גראס (צילום: SXC)
מקל על כאבים ומרגיע. קנאביס | צילום: SXC

בדרך כלל הורים משקיעים מאמצים רבים כדי למנוע מהילדים שלהם שימוש בסמים. אבל יש הורים שגם עושים בדיוק את ההפך. מארי מיונג - אוק לי מארה"ב, מרצה באוניברסיטת בראון, חושפת בבלוג שלה מדוע החליטה לתת לבן בן התשע מריחואנה רפואית. הסיבה: בנה- ג'יי סובל מאוטיזם וסבל בעבר מגידול בחוט השדרה ודלקות במעיים. תרופות קונבציונאליות לא הקלו על הכאבים הקשים שתקפו אותו, וחלקן הפסיקו להשפיע עליו בשלב מסויים.

בנוסף, ג'יי סבל מהתפרצויות זעם בבית הספר המיוחד בו הוא לומד והמורות התקשו להשתלט עליו.
מארי התחילה לחפש תרופות אלטרנטיביות לבעיות ההתנהגות הקשות של בנה: "הייתי מסוקרנת כשהומאופת הציע שימוש במריחואנה רפואית. הקנביס נודע מזמן כמשפיע על שיכוך כאבים ושליטה בחרדה, והכי טוב- הוא בטוח לשימוש". המשפחה החלה בניסוי המריחואנה בחודש מאי ומארי החלה בתיעוד הניסוי.

הצעד הראשון היה לתת לג'יי גרסה סינתטית של קנביס. התוצאות הורגשו מיד : "אני לא יכולה להגיד שאחרי כמה גלולות הכל השתנה, אבל אחרי כשבוע של משחק עם המינונים, ג'יי התחיל לקבל דוחות התנהגות מעולים מבית הספר".

משלוח עד הבית פלוס מתכון לעוגיות 

לאחר זמן קצר ג'יי פיתח עמידות לקנביס הסינתטי וההתנהגות האגרסיבית שבה. מארי נחשפה לאפשרות השימוש במריחואנה רפואית אמיתית ולאחר תהליך משפטי קיבלה רישיון לתת לבנה מריחואנה. ג'יי, מסתבר, היה המשתמש הצעיר ביותר ברוד איילנד- מקום מגוריה של המשפחה.
"לא יכולנו לקנות את המריחואנה ברחובות מחשש שתהיה מזוהמת בסמים אחרים אז התחלנו להתעניין בגידול עצמי של מריחואנה". הבית של המשפחה לא עמד בתנאי הגידול החוקיים (גידול הצמח בתוך הבית בתנאי אקלים מוקפדים) והמשפחה מצאה מגדל מריחואנה חוקי שהביא להם את הסם בצנצנות, עד לפתח הבית: "המגדל השאיר לנו את המנה החודשית של המריחואנה שכללה- תה, גליצרין, שמן זית, ומתכון לעוגיות"- התענוג, כולל המשלוח, עלה להם 80 דולר.

אין תמונה
לקינוח: עוגיית מריחואנה
מארי התחילה לתת לג'יי עוגיית מריחואנה קטנה אחרי ארוחת ערב. במקום להירדם בשבע וחצי, כהרגלו, הוא נפל למשכב שעה קודם וישן שנת ישרים. גם כשהוא התעורר, ג'יי נראה מבסוט לאללה. מארי הבטיחה לשוב ולעדכן על תוצאות הניסוי, וגם קיימה: "מה שלום ג'יי לאחר ארבעה חודשים של ניסוי הקנביס? ובכן, לאחרונה, הוא חזר יום אחד מבית הספר והבחנתי שמשהו שונה לגמרי - החולצה שלבש היתה שלמה לגמרי. לפני הטיפול במריחואנה ג'יי נהג לאכול דברים שאינם אוכל. בשעה שהייתי אוספת אותו מתחנת האוטובוס אחרי בית הספר, חצי מהחולצה שלו היה נעלם".
זו היתה רק אחת מבעיות ההתנהגות שנפתרה. גם בבית הספר התחילו לשים לב לשיפור, וימים שלמים עברו ללא התפרצויות זעם.

אך לא הכל ורוד בממלכת המריחואנה, כפי שמספרת מארי: "יש טוויסט מסוים לסיפור המריחואנה השמח. בזמן שהקנביס הקל על רוב הבעיות המכריעות של ג'יי, האוטיזם שלו הפך לברור יותר", היא כותבת. ההתנהגויות האגרסיביות של ג'יי כמעט ונעלמו, אבל ההתפרצויות הקוליות המוזרות (נביחה יללות ועוד) שמהוות ביטוי להפרעה האוטיסטית שלו - נותרו.

"אני לא מתייחסת למריחואנה כתרופת קסם לאוטיזם אבל כהרבליסטית חובבת אני חושבת שזו אפשרות נפלאה שמאפשרת לג'יי לקחת חלק פעיל יותר בחיים". מארי מספרת על רגע מרגש במיוחד שמסמל בעיניה את השיפור במצבו של ג'יי. עבור רובנו, ילד בן תשע שמכניס קערת אוכל למדיח הכלים, הוא לא תופעה מיוחדת. במקרה של ג'יי, מדובר במהפך של ממש: "בארבעה חודשים הוא הפך מילד שלא הצלחנו להאכיל, לילד שאוכל בעצמו ואפילו מנקה אחריו. המראה של הקערה השטופה, כמעט, היה אחד המראות המתוקים שלי כאמא. אני מחכה לבאות".