אלמוג מאיר ג'אן (21) השתחרר לפני חמישה חודשים משירותו הצבאי. אילולא התקיפה והזוועות שחולל ארגון החמאס, הוא היה אמור להתחיל את עבודת חלומותיו בחברת הייטק מיד לאחר חג סוכות. את ההתחלה של פרק זה בחייו ביקש לחגוג עם חברים במסיבת הטבע נובה ליד רעים. "הוא מאוד אוהב מסיבות טבע", מספרת אורית מאיר, אימו של אלמוג.
ברבע לשמונה בבוקר, הטלפון צלצל, אלמוג היה על הקו ונשמע מאוד סוער: "הוא אמר לי: 'אימא את שומעת חדשות? תדליקי את הטלוויזיה, את לא מבינה, יש רקטות מכל הכיוונים ויורים עלינו, אני מתחבא כאן, לא יודע מה יהיה, אני אשתדל להיות בקשר כל חצי שעה'. זה היה ברור שהוא בסכנה, הדלקתי טלווזיה וראיתי מה קורה, הבת שלי התחילה לפרסם ברשתות החברתיות תמונות של אלמוג, ולשאול מי ראה אותו".
זו הייתה הפעם האחרונה שנוצר קשר עם אלמוג. המשפחה ניסתה להתקשר ולשלוח הודעות, ולא היה מענה. בעקבות ההפצה של תמונתו ברשתות, כבר בשעה 11:30 פנו לאורית ולבתה מספר אנשים ואמרו שזיהו את אלמוג בסרטון שהפיץ החמאס בטלגרם. "כשראיתי את הסרטון, צרחתי מכאב, בסרטון נראים חמישה בחורים כפותים בידיים אחד עם חבל על הצוואר חלקם מוכים, ואלמוג שלי שוכב על הרצפה גם הוא ומכסה את הפנים עם הידיים, הוא נראה מאוד מבוהל זה היה הרגע שבו הבנתי שהחיים שלי השתנו".
על פי עדויות של ניצולים מהטבח, אלמוג נכנס לרכב עם חבריו ועם שתי אחיות, הם הספיקו לנסוע מטרים בודדים לפני שהחלו לירות עליהם, כל מי שהיה ברכב נרצח. אלמוג נחטף ככל הנראה בשעה 08:30. "יש לי חור בנשמה", אומרת אורית, "מאז אותו יום קשה לתפקד, לישון, לאכול, עכשיו אני מרגישה שאלמוג הוא משימת חיי. אני הולכת מראיון לראיון, משיחה לשיחה, מפגישה עם שגריר לפגישה עם שר החוץ, כל מה שאני יכולה, אני עובדת כדי להחזיר אותו הביתה".
אורית מספרת שבימים קשים אלה היא לא לבד, מלווה על ידי משפחתה, חבריה וקהילתה. "אני במטה של משפחות החטופים, יש לנו גורם מהצבא שהיא הצינור שלנו ונותנת לנו סיוע, יש לי תמיכה גדולה מעיריית אור יהודה, ובכלל, אני מקבלת המון תמיכה ועזרה מאנשים פרטיים, המשפחה וחברים".
המטרה היא כרגע לייצר לחץ לא רק על ההנהגה הישראלית אלא גם על מדינות העולם וארגוני סיוע בין לאומי על מנת שלכל הפחות יבדקו את מצבם של החטופים. "זה כבר היום ה-12 ואף אחד לא הגיע אליהם, לא האו"ם ולא הצלב האדום, חייבים שקטאר, טורקיה וערב הסעודית יפעילו עליהם לחץ. הבן שלי, שנמצא בידי רוצחים, הוא בריא ברוך השם, אני מקווה שהוא באמת בחיים כמו שראיתי בסרטון, אבל אני נפגשת עם משפחות חטופים, יש שם אנשים פצועים וכאלה שזקוקים לתרופות, ואין שום תקשורת איתם, אני שומעת על סיפורים מזעזעים ממקור ראשון, זה בלתי נתפס. אפשר פשוט להשתגע".
את הכוחות להתמודד יום יום, שעה שעה עם חוסר הוודאות והדאגה הנוראית, היא שואבת מאלמוג. "אני מרגישה אותו, ונוטה להאמין שהוא בחיים. גורמי הצבא אומרים שזו המטרה הראשונה להחזיר את השבויים, ואני סומכת עליהם שיחזירו לי אותו. הילד שלי אזרח הוא הלך למסיבה לחגוג כמו שהלך להרבה מסיבות אחרות, ועכשיו הוא נמצא במקום נוראי. אני בנאדם פרטי, לפני שכל זה קרה, כל מה שרציתי היה להישאר במקום שלי, אבל עכשיו זו המשימה שלי – עד שיחזור הביתה".