הורים לעתיד תמיד חוששים שהילדים שלהם לא יהיו בדיוק מה שהם מקווים ומצפים. הם פוחדים שהתינוק שלהם ייצא מכוער או טיפש, בריון או חנון, כפוי טובה, מרושע או שמן.
לכן נשים בהריון הן בדרך כלל גיבורות מצוינות בסרטים: כמו בחיים האמיתיים הן פגיעות וחלשות, חוששות ונוירוטיות. בדרך כלל הן הפכפכות ומשעשעות ויש להן כל מיני צרכים חייזריים שיש רק לנשים בהריון. סרטי ההריון (לא הדוקומנטריים, כמובן) שעל המדף, נוטים להיות קצת מוגזמים אבל בסך הכל, מנסים להבין את הדבר המטורף ביותר שיכולים בני אדם לעשות – להתרבות.
קבלו עשרה סרטי הריון מומלצים, למקרה שאתם מתלבטים האם לעשות את המעשה או מתחרטים שכבר עשיתם אותו.

ג'ונו
הסוף לא הוליוודי אבל מציאותי. ג'ונו

הריון זה לצעירים

נושא כבד, הריון בקרב בני עשרה. דווקא עכשיו, כשילדים נכנסים להריון בקצב מבהיל, הנושא הזה רלוונטי מאי פעם. עם זאת, אנחנו דווקא התחברנו לכמה סרטים קלילים ומשעשעים, שעושים עבודה טובה בלהוכיח שאולי הטבע יותר חזק מהתרבות, ושיכול להיות גם סוף טוב לילדים של ילדים. את הסרטים הכבדים בחרנו להשמיט מהרשימה.

ג'ונו (2007): הסרט הקטן הזה שהפך לנושא השיחה של האוסקרים בשנת 2008, מציג את סיפורה של ג'ונו (אלן פייג'), נערה צינית וקצת פריקית בת 16, עם אוצר מילים מתחכם, שנכנסת להריון אחרי התנסות מינית עם חברה הטוב. ג'ונו מחליטה לשאת את התינוק ולמסור אותו לאימוץ לזוג צעיר ללא ילדים, ובינתיים חווה את כל הפויות והאיכסות של הריון, תוך כדי לימודים, שמירה על מסגרת חברתית וניסיון לגלות איפה היא בכל התהליך הזה.
מי אמר למי ומתי: "אאוו, אאוו, פאקיטי אאוו" (ג'ונו, באמצע צירים).
9 חודשים מאוחר יותר: הרך הנולד מועבר לאמו החדשה וג'ונו חוזרת לחייה. הסרט לא מתיימר אפילו לרגע לתת סוף טוב עם זיקוקים והפתעות, אלא הבזק של תמונת מציאות, שלפעמים היא לא מושלמת בכלל.

בחינת בגרות (1983): הקלאסיקה הישראלית הזו, בבימויו של אסי דיין, הייתה אחד מציוני הדרך של כל בן עשרה ישראלי שנולד בשנות ה-70. סיפורם של רוני (דן תורן) ואורנה (עירית פרנק), שני תיכוניסטים – הוא פופולרי, היא שקטה וביישנית - שמתאהבים ועושים את המעשה. מאחר שרוני מתבייש לקנות אמצעי מניעה הם מוצאים את עצמם מהר מאוד בעיצומו של הריון מתקדם לצד בחינות בגרות וסיום התיכון.
מי אמר למי ומתי: "חיובי זה טוב, לא?" (אורנה האופטימית מקבלת את תוצאות בדיקות הדם שלה)
9 חודשים מאוחר יותר: זוגיות, בגרות חדשה ועולל קטן שאפשר להכניס שליפים לעגלה שלו. הסרט נעשה ברגישות, מצליח לתפוס את ההווי של הנוער בשנות ה-80 המוקדמות, מלוהק בצורה נפלאה ומלווה בפס קול מקסים.

אהבתם? נסו גם את "הלגונה הכחולה" (1980) עם ברוק שילדס, את "ביקור החסידה" (1988) עם מולי רינגוולד, ואת "המקום בו נמצא הלב" (2000) עם נטלי פורטמן - כולם עוסקים בחבר'ה צעירים מדי שעושים ילדים, ברגישות, בהומור ובמקוריות.

הריון זה לגברים

אח, הריון. הטריטוריה האחת שהגברים לעולם לא יכבשו, אבל ימשיכו לנסות לעד. דווקא עכשיו, לנוכח האישה שהפכה לגבר שהפך לאבא (לאמא?), מעניין לבחון את הסרטים שמתעסקים בגבר שנוגע, במודע או שלא, בטריטוריה הנשגבת, ולגלות שהם תדיר מלאי קלישאות וסימפטומים לפי הספר. אם כן, רק דעו לכם, גברים: הנשים ממש לא מעוניינות שתיכנסו להריון. לא במציאות ולא בסרטים.

אין תמונה
ארנולד. שוורצנגר. בהריון. ג'וניור

ג'וניור (1994): ארנולד. שוורצנגר. בהריון. מה עוד נשאר להגיד על הסרט? בקרקס הקטן הזה חובר מושל קליפורניה לקולגה דני דה ויטו וביחד הם גורמים לו להיכנס להריון ולעבור אותו - רגיש, בכיין והורמונלי מאין כמוהו. יש גם בת זוג בסיפור הזה, בליהוק מאוד משונה של אמה תומפסון, ובסופו של דבר מדובר בסרט סלספטיק ללא סלפסטיק, אלא למי שחושב שהריון זו תאונה אחת גדולה.
מי אמר למי ומתי: "הגוף שלי מגעיל אותך?" (שוורצנגר לתומפסון, תוך הבעת מסכנות נקבית)
9 חודשים מאוחר יותר: ניתוח קיסרי ואהבת אמת, ותינוק נוסף בדרך. הפעם, כמובן, בדרך הטבעית.

הריון גברי (A Slightly Pregnant Man – 1973): סרט צרפתי צנוע ומשעשע המתמקד במורה לנהיגה בפריז שמגלה שהוא בהריון, לתדהמת ארוסתו, בנם, חברו ולאט לאט כל העולם. הרעיון של הבמאי והתסריטאי ז'ק דמי הגיע מאשתו, כשהיתה בהריון עם בנם וטענה כי אילו גברים היו יכולים להכנס להריון הם היו מתנהגים עם נשים בצורה אחרת לגמרי. הסרט אולי לא יגלה לכם את אמריקה, אבל הוא ישעשע אתכם בצרפתית.
מי אמר למי ומתי: "מרצ'לו נכנס להריון לאחר שאכל עוף מהונדס הורמונלית" (הרופא מסביר בצורה סופר מדעית איך גבר בהריון זה ממש הגיוני).
9 חודשים מאוחר יותר: בעיקר חיפוש אחר הסברים טכניים עלומים למצב המשונה אליו נקלע הגיבור. האם ייתכן שאכל עוף עם הורמונים?

אהבתם? נסו את Rabbit Test (1978) עם בילי קריסטל. גם הוא משעשע ומופרך. בהצלחה.

הריון זה בלאגן אחד גדול

מה שלא יהיה, הריון הוא תמיד בלאגן. גם אם מוכנים לו, גם אם מעוניינים בו, ובמיוחד אם הוא נופל עליכם כרעם ביום בהיר - יש להניח שתחושת האימה והבלבול היא אוניברסלית לכולם. ויש לא מעט סרטים שמנסים להנציח את זה.

אין תמונה
יולדת את הפאי הכי טוב שהכינה אי פעם. המלצרית

מלצרית (2007): הסרט הקטן והקסום של אדריאן שלי מציג את סיפורה של ג'נה, מלצרית בדיינר, שהיא למעשה אופת פאיים אגדית, להם היא נותנת שמות ומתכונים לפי מצבי רוח ואנשים סביבה. ג'נה מגלה שהיא גם אופה פאי קטן ברחמה, עובר קטן שאביו הוא בעלה האובססיבי והמתעלל, בעוד היא מתאהבת ברופא הנשים שלה. הקאסט המתוק, התסריט הרגיש והסיום היחיד שהסרט הזה יכול היה להפיק הופכים אותו לשווה מאוד בזמן הריון או אחריו.
מי אמר למי ומתי: "תינוקי אל תבכה, נכין ביחד פאי, נכין ביחד פאי עם לב במרכז" (ג'נה שרה לתינוק את השיר שאמה היתה שרה לה)
9 חודשים מאוחר יותר: ג'נה יולדת את הפאי הכי טוב שהכינה אי פעם, ופותחת חנות פאיים. כי כל אגדה נגמרת בסוף טוב.

בייבי מאמא (2008): עוד טוויסט מעניין על חווית ההריון. קייט (טינה פיי) המצליחה משתמשת ברחמה של הסרוגייט אנג'י (איימי פוהלר), כדי להגשים את חלומה לילד. אנג'י עוברת לגור בביתה של קייט שמצפה להריון קלאסי, רגוע ובריא ומקבלת בחורה אנרגטית עם אישיות גבולית למדי.
מי אמר למי ומתי: "זה מרגיש כאילו אני מחרבנת סכין!" (אנג'י נכנסת לבית החולים כדי ללדת, אלא מה).
9 חודשים מאוחר יותר: קייט מגלה שיש גם משפחה מהסוג שלא נולדים לתוכה.

אין תמונה
לא חשוב מה קורה, העיקר שיו גרנט מככב. תשעה חודשים
תשעה חודשים (1994/1995): בין אם תבחרו בגרסה הצרפתית או בהוליוודית, הסרט הזה נותן מבט היסטרי על תקופת ההריון, וזווית מופרכת על חווית הלידה. הגיבור, שחי חיים מושלמים עד שהוא מגלה שבת זוגו הרה, נאלץ לשנות את כל מה שהוא אוהב כדי להתכונן לאבהות, וכמובן שזה לא עובד.
מי אמר למי ומתי: "רואה? לכן הנשים יולדות את הילדים. גברים לא מסוגלים להתמודד עם הכאאאאב" (הרופא, רגע אחרי שהגיבור מתעלף בלידה)
9 חודשים מאוחר יותר: הממסד מנצח – הגיבור מתמסד, מציע נישואין ואוהב את אשתו ואת העולל אהבה גדולה. והם חיים באושר ועושר עד היום הזה.

הדייט שתקע אותי (2007): ג'ד אפתאו בסרט שהורג את כל הפרות הקדושות של הזוגיות. בן זוכה בסטוץ בודד עם אליסון, שהיא ממש לא בליגה שלו, רק כדי לגלות שהזרע שלו הוא ליגה לאומית. אליסון מגלה שהיא בהריון ושהאב המיועד הוא בוגר כמו ילד בן 6. תסמיני ההריון, חווית הלידה והנסיון לשמר את הזוגיות המוזרה הופכים את הסרט הזה למאוד מציאותי.
מי אמר למי ומתי: "או כן. זו ילדה. תקנו כל מיני חרא ורוד" (בן סופר סנטימנטלי בנוגע למין העובר)
9 חודשים מאוחר יותר: נולד תינוק. מפתיע ככל שזה יהיה, ככה זה גם במציאות.

אהבתם? נסו גם את "צירי לידה" (1988) הרגיש והקטן עם קווין בייקון, וההיסטריים שביניכם מוזמנים לדגום גם את "אבי הכלה 2" (1995) עם סטיב מרטין ודיאן קיטון, שיפנק אתכם בשני הריונות נוירוטיים בסרט אחד.

הריון זה מפחיד

אישה בהריון, היא, כאמור, הגיבורה הכי מפחידה. מחד היא מחזיקה את הכוח לייצר חיים, דבר שאף גבר לא יחווה לעולם. מאידך היא לא יודעת מה היא מייצרת, מה מסתתר בבטנה ומה ילד יום. מאחר שאישה הרה הופכת באופן אוטומטי למכונה לשימור העובר, היא מקריבה לא אחת את חייה לטובת המפלצת הקטנה, בין אם היא מפלצת אמיתית או סתם דרדק שובב.

אין תמונה
התגלית: ילדים זה לא רק שמחה. תינוקה של רוזמרי

תינוקה של רוזמרי (1968): אוי, רוזמרי המסכנה. לא מספיק שהיא הופרתה על ידי השטן בכבודו ובעצמו, עכשיו ההריון שלה מפוקח באופן צמוד על ידי קבוצת עובדי שטן שלוקחים מאוד ברצינות את תפקידם. אין לה לאן לברוח לרוזמרי האומללה: השכנים שלה, הרופא שלה וגם בעלה קשורים במזימה הזו, והיא חווה חלומות איומים, מוות מסתורי וחרדה איומה לגורל עוברה. למעשה, רוזמרי עוברת את מה שרובנו עוברות במהלך ההריון: נוגעים לה בבטן, אומרים לה מה לאכול, אלו בדיקות לעשות, איך היא אמורה להרגיש ונכנסים לה לרחם. אנחנו עוברים את זה עם האמהות שלנו, היא עם עובדי השטן. ההבדל זניח.
מי אמר למי ומתי: "זה לא חלום! זה באמת קורה!" (רוזמרי וודהאוס מגלה את האמת על הריון)
9 חודשים מאוחר יותר: בן השטן נולד ורוזמרי מגלה את מה שכל אם טריה מגלה – ילדים זה לא רק שמחה.

אין תמונה
ילדים הם חייזרים. כפר הארורים
כפר הארורים (1960/1995): בין אם תבחרו בגרסה המקורית או המחודשת של ג'ון קרפנטר, הסיפור נותר קריפי למדי, מסיבות שונות ובלונדיניות. באמצע היום נרדמים כל תושבי הכפר, וכשהם מתעוררים הם מגלים שכל נשות הכפר מעוברות. מההריונות המרובים האלה נולדים ילדים בלונדינים בעלי עיניים חודרות, הגדלים במהירות רבה ונראים כולם כאחים לאותה משפחה. אף כי ההורים נוטים לאהוב את הילדים המשונים שלהם, אלה יכולים על ידי מבט לגרום למבוגרים לעשות כל מה שהם רוצים. קצת כמו במציאות.
מי אמר למי ומתי: "החיים אכזריים. כולנו ניזונים זה מזה, מנצלים זה את זה כך או אחרת במטרה לשרוד" (אחת הילדות החייזריות מסבירה למה נהרג עוד מבוגר בכפר).
9 חודשים מאוחר יותר: כל הילדים היפהפיים והמושלמים הם למעשה מפלצות, חייזרים. הם ניזונים מהוריהם, מנצלים את ההגנה שהם מקבלים, ופוגעים בהם כדי לשרוד. וכן, זה יכול לקרות גם לכם.

אהבתם? נסו את "הילדים של מחר" (2006) האפוקליפטי, את "אות משמיים" (1976 או 2006) המצמרר, ואת "התינוק" (1974) שיגרום לכם לא לעשות ילדים לעולם.