לפעמים הדבר אותו אנו מחפשים נמצא בדיוק מתחת לאף שלנו. במקרה האומלל של ג׳יימי אליסון, אב בריטי לארבעה, הדבר אותו חיפש לא היה מתחת לאף אלא האף עצמו. בשבוע שעבר העלה אליסון סטטוס לפייסבוק בו סיפר שמצא את בנו התינוק, בן 15 חודשים בלבד, פצוע, לאחר פגיעת מכונית. בסטטוס ביקש אליסון עזרה מהציבור למציאת הדורס. אלא שעם חלוף השעות נדהם האב לגלות שהאדם עליו הוא מעוניין לשפוך את חמתו, ניבט אליו מהמראה.
חבריו המזועזעים של אליסון הגיבו לסטטוס בדאגה, אך לאחר חקירת המשטרה, שוחררה פיסת מידע מעניינת לתקשורת המקומית: הילד, איי.ג׳יי שמו, נדרס בשביל הגישה הפרטי של דיירי הבית, על ידי בן משפחה קרוב. לאליסון לא הייתה הרבה ברירה, והוא שוב העלה סטטוס לפייסבוק. ״כן, זה הייתי אני… פשוט לא ראיתי אותו או הרגשתי התנגשות״, כתב. ״שתי הבנות שלי שהיו איתי ברכב גם לא הרגישו כלום או שמעו אותו. תתארו לכם איך אני מרגיש עכשיו כשאומרים לי שדרסתי את הבן שלי בטעות… תחשבו על זה. האשמה תמיד תלך איתי״. למזלם הטוב של כל הנוגעים בדבר, הפציעה אמנם הייתה חמורה, אך הבן הצעיר כבר מחלים ונמסר כי לא נגרם נזק מתמשך.
למחרת פרסם העיתון המקומי של גלוסטרשייר כתבת פולו-אפ, בה נכלל הסטטוס החדש ומלא המחילה של האב. בנוסף לסטטוס, כתב אליסון מכתב המפרט את האירועים שקרו, ובו הוא מנסה לשחזר את כל צעדיו. ״אתמול בבוקר הכנסתי את שתי בנותיי לאוטו והתכוננו לנסוע לבית הספר. איי. ג׳יי נופף לנו מהחלון. נסעתי לאחור כדי לצאת משביל הגישה בערך דקה מאוחר יותר, אחרי שחגרתי את הבנות. הורדתי אותן בבית הספר, וזה הזמן בו התקשרה אלי זוגתי לדווח לי שאיי ג׳יי נדרס. הגעתי למקום יחד עם המשטרה, היו אמבולנסים, והנחתי שמדובר באירוע של פגע וברח. לא היה לי מושג שנסעתי אחורה ודרסתי את בני. לאחר מספר שעות, והודות לעבודת שוטרים מדהימה, נמצא סרט ממצלמת אבטחה שבו רואים אותי פוגע בבני״.
״תוכלו לדמיין איך הרגשתי כשנודע לי שכמעט הרגתי את בני?״ שואל אליסון את ההמונים שעיקמו פרצוף מול הסיפור, והעלו סברות שמא דרס את הבן בזדון, ״אתם חושבים באמת שהתנגשתי בו בכוונה, בדרכי להקפיץ את הבנות לבית הספר, ואז חזרתי הביתה מיד אחרי עשר דקות? תחשבו על זה. אחר כך אספתי את הבנות ואת בני הגדול מהלימודים, ונאלצתי לספר להם מה קרה לאחיהם. אני מקווה בשבילכם שלעולם לא תצטרכו לנהל שיחה כזו עם הילדים שלכם. אני שומע הרבה דעות, אבל כעת יש בפניכם את כל העובדות של הטרגדיה המשפחתית הזאת. הבן שלי מחלים יפה, והוא מספיק צעיר כדי לשכוח את היום הזה. אני לעולם לא אוכל. הוא יהיה צרוב במוחי לנצח. אנא הבינו שמדובר בתאונה. אני לא רוצה שידברו סרה בי או בבני משפחתי. אנחנו עובדים קשה ועושים כמיטב יכולתנו. איש לא מצטער יותר ממני״.