"אמרו לי שהיא קצת חיוורת והייתי בטוחה שחסר לה ברזל", משחזרת אמה, גלי. "עשינו בדיקת דם שגרתית, ומאז אנחנו עם הלוקמיה". כאמור, הוריה של נועה התקשו בהתחלה לקבל את הבשורה, אך נועה הגיבה למחלתה בהומור רב וסחפה אחריה את משפחתה. "היא יצרה כל מיני בדיחות סביב הנושא כמו צריך לקרוא לסרטן שמוליק, כי זה לא נשמע רציני כשמבשרים למישהו שיש לו שמוליק".
כיוון שלנועה יש גם אחות קטנה, בת 6, המשפחה משתדלת לשמור על שגרת חיים ובעיקר על אופטימיות. "נכנסנו לזה כמו חיילים אבל עם חיוך", אומרת גלי. נועה תלתה שלט בבית עליו מתנוסס הכיתוב: "אושר, בריאות, שמחה", וכל מי שנכנס לביתם פוגש בו. "זה המוטו שלה", מוסיפה האם.
מציירת בעיניים עצומות
אולם לצד האופטימיות ושמחת החיים מעוררת ההשראה של נועה, ישנם לא מעט רגעים קשים. אחד מהם היה כשהחלה לעבור טיפולים כימותרפיים והשיער הארוך שהיה לה החל לנשור. בשלב הראשון היא הלכה על תספורת קארה, אך כשגם זה הידלדל היא גילחה את שיערה. אחרי כמה שעות שעיכלה את המראה החדש, היא קיבלה את זה "כמו גדולה", כלשונה של האם.
בימים אלה, נועה מקבלת טיפולי "תחזוקה", כלומר, מתן כדורים כימותרפיים דרך הפה למשך שנה וחצי. היא תלמידת כיתה ד' ומגיעה לבית הספר אך לא באופן קבוע, בגלל שגרת הביקורת. גלי מעידה שנועה אף פעם לא הייתה ספורטאית, וכעת, בגלל הטיפולים שהיא עוברת, היא מתקשה באימוני ספורט. אולם כשהאגודה למלחמה בסרטן פנתה אליה על מנת שתשתתף במרתון, היא מייד נענתה ברצון ונרתמה למשימה משום שהיתה זו מטרה חשובה בעיניה. מלבד ההשתתפות במירוץ, נועה גם צולמה לסרטון בו היא מעודדת אנשים להשתתף בו ולתמוך דרכו באגודה למלחמה בסרטן.
"נועה היא ילדה מתוקה עם שמחת חיים ורוח אופטימית", אומרת רויטל קלמפר, מנהלת שיתופי פעולה וגיוס משאבים של האגודה למלחמה בסרטן. "זו הסיבה, בין היתר, שגרמה לנו לגייס אותה לסרטון. לשמחתנו תגובתה הייתה 'אני אעשה מה שיעשה לכם טוב'".
משפחתה של נועה נעזרה באגודה במסגרת פרויקט "השלמת חומר נלמד". "האגודה מכשירה בתשלום סטודנטים על מנת שילמדו ברמה של מורה פרטי את החומר שנלמד בבית הספר", אומרת קלמפר ומדגישה שחשוב שלילד שחולה יהיה רצף גם בלימודים, גם אם זה הדבר האחרון שחושבים עליו ברגעים כאלה.
"בגלל הטיפולים הממושכים, נועה נעדרה תקופה ארוכה מבית הספר", אומרת גלי, "וכדי לעזור לה להשלים את החומר הרב שהפסידה, העמידה לרשותה האגודה סטודנטית, כך שעכשיו היא כבר יישרה קו עם כל הכיתה שלה".
גלי מספרת שכיוון שנועה היא ילדה מאוד חברותית, הקושי הכי גדול שנתקלה בו בעקבות מחלתה הוא הניתוק מחבריה. היו תקופות שבכלל לא יכלה לראות אותם, אך הקשר הטלפוני תמיד נשמר וחבריה ציירו לה ציורים, כתבו לה מכתבים, וצוות בית הספר דאג להשאיר אותה מעודכנת במתרחש.
בתקופות שאותם נאלצה להעביר לבדה, היא מצאה נחמה בציורים שהחלה לצייר. "היא השתעממה, ביקשה כן ציור והחלה לצייר", אומרת גלי. "דרך הציורים היא מבטאת את הרגשות שלה ואת כל מה שעובר עליה, מבלי לחשוב, בעיניים עצומות. רק כשהיא מסיימת את הציור, היא פוקחת את עיניה ומתקנת". האם הגאה מספרת שחלומה של נועה הוגשם והיא הציגה את ציוריה בתערוכה בתיאטרון גבעתיים.
רוצה לרוץ? תחשוב על מטרה טובה
כאמור, ביום שישי, 21.3, יתקיים מרתון ווינר ירושלים. זהו מרתון בינלאומי וחברתי, המתקיים פעם בשנה ומציע לנרשמים אליו אפשרות להקדיש את הריצה שלהם לשורה ארוכה של עמותות וארגונים חברתיים הנמצאים בירושלים. אחת מהן היא האגודה למלחמה בסרטן. נועה, אשר תשתתף, כאמור, במקצה סמלי, תקדיש לאגודה את הריצה שלה לאגודה והיא קוראת לאחרים גם לעשות כן.
"המודל של מרתון חברתי קיים כבר בחו"ל", אומרת קלמפר. "בלונדון לדוגמא, אתה לא יכול לרוץ אלא אם אתה עושה זאת למען מטרה או עמותה". האגודה פתחה דף התרמה אינטרנטי הנקרא "ביחד רצים למען המאבק בסרטן" ועד כה הצליחו לגייס למעלה מ-150,000 שקל דרך המשתתפים במרתון, אשר פתחו דפי התרמה אישיים והפיצו אותם בקרב חבריהם ומכריהם.
"לצערנו, לכל אחד יש מישהו או מישהי שהוא מכיר, בן משפחה או חבר שהיה חולה בסרטן, נפטר או הבריא מסרטן, כך שהמשמעות של הריצה וגיוס התרומות הופך להיות הרבה יותר אישי", מוסיפה קלמפר ומציינת שהמרתון העמיד לרשות התושבים והעמותות מקצה קהילות באורך 800 מטרים אליו כל העמותות מגיעות יחד עם המתנדבים. במרוץ הזה אמורה להשתתף גם נועה, "והיא תגיע אליו רק אם תרגיש טוב", מוסיפה קלמפר.
"לנועה מאוד חשוב להגיע למרוץ, והיא תעשה את מירב המאמצים להיות שם", מציינת האם גלי. "המסר שלה הוא שחשוב להגיע לשם כדי לתמוך במלחמה נגד הסרטן, ולגייס כספים למען החולים".