אין רגע מרגש ומציף מזה שבן או בת הזוג חוזרים הביתה מהמילואים לאפטר או לכמה ימים. את הסרטונים המרגשים של רגעי המפגש כולנו ראינו בחודשיים האחרונים ברשתות החברתיות - החיבוק העוטף, הדמעות והשמחה כי זה שאנחנו אוהבים נמצא כעת ממש לידינו. אבל רגע אחרי שמכבים את המצלמה מגיעה ההתמודדות האמיתית, זאת שלא רואים בסרטון המרגש שזוכה לאלפי לייקים. הרגע של התמודדות עם השינויים, ההבנה שהאדם חזר לבית אחר מזה שעזב.
הרבה זוגות ומשפחות נתקלות בקושי הזה מידי יום - הפער בין הציפיות מהמפגש המרגש למה שמגיע יחד איתו. בהרצאה "השיבה הביתה" (זמין לצפייה ב+12) ד"ר תולי פלינט וד"ר עירית קליינר פז מדברים בדיוק על הרגע הזה ועל הכלים להתחבר מחדש לבני הזוג שחוזרים מהמילואים. "הבית זז ואנחנו זזנו. זה לא אותו בית שהיה לפני שיצאנו להיעדרות שלנו וזה לא אותו בית שדמיינו שיהיה כשנחזור. עזבנו את הבית בנקודה מסוימת, משהו במוח מצפה לחזור לאותה נקודה בדיוק כדי לקבל תחושת ביטחון", מסביר פלינט.
>> לכל הטיפים של ד"ר תולי פלינט וד"ר עירית קליינר פז על ההתמודדות עם החזרה הביתה מהמילואים
הרבה שאלות עולות באותם רגעים, פלינט מסביר. "האם אני אהוב? איך יגיבו אליי? האם כשנכנסתי הביתה הכלב רץ אליי או נבח עליי כי באתי עם ריח אחר מהמלחמה? האם הילד שעזבתי בגיל חודשיים מזהה אותי?". אנחנו חוזרים למקום אהוב אבל לפעמים נקבל תשובה שלילית או דחייה ראשונית, וחשוב לחכות רגע, לתת לסביבה לעכל את החזרה הביתה - כי יש אהבה אבל יש גם הפתעה, כמו בשיר "תן לי דקה להתרגל אליך שוב".
@cbtw1229140 אין אושר יותר גדול מזה
♬ לצאת מדיכאון - יגל אושרי
השניים מציעים את מודל הרמזור, לשני הצדדים - למי שמחכה בבית לאהוב ולזה שחוזר הביתה אחרי תקופה ארוכה ועמוסת רגשות. המודל מדגים שלושה שלבים שצריך לבצע לפני ובזמן המפגש עם בן הזוג כדי להגיע מוכנים ככל הניתן להצפת הרגשות שעומדת להתרגש.
עצירה - להוריד את הרגל מהגז, להקשיב לגוף ולמה שהוא צריך. להרגיע את הגוף והנפש ולווסת מתחים. זה מפתה לרוץ הביתה ברגע שקבלנו חופשה קצרה, אבל אם הגוף ימהר לרוץ הביתה הנפש תישאר במלחמה. "צריך להבין מה הכי חסר לי ולתקשר את זה. הרבה פעמים המריבות הכי קשות קורות כי אנחנו מדלגים על מה חסר לי ואז נוצרת מצוקה גדולה. נוצרת האשמה 'את לא מקשיבה לי, את לא עוזרת לי'", אומרת ד"ר קליינר פז, וד"ר פלינט מוסיף, "כבני זוג הדבר שהכי היינו רוצים זה להיכנס הביתה ובן הזוג ישר ידע מה אנחנו צריכים". אל תחכו שינחשו - תגידו. בגלל זה העצירה להבין עם עצמנו מה הצרכים שלנו היא כל כך חשובה.
הכנה - לנהל את המשא ומתן לפני שפוגשים את המשפחה. שיחה פנימית לגבי ציפיות, חששות, לנסות לדמיין את המצב של האחרים איתם אני עומד להיפגש. לעשות התאמה בדמיון בין איפה שאנחנו נמצאים לאיפה שהאדם השני נמצא. לפעמים מתחילה תחרות בין בני הזוג – מי יותר מסכן? צריך להימנע מהשיח הזה ולהבין שכל אחד מהצדדים מתמודד עם מורכבות שונה. "שני בני הזוג מחזיקים בראש את שנינו. אני לא מבטלת את המצוקה שלי אבל זוכרת שיש אדם בצד השני וגם הוא עולם ומלואו, אני לא יודעת מה עבר עליו", אומרת ד"ר קליינר פז.
פגישה - רגע הפגישה עצמה הוא רגע שיא, הרגע שחיכינו לו. הוא עמוס בציפיות אבל צריך לשים לב מי האדם שנכנס הביתה. "דוב זועם מהמלחמה או אייל שצריך חיבוק וליטוף? נכנסה מישהי סוערת או מישהי שעשתה את עבודת ההכנה לפני המפגש?", מסביר ד"ר פלינט. שאלה נוספת שעולה מרגע המפגש זה איך ומה לספר. "צריך לזכור שמה שחשוב זה לא מה שקרה אלא מה שקורה לי כרגע. אני עכשיו עצוב על מה שהיה שם, וזה לא משנה מה היה בדיוק. הרבה אנשים חוזרים מהקרבות ויש סיפורים שהם לא יכולים לספר מסיבות מודיעיניות או כי זה מזעזע מידי, וזה יוצר ריחוק". אומר ד"ר פלינט, והפתרון לזה יחסית פשוט הוא מסביר, "לא לספר את התוכן אלא למה אני לא יכול לספר, זה מספיק כדי ליצור חיבור. 'אני לא יכול כי זה קשה מידי, אני רק צריך עכשיו חיבוק'".