"קשה לשהות לאורך זמן ליד אדם שקודם כל קיים פחד ממנו, ושנית שאין לדעת מה יכעיס אותו ומתי. במצב של סגר, ולא משנה מה הכותרת שלו, קורונה או מלחמה זה רק מתעצם. הפתיל מתקצר. הכל הופך להיות נפיץ. התסכול מהסגור, הלחץ מהלא נודע השעמום הכעס הדאגות הופכות להיות כדור חנק ענק שלא יכול להיות מוכל לזמן ממושך. אז זה מתפוצץ ומהר מאוד נאגר שוב", מספרת אישה שיצאה ממעגל האלימות בתקופת הקורונה.
המציאות כיום מזכירה לה את אותו המצב. "כל מצב שמערב מנעד רגשות עם בנאדם שלא יודע לנהל אותם מסוכן. גם כרגע בעיניי. למרות שיש משהו באוויר שמרגיש שונה הפעם. אני חושבת שהמראות המזעזעים והשוק וההלם שספגנו הפעם בשבת השחורה הזאת ובימים שבאו אחריה גרם לאנשים לגלות קצת חמלה ואחדות אחד כלפי השני. אני ממש מקווה ורוצה להאמין שאולי זה קורה גם בבתים", היא אומרת.
עם הלחץ הבטחוני, הכלכלי והקיומי שישראלים רבים שרויים בו – החשש להתגברות תופעות של אלימות במשפחה כנגד נשים וילדים הולך וגובר בקרב גורמי הרווחה. הם משווים את המצב הנוכחי לתקופת הקורונה, לאחריה נרשם זינוק במאות אחוזים בפניות למקלטים ולמוקדי החירום של משרד הרווחה והעמותות. מתחילת המלחמה התקבלו במוקד 118 של משרד הרווחה והביטחון החברתי 269 פניות בנושא אלימות במשפחה. על אף שלא נרשמה עלייה באחוז הפניות לתקופה זו, הם מזהירים: "אנחנו בהחלט משערים שהגל עוד יגיע ויבוא".
"המשפט שאני שומעת הכי הרבה הוא ׳עכשיו זה לא הזמן׳. לנשים שסובלות מאלימות כיום יש תחושה כזו כאילו הזוועה האישית שלי או המקום האלים והמסוכן שבו אני חיה מתגמד לנוכח השבר הגדול בחוץ, המעשים הסדיסטיים ומסע ההרג שהיינו עדים לו ולאיום הקיומי. הכל נראה נורא גדול ויש להן מעין תחושת התנצלות של איך הן תדברנה עכשיו על הקשיים שלהן, איך הן תצגנה בעיות של התמודדות?", מסבירה רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו,
"עדיין מה שקורה לך יכול להעמיד את חייך בסכנה. מה שקורה לילדים שלך מעמיק את הפוסט טראומה שלהם כילדים שגדלים בבית אלים. הפגיעה בנשים לא מתבטלת לעומת מה שקורה בחוץ. רמת הסיכון עולה כי הן פחות מחשיבות את מה שקורה כרגע בבית ועלולות לפספס סימנים של החמרה או הסלמה שבשגרה לא היו מפספסות. זו רמת מסוכנות שתדליק נורות אדומות. זה מדאיג אותי כי הן מבטלות את המתרחש בבית כי בחוץ קורים דברים יותר נוראיים".
נוימן חוששת אף מחיקוי של אירועי הטבח בדרום. "היה מקרה של בן שרצח את אבא שלו בשבוע שעבר וכרת את הראש. שבוע קודם אישה נשרפה. אני רואה כבר מקרי אלימות שמחקים את הסדיזם של חמאס ", היא אומרת ומוסיפה, "כל מי שלמד סוציולוגיה פסיכולוגיה יודע שהדבקה היא תופעה אנושית. ככה אנחנו בנויים. זה מחריד אותי לחשוב מה ההדבקה הזו תעורר בבתים, מה רמת הסיכון שנשים וילדים נתונים בו סביב המפלס של ההסלמה שעולה ועולה".
הקשב של הציבור מופנה לדברי נוימן בימים קשים אלו לאסונות אחרים: "הקול החיצוני והקשב הטיפולי מגויס למלחמה. שירותי רווחה רצים על המון זירות שלא היו קיימות קודם. בסך הכל העוגה היא אותה עוגה כל עוד הממשלה לא נותנת אקסטרות לזירה האזרחית. זה מובן מאליו שהצבא יקבל את מה שצריך כדי להגיע להכרעה אבל במלחמה הזו אין בה עורף וחזית. העורף הפך להיות חזית. המלחמה היא כאן ועכשיו כלפי כולנו. בעיני המקום הזה כרגע מפוספס".
אולי כל הגברים במילואים
מתחילת המלחמה התקבלו במוקד 118 של משרד הרווחה והביטחון החברתי 269 פניות בנושא אלימות במשפחה, ללא עלייה באחוז הפניות. "ראינו אלימות קשה בדרום וגם בצפון, וזה טריגר אצל משפחות שנמצאות גם כך במתח ובחרדה. אנחנו כמשרד חוששים שבגלל הדחק והטראומה בהחלט יכולה להתגבר אלימות ובעיקר כלפי נשים וילדים בתוך המשפחה. נשאלת השאלה למה אין עלייה באחוז הפניות? מה אין אלימות? ברור לנו שיש. האם הגברים אולי במילואים? לא ברור. אולי אין לגיטימציה לפנות? אנחנו שואלים את השאלות האלו, אבל אנחנו צופים לגמרי שהפניות והבעיות יצופו ויעלו סימפטומים וטראומות. הכל יעלה בבת אחת", מעריכה מלי אורגד, מנהלת השירות טיפול והגנה במצבי טראומה ומשבר במשרד הרווחה והביטחון החברתי.
הן משוות בין המצב הנוכחי למשבר הקורונה שם זיהו את השקט שלפני הסערה. "ידענו שהשהייה של משפחות בבתים כשהם מנותקים מהסביבה זה סיר לחץ כלכלי רגשי ואיום. ידענו שזה מעלה את רמת האלימות בבתים בהם יש אלימות מלכתחילה ויש גם משפחות שלא היו במעגל האלימות וקפיצת המדרגה מעבירה אותם את הסף לעולם הזה", אומרת נוימן. "אותו דבר אני רואה במשבר הנוכחי. אותו חוסר וודאות, אותו דבר נורא שקורה בחוץ שאין עליו שליטה. גם כאן אני רואה את הלחץ הכלכלי שהולך וגובר. כאן נוספים דברים אחרים כמו חשש לביטחון אישי ותחושה שהן לבד. איפה הן לעומת הדבר הגדול שקורה בחוץ כשבבית מפליס האלימות הולך וגובר. הקול שלהן משתיק את עצמן".
"בתחילת תקופת הקורונה המשפחות היו ספונות בבתים. לאחר מכן הגיע גל של פניות מצד נשים שחוו אלימות. אנחנו מעריכים שהפניות האלו בהמשך יגיעו אלינו לאחר זמן מה", מוסיפה אורגד, "כרגע אין פניות רבות או חריגות מעבר לשגרה אך אנחנו בהחלט משערים שהגל הזה עוד יגיע ויבוא אנחנו לגמרי נערכים להנגיש את כל השירותים שלנו שכבר קיימים. יש לנו היערכויות גם בשגרה וגם בשגרת החירום".
בכלל המוקדים ברחבי הארץ כבר נערכים לגל העתידי הזה. "יש לנו כ-170 מרכזי טיפול ברחבי הארץ לשם אפשר לפנות, או למוקדים שלנו כמו 118. בנוסף לכך יש לנו שני מרכזי ׳אלומה׳ איזוריים בעכו ובבית שמש. הם פועלים 24/7 כ׳One stop center'׳. יש שם חוקר מהמשטרה, עובדת סוציאלית, נציג משרד הבריאות ואנשי צוות חינוכי. אפשר להגיע ללא פתיחת תיק ברווחה או במשטרה. מקבלים שם הליך טיפול ראשוני, הערכת מסוכנות ונותנים את המענה, כמו למשל הגנה פיזית ונפשית. מדובר במענה זמין ומיידי", אומרת אורגד.
גם בבתי המלון בהם מתארחות כיום משפחות שפונו מבתיהן יש היערכות של גורמי הרווחה. "אנחנו נערכים במניעה גם בבתי המלון. הרי יש שם משפחות וגם שם יכולים לקרות דברים. צריך להיות ערניים ומודעים לאם קורה משהו, ולדעת למי לפנות. בכל אחד מבתי המלון יש נציג רווחה שנמצא בכל רגע יחד עם נציגי ממשלה אחרים", אורגד אומרת ומציינת, "היה כבר אירוע באחד מבתי המלון וטיפלנו בו. אישה סיפרה שבעלה מתנהג אליה בצורה כזו או אחרת. הייתה הערכה, מצאו מצב של סיכון והפרידו בניהם. במקרה האישה מטופלת ומוכרת לרווחה. מיד איש מקצוע נכנס כדי לבחון מה ניתן לעשות ולראות מה הצרכים".
בימים כאלו, הן קוראות להעלאת מודעות גם בקרב הציבור הכללי. "אנחנו נערכים יחד עם עמותות, ארגונים וחברה אזרחית לקמפיין מניעתי שפונה לאזרח הקטן - שישים לב לשכן ממול, לשיח כזה או אחר, אם הוא שומע קולות או שנראה לו שהוא צריך להתערב. חשוב שאנשים יהיו מעורבים ויפנו אלינו. אל תעמדו מנגד ותדווחו למוקד 118, המוקד הארצי של משרד הרווחה", אומרת אורגד ונוימן מוסיפה: "בקורונה ראינו שערנות של שכנים, קולגות לעבודה וכו׳ הצילו נשים. הם תיקפו את החומרה של האלימות וזה נורא חשוב בטשטוש העצמי שקורה לאותן נשים. שלא יהיה לכם ׳לא נעים׳. הלא נעים לא קשור כרגע. התיקוף שלכם למה שקורה יכול לעזור לאותה משפחה וגם לאותו גבר להתעשת ולהבין שמשהו עובר עליו".
לנשים הן קוראות לא להמתין, ולפנות אם הן חוות הסלמה מכל סוג שהיא. "אל תרדימי את היכולת שלך לזהות. נכון שכל מה שקורה בחוץ הוא נורא ולא העלנו על דעתנו שמשהו כזה יכול להתרחש במדינה, אבל מה שאת עוברת בבית לא יכול להתגמד. את צריכה להמשיך להיות ערנית ומודעת. שימי לב למה קורה בבית, לרמת האלימות ולתדירות – האם יש חיקוי של דברים שקורים בחוץ? האם הבטן משדרת לך סכנה? תקשיבי, תהי ערה ותפני. מה שקורה בחוץ לא צריך להפוך אותך לקורבן. את עלולה להפוך לקורבן אם תמשיכי לא להקשיב למה שקורה ", מדגישה נוימן.
מוקד החירום של משרד הרווחה: 118
קו סיוע ויצו לנשים במצבי משבר ונפגעות אלימות 3980*
קו סיוע ויצו לגברים במעגל האלימות - 1-800-393-904