חמזה סדיגוב נולד בשנת 1915 באזור קרבאח שבאזרבייג'ן. הוא התגייס למודיעין הסובייטי והגיע לדרגת קצין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה לחם תחת שם הקוד "סדיגאשווילי" באזור שבו התנהל קרב סטלינגרד, אחד הקרבות הבולטים במלחמה שנמשך כחצי שנה וגבה את חייהם של יותר ממיליון חיילים משני הצדדים.
פעולות הגבורה של העם האזרבייג'ני כנגד הנאצים לא תמיד זוכים לתהודה מספקת. כ-700,000 אזרבייג'נים לחמו נגד הנאצים בשורות הצבא האדום הסובייטי במלחמת העולם השנייה ומחציתם נספו. הנאצים תכננו לפלוש לאזרבייג'ן העשירה במצבורי נפט שסיפקה לסובייטים – 72% מצריכת הדלק של בריה"מ. כשגברי אזרבייג'ן התגייסו להילחם בנאצים, תפעלו נשות אזרבייג'ן את שדות הנפט, כדי שלבעלות הברית תהיה אספקה קבועה של דלק לאורך כל המלחמה. בסופו של דבר, הנאצים לא הגיעו לבאקו, ואזרבייג'ן המשיכה לשמש מקום מקלט ליהודים שנמלטו מאירופה.
אחד מבכירי הצבא הנאצי באותה המערכה היה מפקד הדיוויזיה ה-67, קרל רודנבורג. רודנבורג היה גנרל בוורמאכט של גרמניה הנאצית ובין היתר היה אחראי על יחידה מיוחדת בשם "אודסה" שעסקה בפיתוח נשק גרעיני. בין חברי היחידה נמנה גם יוזף מנגלה הידוע לשמצה שערך ניסויים באסירי מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. רודנבורג היה ידוע כאכזרי במיוחד אך כונה "הגנרל השקט" מכיוון שלא יכול היה לשאת את קול היריות. באחת מפקודותיו כתב: "...היה אכזר וחסר רחמים כלפי היהודים".
במהלך קרב ממושך, יומיים לפני הכרעת המערכה בפברואר 1943, פרץ סדיגוב יחד עם חייליו למפקדה של רודנבורג. תחילה הם שחררו מהמרתף עשרות ילדים יהודים, לאחר מכן הוא נכנס למשרד של הגנרל הנאצי שהופתע אבל הצליח לירות ולפגוע בסדיגוב שהמשיך להילחם בו וכמעט חנק אותו למוות. בשיחה עם mako, אומר פידובסקי, בנו של חמזה שגר בבאקו, שהחיילים האחרים הצליחו לחלץ את הגנרל כי רצו אותו בחיים. משם הוא נלקח לשבי הסובייטי ושוחרר בשנת 1955. על פי הדיווח שפורסם לאחר המלחמה, המודיעין הסובייטי היה יכול בקלות לחסל את רודנבורג אך הוחלט ללכוד אותו בחיים בשל תפקידו הרגיש.
בסך הכול במהלך הקרב סדיגוב עצמו חיסל במו ידיו כ-25 נאצים. בעדותו בשבי אמר רודנבורג בהתייחסו לסדיגוב כי: "האיש שלקח אותי בשבי לא נתן לי לסיים את תוכניותיי ולהגשים את רצונותיי". כתוצאה מהקרב הישיר סדיגוב איבד את הכרתו ונפצע קשה. המנהיג המקומי של אזרבייג'ן שלח את רופאו האישי היהודי לטפל בסדיגוב שהחלים וחזר להילחם.
על פי המסמכים שהובאו במשפט נירנברג, לכידת רודנבורג הצילה את חייהם של אלפי סובייטים. ערב כניעת הכוחות הגרמנים בסטלינגרד הורה היטלר לרודנבורג להרעיל את כל בארות המים ומאגרי המים, וההערכות הן שרודנבורג היה במרחק של דקות מניסיון להשתמש בחומרים המרעילים. על פי דו"ח האגודה לפיתוח החברה האזרחית באזרבייג'ן, לרודנבורג היו פקודות להרוס את כל האזור בו שכנה המפקדה שלו. על פי הדו"ח, "סדיגוב, מפקד הפטרול, שחרר את האסירים מהמרתף; לאחר מכן עלה לקומה השנייה ותקף את הגנרל פון רודנבורג ופמלייתו, שם נורה".
פידובסקי מציין פרט מפתיע לפיו לאחר הקרב הקשה בזמן שאביו החלים בבית החולים, הגיעו חוקרים מהמשטרה החשאית לתחקר אותו על האירוע. בין היתר הם טענו שמשימתו היחידה הייתה לשבות את הגנרל ושהוא לא היה אמור להציל את היהודים. על פי פידובסקי, השוטרים היכו אותו ואף רצו לבצע לו משפט שדה בשל "הפרת" הפקודה.
אחרי שהחלים ושוחרר מבית החולים, חזר סדיגוב להילחם. באחת הקרבות הוא חילץ יותר מ-30 משפחות יהודיות וילדים יהודים שהוחזקו במחנה ריכוז שנקרא "ארמון המוות". סדיגוב גם שרף את הארמון בתום החילוץ כדי לכסות את העקבות. בהזדמנות נוספת הוא פיקד על חיילים בחרקוב שבאוקראינה ששחררו מידי הנאצים בית כנסת עם מאות יהודים. לאחרונה פורסם ברוסיה מאמר מפורט על האירוע ובו נכתב כי לפחות 300 יהודים ניצלו בזכות סדיגוב.
כתוצאה מהפציעה הקשה סדיגוב הלך לעולמו כשהיה בגיל 48. קברו של סדיגוב חולל בשנות התשעים על ידי בדלנים ארמנים ששלטו על השטח ובמשך שנים לא הייתה גישה לקברו. לאחרונה שוחרר השטח וכעת הוא בשליטה אזרבייג'נית.
במהלך השנים הקהילה היהודית באזרבייג'ן מציינת את זכרו של סדיגוב והם גם פועלים מול "יד ושם" בניסיון להעניק לסדיגוב את תואר "חסיד אומות העולם". במקביל שגרירות אזרבייג'ן בישראל העבירה ליד ושם תיקיה עם חומר בעניינו של סדיקוב. פידובסקי מספר כי: "לפני מותו אבא אמר לי 'אל תדאג. היהודים עוד ימצאו אותך'. בהתחלה לא הבנתי מה הוא מתכוון אבל אחרי כן פנו אליי מהקהילה המקומית וסיפרו לי על מעשי הגבורה".
לאחר המלחמה סדיגוב קיבל מהצבא הסובייטי את עיטור הכוכב האדום על האומץ והגבורה שהפגין. במהלך השנים רצו גם להעניק לו את העיטור הגבוה ביותר שנקרא "גיבור ברית המועצות", אבל בשל בירוקרטיה ומאבקי כוח פנימיים זה לא קרה. כבר כמה שנים נעשים גם מאמצים להכרה רשמית מטעם יד ושם, בין היתר על ידי אריה גוט ז"ל שהיה קונסול ישראל באזרבייג'ן ופעל לא מעט בנושא. פידובסקי מציין שהשם של אביו במסמכים נכתב בצורה לא מדויקת ולכן זה מתעכב בשל הצורך להוכיח שמדובר באותו בן אדם. "אני מרגיש שכל היהודים אחים שלי", אומר פידובסקי, "אני כואב את כאבכם ומוכן להגיע ולהילחם לצידכם".