עדי אנגל (40) חילונית, מנהלת משאבי אנוש, במקור מהרצליה, הייתה בשלב בחייה שבו היא חיפשה לצאת מעצמה ולראות איפה היא יכולה לתת משהו לעולם. זה היה לפני כשלוש שנים כשהייתה בין עבודות. כך היא מצאה את עצמה במשלחת חינוכית הומניטרית, שמנתה כ-30 איש ועמדה לצאת לאפריקה לשבועיים כדי להעביר תכנים חינוכיים בבתי ספר ולשפץ בתים. ההכנות לנסיעה כללו מפגשים חד-שבועיים שארכו כארבעה חודשים, שם פגשה את     .

"הלב שלנו היה פתוח", אומרת רות נעמת (40), דתייה, מורה לאזרחות והיסטוריה ומנהלת פדגוגית, במקור מהיישוב שערי תקווה בשומרון, "אם זה היה בתקופה אחרת, עדי לא הייתה פתוחה לסוג כזה של קשר. באותו הזמן גם אני הייתי בתקופה של חיפוש".

באיזה שלב ידעתן שזאת אהבה?
"זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון", אומרת עדי, "אני בכלל לא הייתי בקטע. עד אז יצאתי רק עם גברים ובכלל לא חשבתי בכיוון, זה תפס אותי בהפתעה. בשורה התחתונה, התאהבתי בבנאדם ובמקרה זו הייתה רות. בכל חודשי ההכנה לנסיעה, החיבור החברי בינינו היה מאוד חזק. אלו שלבים בחיים שאת לא מצליחה להגדיל מעגלי חברים, ופתאום היינו צמודות, לא בפן הרומנטי, אבל משם זה התחיל".

"עדי לא יודעת לזהות את מה שבאוויר, כי היא לא הייתה אף פעם עם מישהי קודם", צוחקת רות, "בפרקטיקה היה קשר חברי אבל אין אף חברה בגיל 35 שתסיים יום עבודה ותדבר איתך בטלפון עד חמש בבוקר. זה היה חיבור פנימי אמיתי של שתי נשים שמצאו אחת את השנייה. גם אם אני כיוונתי לשם, ידעתי שזה לא באופציה שלה ושאני חייבת לנטרל את המחשבות האלה, אני זוכרת שאמרתי לחברות שלי: 'היא בת 36 והיא סטרייטית'".

עדי מספרת שבמהלך השבועיים שהשתיים היו עם המשלחת באפריקה הן היו בלתי נפרדות. "מלחלוק חדר ועד ההפסקות, בסיום ובתחילת היום, כל הזמן היינו ביחד".

רות נעמת ועדי אנגל (צילום: איתן דפני)
רות נעמת ועדי אנגל | צילום: איתן דפני

בסיום מסע המשלחת, רוב המתנדבים כולל עדי נשארו לטייל, ורות חזרה לארץ. "זה היה שבוע קשה לשתינו, כי לא הצלחנו לתקשר", מספרת רות, "לכולם אגב היה ברור שאנחנו זוג, זה כבר היה שם והיה ברור ש'זה זה' אבל היינו בשלב ההכחשה, עדי הייתה בהכחשה ואני לא רציתי לקוות לכלום. כשמגיעה אהבה כל כך גדולה עוד פעם, אחרי שבשנות ה-20 שלי נלחמתי בזה, את חוששת לקוות. כשעדי חזרה לארץ אספתי אותה משדה התעופה ומאז לא נפרדנו".

באילו תגובות נתקלתן?
"אחרי כמה חודשים יחד טסנו למזרח עם חברת תעופה ערבית, בטיסה החזקנו ידיים והתחבקנו ומאחורינו ישב גבר מוסלמי שעשה מהומה וסצנות וביקש שיעבירו אותנו מקום. זה תפס אותנו בהפתעה כי היינו בתחילת הדרך, הכול היה לנו טרי ומפחיד, היינו בשוק. חברת התעופה התייחסה ברגישות והעבירו אותו מקום. זאת הייתה הפעם היחידה שנתקלנו בתגובה כזאת קיצונית. בכלל המפגשים עם העולם הדתי בארץ מביאים איתם מורכבויות ואתגרים", אומרת עדי.

רות מספרת כי במשך 15 שנים היא עבדה במגוון תפקידים באולפנה והייתה מוערכת מאוד, אך מהרגע שהקשר ביניהן יצא החוצה הכול השתנה. "זה הפך להיות פצצה מכוערת", היא אומרת, "במערכת החינוך אי אפשר לפטר באמת, אז היחס וההתנהלות באולפנה היו משפילים ומתעמרים ודוחקים החוצה בצורה לא נסתרת. הרבה מהקולגות שינו את היחס אליי בצורה קיצונית, והיה קושי גדול לעבור את השנה הזו. בסוף השנה הודעתי שאני מסיימת את תפקידי".

"מול המשפחה שלי הייתה הפתעה – גם זוגיות עם אישה וגם עם מישהי דתייה. אני באה ממשפחה חילונית גמורה, ובצד של רות היו מורכבויות דתיות, וגם הם נמצאים באתגר ובתהליך מתמשך"

עדי אנגל

איך המשפחה והסביבה הקרובה מקבלות אתכן?
"הסביבה החברית מאוד חיבקה אותנו", אומרת עדי, "זאת עדות לחברים שאתה אוסף במהלך החיים. במעגלים החבריים ידעו לפני כי שם היה יותר קל, מול המשפחות לכל צד היו מורכבויות שונות. מול המשפחה שלי הייתה הפתעה – גם זוגיות עם אישה וגם עם מישהי דתייה. אני באה ממשפחה חילונית גמורה, ובצד של רות היו מורכבויות דתיות, וגם הם נמצאים באתגר ובתהליך מתמשך".

אתן מרגישות שאתן משלמות מחיר על האהבה?
"חד משמעית", אומרת רות, "המורכבות הדתית היא כפולה, מורכבות בתוך הזוגיות, אבל גם כלפי חוץ – חיפוש של קהילה שתכיל שתי נשים וזוגיות מעורבת, דתית וחילונית. כשיגיעו הילדים נצטרך למצוא בית ספר דתי או מעורב. הייתה תקופה שגרנו בשערי תקווה ובאיזשהו שלב, עם כל הקושי והמורכבות, הרגשנו שאנחנו חייבות לזוז ולהתנתק מכל רעשי הרקע שהיו סביבנו, וראש העין, שבה אנו גרות, היא תחנה בדרך בחיפוש שלנו". 

עם אילו קשיים אתן מתמודדות בגלל הפערים ביניכן?
"בכל שלב בדרך אנחנו מוצאות את הקונסטלציה שמתאימה", אומרת רות, ועדי מוסיפה: "אמנם רות דתייה, אבל שום דבר ממה שאני עושה היום בעולם הדתי לא נעשה בכפייה ולא בבקשה, אלא קרה באופן טבעי ככל שהקשר העמיק והתחזק. אני לא מגדירה את עצמי כדתייה, אבל שבת הפכה להיות מסגרת של זמן זוגי ואיכותי, ואני כמעט לא נוסעת בשבת. אנחנו גרות בבית גדול ומארחות המון, משפחה וחברים".

"זה הפך להיות פצצה מכוערת. במערכת החינוך אי אפשר לפטר באמת, אז היחס וההתנהלות באולפנה היו משפילים ומתעמרים ודוחקים החוצה בצורה לא נסתרת. הרבה מהקולגות שינו את היחס אליי בצורה קיצונית"

רות נעמת

"לאורך כל הדרך אמרתי לה שמשפחה מעל הכול. אין לנו בית לארח אבל את צריכה לנסוע להורים שלך", מדגישה רות ומוסיפה כי הבית שומר שבת ושומר כשרות.

"אצל המשפחה שלי אי אפשר להתארח בגלל הכשרות והשמירה, ובצד של רות, היום אנחנו במקום יותר טוב אבל היה קושי לארח אותנו לשבת שלמה ולחג שלם, והיינו צריכות לנשום עמוק ולנסות לעזור לאנשים סביבנו להבין ולעשות תהליך, להיות בקבלה", אומרת עדי. 

לפני כשבוע השתיים התחתנו וכיום הן מצפות לילד. "לעדי לא היה צורך להתחתן", אומרת רות, "אבל אני חושבת שהחיים מביאים איתם גם ככה קשיים, וכשקורים דברים משמחים צריך לעצור ולחגוג אותם".

"איך את הולכת עם מחבלים?"

מליסה לורן (30), יהודייה מניו יורק, עלתה לארץ בתקופת הקורונה ומצאה עבודה כפקידת קבלה בסניף תל אביבי של רשת הוסטלים מוכרת, הידועה בתפיסת הדו קיום שלה. שם היא פגשה את פאדי ראשד (30), מוסלמי ממזרח ירושלים, שעבד כחדרן ברשת במשך ארבע שנים. "בגלל שהיא דיברה רק אנגלית, הייתי מנסה לתרגם לה חצי בערבית וחצי באנגלית", מספר פאדי, "ואז התחילו שמועות שאנחנו ביחד ו'עושים את זה' בחדרים של ההוסטל. אמרתי למליסה: 'מדברים על זה שאנחנו זוג, אז עכשיו אנחנו ביחד', וככה פשוט הפכנו לזוג".  

לדברי פאדי, במהלך התקופה שבה עבדו יחד הוחלפו המנהלים, וכשהגיע המנהל החדש, פאדי מיד הוזמן למשרד ושם נאמר לו שזה לא מתאים שהוא ומליסה בזוגיות. "התחלנו לריב, והוא נתן לי מכתב פיטורים, למרות שלא הייתה שום סיבה לפטר אותי. אני מאוד כועס על המנהלים של ההוסטל, עבדתי אצלם חמש שנים והייתי עובד מסור. למרות שהם מעודדים דו קיום, אף אחד מהם לא עמד לצדי. זה היה רק מגזענות. לא התאים לו שאני ערבי והיא יהודייה, כי הקשר בינינו לא הפריע לנו בעבודה".

מליסה לורן ופאדי ראשד (צילום: צילום עצמי)
מליסה לורן ופאדי ראשד | צילום: צילום עצמי

בעקבות פיטוריו של פאדי החליטה מליסה להתפטר בעצמה, והשניים, שגרים יחד בתל אביב, הקימו עסק משלהם של שיפוצים ועבודות ניקיון, הנקרא "יללא לסדר", שכיום מהווה מקור פרנסה לשניהם. "מה שקרה לנו עשה אותנו חזקים ועזר לנו להבין מה אנחנו רוצים", אומרת מליסה.

נתקלתם בתגובות קיצוניות נוספות מהסביבה?
"המשפחות שלנו מודרניות ומקבלות אותנו ואת האהבה שלנו. הרבה שואלים אותנו מה המשפחה חושבת, והם בהלם שלא אכפת להם", אומרת מליסה ומוסיפה כי המשפחה שלה מתגוררת בארה"ב ולמעשה רק המשפחה של פאדי כאן בארץ.  

"מישהו מהמשפחה של מליסה כתב בעמוד הפייסבוק שלה מילים גזעניות, 'איך את הולכת עם מחבלים?' אבל היא לא ענתה לו, ודיברה עם המשפחה שלה על זה", מוסיף פאדי.

"בשבילי הדת המוסלמית והיהודית היא אותו הדבר, זאת אותה דרך, הדת לא באה לעולם בשביל שאני אתפלל, הדת מבקשת לחיות טוב, להיות אדם טוב ולעזור לכולם"

פאדי ראשד

מליסה מספרת כי זה לא סיפור האהבה היהודי-מוסלמי הראשון במשפחה שלה. "כשאמא שלי הייתה סטודנטית בארה"ב היא הכירה סטודנט מוסלמי מאלג'יר, עד אז היא הכירה רק יהודים ונוצרים ואפילו לא ידעה מה זה מוסלמי, וכששאלה אותו מה זה אומר, הוא ענה: 'זה בדיוק כמו יהודי, אנחנו עושים ברית ולא אוכלים חזיר'. אמא שלי הייתה מאוהבת בו. היא אמרה שזאת הייתה האהבה הגדולה בחייה. הייתה לו ויזת סטודנט והוא רצה להתחתן עם אמא שלי ואפילו היה מוכן להתגייר למענה, אבל היא לא הייתה בשלה לחתונה, ובינתיים הוא נאלץ לחזור לאלג'יר. שניהם הקימו משפחות והביאו ילדים אך נשארו בקשר, לאחר זמן מה הקשר נותק, ובשנים האחרונות הם חידשו את הקשר דרך הפייסבוק, ואפילו יצא לי לפגוש את הבנות שלו במרוקו".  

איך אתם מקבלים את המסורת ואת החגים אחד של השני?
"בשבילי הדת המוסלמית והיהודית היא אותו הדבר, זאת אותה דרך, הדת לא באה לעולם בשביל שאני אתפלל, הדת מבקשת לחיות טוב, להיות אדם טוב ולעזור לכולם, חוץ מזה אני והמשפחה שלי לא דתיים. אנחנו חוגגים את החגים של שנינו", אומר פאדי, ומליסה מוסיפה: "אם יש אוכל אז זה מה שמשנה לי, לא אכפת לי איזה חג זה".

פאדי מספר כי באחת הפעמים שנסע עם מליסה לירושלים רצה להכניס אותה לאל אקצה. "לי לא הייתה בעיה שמליסה תבוא, אבל מי עצר אותנו? המשטרה. זה מצחיק. אני אומר לשוטר: 'אתם אלה שלא רוצים לתת ליהודים להיכנס, אני רוצה לתת לה להיכנס ואני שומר עליה בפנים יותר ממך, אז מה הבעיה שלך שהיא תיכנס איתי?' אז השוטר אמר: 'אם היא רוצה שתלך לכותל', ולא נתן לה להיכנס".

"הפערים בינינו מורגשים יותר בגלל שאני מארה"ב ובגלל שהוא מפה, לא בגלל שאני יהודייה והוא מוסלמי. אני מניו יורק וזה מקום מאוד מתקדם, וירושלים הפוך מזה"

מליסה לורן

איפה אתם מרגישים שהפערים ביניכם באים לידי ביטוי?
"זה יותר בגלל שאני מארה"ב ובגלל שהוא מפה, לא בגלל שאני יהודייה והוא מוסלמי", אומרת מליסה, "אני מניו יורק וזה מקום מאוד מתקדם, וירושלים הפוך מזה. בארה"ב נשים וגברים יושבים יחד ומדברים, אבל פה אני רואה שנשים לחוד וגברים לחוד, גם בעולם החילוני. ישראל מסורתית יותר. אנחנו מדברים בניו יורק על סקס בפתיחות ועושים סקס לפני הנישואים. אבל כאן אפילו נשים חילוניות יותר שומרות על הגוף שלהן. יש לזה ערך אחר. בניו יורק פחות מתחתנים וכאן זאת יותר המטרה. אבל גם אם יש הבדלים, אנחנו מכבדים את ההבדלים בינינו. למדתי שגם אם יש לאישה חיג'אב זה לא אומר שהיא לא פמיניסטית, כי היא בחרה בזה. בעבר חשבתי שהחברה הגברית כופה את זה על הנשים. למרות שהמשפחה של פאדי דתית, היא מתקדמת מאוד. אני עם הקעקועים שלי והם עם החיג'אב, לא שופטים אותי ומקבלים אותי. דווקא היהודים בירושלים שופטים אותי".

"בעבר חשש שאשים כיסוי ראש, היום הוא מחמיא לי על מטפחות חדשות"

הם הכירו ב-2015 בתאילנד, בטיול של קבוצה מאורגנת אחרי הצבא. רגב עטון (28), חילוני, סטודנט להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל ועובד בחברת תדהר, במקור מחד נס ברמת הגולן, ואפרת עטון (27), "על הרצף הדתי", סטודנטית לביולוגיה בבר אילן ולבורנטית בתיכון אליאנס ברמת אביב,  משערי תקווה בשומרון.

"גדלתי בבית דתי מרקע דתי לאומי, אני הולכת עם מכנסיים וחצי כיסוי ראש, שומרת כשרות, טהרה, שבת, לא מספיק דתייה בשביל דתיים ובשביל חילונים אני דוסית גמורה", אומרת אפרת, ומספרת כי המפגש שלהם בטיול, רחוק מהבית, עזר לטשטש את ההבדלים ביניהם. "קשה לחשוב על התנהלות בשגרה ממרחק כזה, אבל בסוף מתאהבים באדם, בכל החבילה, ולא משנה אם הוא דתי או לא. בדיעבד מהרגע הראשון היינו בטוחים שנמצא את עמק השווה, והיום אנחנו כמעט שבע שנים יחד, אז נראה לי שצדקנו".

אפרת ורגב עטון, יום לאחר פגישתם הראשונה בתאילנד (צילום: צילום עצמי)
אפרת ורגב עטון, יום לאחר פגישתם הראשונה בתאילנד | צילום: צילום עצמי

איך אתם מתמודדים עם שמירת השבת?
"אנחנו גרים ביחידת דיור של ההורים, אז מרכז החיים שלנו הוא כאן בשערי תקווה", אומרת אפרת, "אין לנו כאן טלוויזיה, אבל בחדר הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם אנחנו רוצים לפגוש חברים הם באים אלינו. כשאנחנו אצל המשפחה שלו אנחנו באים לשבת, וממילא אנחנו לא אנשים של בילויים ויציאות ואוהבים לתפוס נייחות בזמן איכות ומשפחה. אם רגב רוצה לנסוע הוא נוסע".

מתי צפים הקונפליקטים בשל הפערים ביניכם?
"לקראת החתונה התחלתי ללכת עם כיסוי ראש, וזה לא היה פשוט להכלה כי אמא שלי וגיסות שלי לא הולכות עם כיסוי ראש, רק אני. רגב חשש מאוד מהתווית שזה ידביק לו, להתהלך ברחוב עם אישה עם כיסוי ראש, הוויזואליות הזו לא הייתה נוחה. אבל צלחנו את זה, והיום הוא מחמיא לי על מטפחות חדשות", היא מספרת ומוסיפה כי אצלה מהדהד הקושי ברגעים שבהם היא יוצאת בשבת מבית הכנסת. "יש קטע קהילתי בבית כנסת בחגים ובשבתות שהנשים והגברים נפגשים יחד אחרי התפילה. אני מודעת שזה לא יהיה אצלי וקצת קשה לי עם זה שהוא מחכה לי בבית. אבל אם הייתי בוחרת מחדש הייתי עדיין בוחרת אותו. המציאות מורכבת, הקונפליקטים צפים בכל מיני זמנים ואירועים בחיים, אבל ברגע האמת מוצאים את הנקודה שאפשר להיפגש בלי שהשני ירגיש שהוא מוותר מהותית על משהו בחייו".

"דווקא הקשיים שיש לזוגות 'רגילים' הופכים למינוריים, אנחנו שומרים את המלחמות שלנו ופחות מתעכבים על כל עניין"

רגב עטון

איך תתמודדו עם חינוך הילדים?

"זה באמת העניין הכי קריטי, צריך להראות לילד חזית אחת וזה לא פשוט כשיש פערים. כיום אין לנו ילדים וקשה לענות מה יהיה ברגע האמת, אבל יש הרבה שיח, כל אחד נותן את הדגשים שלו ואת מה שהוא לא מוכן להתפשר עליו וצריכים למצוא אמצע. אני מאמינה שנמצא חינוך מעורב או נשתקע בקהילה מעורבת, והשאיפה היא לחשוף את הילדים לשני העולמות".

אפרת ורגב עטון  (צילום: צילום עצמי)
אפרת ורגב עטון | צילום: צילום עצמי

איך הסביבה התייחסה לקשר שלכם?
"בפרגון, סקרנות וקבלה, מלווה בהרבה שאלות אם זה עובד ומה עם הילדים", מספר רגב, "אנחנו רק מרוויחים מזה כי אני נחשף להרבה דברים שלא ידעתי עליהם: סגנון חיים, אמונות, דרך חשיבה, והיא נחשפת לעולם של חילונים שהיא לא הייתה יכולה להיחשף אליו לולא פגשה אותי, וכן, זה מלווה בקשיים, אבל לא יותר משל זוגות אחרים, דווקא הקשיים שיש לזוגות 'רגילים' הופכים למינוריים, אנחנו שומרים את המלחמות שלנו ופחות מתעכבים על כל עניין". אפרת מוסיפה: "כמה שאנחנו שונים אנחנו גם דומים, מאוד ארצישראליים ומאמינים שבחינוך של הילדים נראה דברים עין בעין, על כל השאר נתגבר".  

אפרת ורגב עטון בחתונתם (צילום: קמרוס צלמים)
אפרת ורגב עטון בחתונתם | צילום: קמרוס צלמים

"אמון, תקשורת וכנות – כל השאר רעשי רקע"

"אנשים לרוב בוחרים את מי שיותר דומה להם כי זה פשוט הרבה יותר קל, זוגות עם ניגודים נדירים יותר, כי לרוב האנשים יש פחות אופציות להיפתח לבני זוג ממקומות אחרים", אומרת אוראל שופן, יועצת זוגית ומינית.

מה יכולת השרידות של זוגיות המורכבת מאנשים המגיעים מרקעים שונים?
"זה אינדיבידואלי מאוד, תלוי באדם ובאתגרים שהוא רוצה להתמודד איתם. יכולים להיות הרבה גורמים שמביאים אותנו לחפש את השונה: סקרנות בריאה, לב פתוח, ראש פתוח, חשיבה מחוץ לקופסה, או התנהגות מרדנית כנגד החברה או המשפחה. שאלת המוטיבציה שמביאה אותי לזוגיות עם השונה ממני תשפיע על איך הקשר נראה או ייראה. אם לדוגמה אני דתייה או חילונית ובחרתי בבן זוג שונה ממני משום שאני לא רואה את הטייטל שלו, והגעתי עם לב פתוח ומצאתי אדם שאליו אני מתחברת – זאת גישה שתביא לכך שהקונפליקטים יהיו רכים יותר, והשיחות מרחיבות אופקים שדרכן לומדים ומתפתחים, הצורה שבה הבית הזה ייראה היא בריאה ופתוחה ומתקדמת. לעומת זאת, אם הגענו מתוך מרד, ויש גם זוגות כאלה, כדי לברוח מהמקום שבו גדלתי בגלל חוויות שליליות או התנגדות למשפחה או למגזר, יכול להיות שההתאמה הבסיסית לא תהיה גבוהה, בלי קשר למרכיבים האישיותיים, ומכאן זה יכול ליצור זוגיות קשה, שיש בה הרבה קונפליקטים וההתאמה לא גבוהה".

"לצאת עם מישהו שחושב שונה ממך או מגיע מרקע אחר יכול במקרים רבים להיות מפחיד עבור רווקים. זה הופך להיות מקור לחששות רבים ומסוגים שונים שבאים לידי ביטוי בפסילות מסיבות כמו גובה, מבנה גוף או הכנסה, ומוביל להחלקה שמאלה באופן מיידי", אומרת לי תום דותן, מומחית הדייטינג של OkCupid בישראל, "לכן חשוב לזהות ולהבין שהערכים החשובים ביותר לזוגיות שמצליחה הם אמון, תקשורת וכנות, ולהתייחס לכל דבר אחר כאל רעשי רקע. זו הסיבה שאנחנו מעודדים את המשתמשים לענות על שאלות באפליקציה, ומדגימים את חשיבות התקשורת וההתאמה עוד לפני שהמשתמשים נפגשים. מערכת יחסים חזקה ויציבה תצליח באופן משמעותי אם נצליח לנטרל את המידע הטכני ולהתמקד בהיכרות עם אדם באשר הוא ולא מה שהוא מייצג, בדיוק כמו הזוגות שהוזכרו כאן".