדים והנשים לפני שיהיה מאוחר. הצבא ממשיך, תהיה תקלה, הם ימלכדו, משהו יקרה. ב-82' כוחותינו תקפו טנקים. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כאן במדינה אם יהרגו את כולם. צריכים לעצור שנייה, לנשום. הרבה מומחים אומרים שאפשר להמשיך במלחמה גם חמישה ימים אחרי זה. הם רמאים, הם נוכלים, אפשר להגיד הכל על הקטארים, אבל אין לנו ברירה. הגרמנים והאמריקאים אומרים שהקטארים הם היחידים כרגע שמסוגלים להזיז עניין. אין אינטרנט, אין טלפונים, הכל נעשה על ידי שליחים. זה עובד לאט, לוקח זמן".
קורנגולד חשף שיר שכתב נכדו, נווה, לפני המלחמה. את השיר המשפחה מצאה בבית השרוף שממנו נחטף. בשיר כתב נווה: "התפוח נפל רחוק מהעץ והעולם עומד להתפוצץ. אני עובר בין ארץ לארץ, בכל אחת זורע הרס והרס, כאילו שמתי דינמיט". בבית אחר כתב: "תפוח אחד נפל רחוק מהעץ, ועל זה כבר אין לי מה להתלוצץ. העולם נהרס, אז כולם טסו לחלל. אין לי ברירה, אז לקחתי אל על". בדמעות סיפר קורנגולד: "אני חושב שזו נבואה. אני לא מצליח להבין את זה. לפני שבועיים נסענו לבית שלהם, הריק, ופתאום מצאנו את הדבר הזה. זה נורא. בכל פעם אני מחליט שלא אשבר, וכל פעם אני נשבר. זה מביך אותי מאוד".
ספר על הנכדים שלך, יהל ונווה.
"נווה ילד חכם, אוהב לבנות לגו, עושה פאזלים של מבוגרים. קרא לבד את ספרי 'הארי פוטר'. הוא מתעניין בכל דבר. ליום הולדת קיבל כוכב במתנה ובטלפון הוא רואה איפה הכוכב נמצא בכל רגע. יהלי קופצנית, אוהבת לבשל לבובות שלה, רוקדת איתן. היא פיקחית מאוד. אנחנו יודעים מעד ראייה שטל נחטף בחיים. את הבית שרפו לגמרי, אבל סיפרו לנו שאין גופות ילדים בפנים או מסביב, בחצר. הדבר הראשון שאמרתי זה: 'יש', הם לא נשרפו. לא הרגו אותם שם. או שלקחו את כולם לעזה, או שהרגו אותם בדרך. אנחנו ממש באפלה. אימנתי את עצמי במשך היום לא לחשוב על שום דבר: לא איפה הם, לא מה איתם, לא איך הם נראים. אני רק עובד בלהחזיר אותם. אני מתראיין לאיפה שאפשר, נוסע במשלחות לאיפה שאפשר. הלילות בעייתיים. אני הולך לישון את הארבע שעות שלי עם כדור שינה, אחרת גם את זה לא אצליח".