הרוח המדברית החמה והיבשה קידמה את פנינו כשנכנסנו בשעריו של בית הספר המאוחד בירוחם, לאחר שעתיים וחצי נסיעה מתל אביב המהבילה, זו שלפעמים שוכחת שיש חיים מעבר לגבולותיה. ואולי זו לא תל אביב, אולי זו אני, שלא זכרתי כמה שישראל עשירה, מגוונת ומעניינת מחוץ לציר אבן גבירול-ארלוזורוב..
את החיוך של פיני איפרגן, שקידם את פנינו, לא יכולנו לפספס. עזבו אתכם מסטריאוטיפים, אבל הדרום חם ולא רק בגלל הטמפרטורות. פיני הוא מאמן הכדורגל של קבוצת הבנות של בית הספר, שבאותה עת ישבו בספרייה בציפייה למפגש "דלת פותחת חלום – כאן חולמים בכיף", יוזמה של משרד הבינוי והשיכון וחברת "מפעלות חינוך וחברה". הבנות, בכיתות ג’-ד’ לוקחות חלק בקבוצת הכדורגל כבר שנה שלמה, והפעם המירו את האימון במגרש, במפגש אינטימי ומעורר השראה לתכנון עתידן. כשנכנסו ראינו אותן ישובות מרוגשות ושמחות, כמו שתלמידות בית ספר יודעות להיות. רוח שובבית ומאושרת אפפה אותן, מלווה בתמימות שיש רק בגיל 10, גרמה ללב להתרחב.
הילדים שלכם חולמים בגדול? בואו לזכות בפרס >>
איה ברנהרד, אוצרת ויוזמת פרויקטים קהילתיים שהדריכה את בנות ירוחם לחלום ולא לשכוח את הבית, סיפרה שמטרת המפגש היא הסתכלות חדשה על הדיור הציבורי, ומינוף הרעיון שדירה היא הרבה מעבר לארבעה קירות. “דירה היא בית, היא משפחה, היא יחסים בין אישיים, תרבויות וחלומות. בסדנה אני רוצה לתת לבנות שוויון הזדמנויות להבעת החלומות שלהן", אומרת ברנהרד.
אפרים רימל, מנהל מחלקת פרויקטים קהילתיים באגף קשרי קהילה בעמידר הוסיף כי כיום מתקיימים ברחבי ישראל מפגשים בטבריה, רמלה, בית שאן, צפת, ירוחם ובאר שבע, כשבכל אחת מהערים האלה ילדות וילדי הדיור הציבורי עוברים את הסדנה הייחודית, מגדירים חלום ומציירים אותו. “בסך הכל יש כמעט 200 ילדות וילדים משתתפים, כשהרעיון בסוף הוא לקחת את כל שלטי החלומות ביחד - ולהציג אותם בתערוכה בכנסת".
"ברגע שמציירים, יוצרים תכנית לקראת ביצוע"
והנה אנחנו מתחילים. הבנות הסקרניות נשאלות על ידי ברנהרד מהו חלום, כיצד חולמים אותו – האם בעיניים עצומות או פקוחות ואיך אפשר בכלל להגשים חלומות? בשלב הבא מחלקת ברנהרד כיסויי עיניים תכולים עם ציורי עננים עליהם, והבנות מתבקשות לכסות את עיניהן ולחשוב עם עצמן מה החלום שלהן. לאחר צחקוקים ומבטים נבוכים, הבנות מכסות עיניהן - ושקט משתרר בכיתה. גם אני עצרתי לרגע וחשבתי מה החלום שלי ולמה אני לא חולמת יותר, חשבתי לעצמי.
להן, בנות ה-10 המשוחררות מטרדות היום יום, יש חלומות גדולים. לא יכולתי שלא לתהות האם גם הן מעבירות אותן במסננת הביקורת והפסימיות בה העברתי את שלי. “אני רוצה להיות רקדנית", סיפרה אחת לאחר שהסירו את כיסויי העיניים. “אני רוצה להיות עורכת דין", “אני שחקנית בתיאטרון" ו"אני שחקנית כדורגל". כשהבנות סיפרו לכיתה על מה חלמו באמצע היום, אי אפשר היה לפספס את איפרגן הגאה. מדובר הרי בבנות המשתתפות בקבוצת הכדורגל שהוא מאמן, ומגרש הכדורגל והשפעותיו על החלומות שלהן, היה נוכח בכל התהליך.
בשלב הבא ביקשה ברנהרד מהבנות לצייר את החלום שלהן. כולן קיבלו שלטים עליהם כתוב "כאן חולמים בכייף", צבעי פנדה ועפרונות צבעוניים. “ברגע שאת מציירת, את יוצרת תכנית לקראת ביצוע", ממשיך רימל, "הציור הוא מאוד מוחשי, זה כבר לא איזה רעיון של "אני רוצה להיות רקדנית", אלא כשילדה מציירת את זה, היא רואה את זה וחושבת – לשם אני רוצה לשאוף ולהגיע ואני יכולה לראות את זה קורה".
"בנות אוהבות כדורגל לא פחות מבנים"
תוך דקות השלטים הלבנים התמלאו צבע, מילים ולא מעט ציורים של מגרשי כדורגל. הבנות החולמות של ירוחם, ביטאו בחלומותיהן את הביטחון והעוצמה שהוקנו להן באימוני הכדורגל עם איפרגן, וסיפרו לי בהתלהבות למה כל כך כייף להן להיות על המגרש, ואיך זה מחזק אותן גם בתחומים אחרים. החוכמה והבגרות שלהן הפתיעו אותי, ואולי קצת כעסתי על עצמי שהופתעתי כל כך.
"בנות אוהבות כדורגל לא פחות מבנים, ופה הן מקבלות את הבמה לשחק", אומר בני בלחסן, מנהל אזור נגב דרומי בחברת מפעלות חינוך וחברה. “דרך המגרש הן לומדות לשתף פעולה, לקבל מראה לחיים האמיתיים, ללמוד על מנהיגות ועל חברות. הן משפרות את הביטחון העצמי והדבר מתבטא גם בלימודים וגם בבית. הספורט הוא פלטפורמה להצלחה לא פחות מלימודים, והחיבור שנוצר כאן בין היותן שחקניות כדורגל לבין ההזדמנות לחלום חלומות ולדבר עליהם, משמעותי מאוד".
"מבחינתנו זו הזדמנות נפלאה להעצים בנות במישור נוסף שלא עולה באופן טבעי", מסבירה ד"ר רחל קנול, מנהלת בית הספר. "יש דברים שהם קלאסיים עברו בנות, כמו מחול, אבל כשעמידר הציעו את התכנית של אימוני כדורגל, אמרנו – בואו נלך על בנות. הבנות מגיעות בהתלהבות לשיעורי הכדורגל, כל השבוע הן מחכות ליום של האימון ובאות כמובן עם התלבושות, והגאווה. אני בהחלט רואה איך זה משפיע על תחומים אחרים כי הן צוברות ביטחון והן מנסות דברים שלא ניסו. זו חוויה גדולה ומעצימה ומתנה נפלאה שזכינו בה. כייף להן, וכייף לנו".
הסדנה מסתיימת בצילום משותף. כל אחת מהבנות מחזיקה את שלט החדר שהכינה לביתה או לחדרה, שלטים שהם הצהרות שמאפשרות תזכורת יום יומית למה שהן שואפות להשיג. "ככל שיצרו מיזמים כאלה, אבל שיפגישו בין הקבוצות ויביאו את הצפון לדרום והדרום לצפון, לדעתי הילדים ירחיבו הרבה מאוד אופקים", מסכמת ברנהרד את החוויה, עם מבט לעתיד. “מההיכרות ולמידה של דברים חדשים, החלומות גם יכולים להשתנות. ההפריה ההדדית מאוד חשובה, והיא משנה מציאות גם אם לא מתככנים".