נועה נולדה ב-16.7.2003. היא הייתה תינוקת מתוקה, מקסימה וחייכנית. אבל היא גם הייתה מאוד בכיינית וכל הזמן רצתה לאכול. בשלב מסויים, שמתי לב שהיא פולטת המון וניגשתי לטיפת חלב. היא נהגה לאכול תחליפי חלב של רמדיה, והאחיות המליצו לי לעבור לגרסה הצמחית כי ישנם תינוקות שאלרגים לחלב. קניתי את הצמחית, ובמקביל קניתי סוג אחר של פורמולה, צמחית אף היא. הנחתי את שתי האבקות על השיש והייתי צריכה להגיע להחלטה מה לתת לה. החלטתי על הרמדיה הצמחית כי זה מה שהכרתי, וחשבתי שזה הכי טוב שיש.
אחרי כשבועיים התחלתי לשים לב שנועה בוכה פחות ועם הזמן נעשתה אפאטית ולא התעוררה כדי לאכול. העיניים שלה ריצדו מצד לצד והיו לה פרכוסים שחשבתי שהם גזים. הבנתי שמשהו לא בסדר איתה וכשהפרכוסים גברו לקחתי אותה לבית החולים. עשו לה את כל הבדיקות והכל יצא תקין, אבל אי אפשר היה לטעות: ההתנהגות של נועה לא הייתה תקינה.
ואז הבנו: כולם אכלו רמדיה צמחית
באותו זמן, הגיעו ילדים נוספים לבית החולים עם אותן תופעות כמו של נועה. את כולם ריכזו יחד אך לא הצליחו לעלות על הבעיה. במקביל, שני תינוקות נפטרו באותו שבוע. הרופא ביקש שנשב כל ההורים יחד וננסה להבין מה הדבר המשותף לכולנו. קראנו לו שוב לחדר לאחר שהבנו שכל הילדים הללו אוכלים רמדיה צמחית, גם אלו שנפטרו. אז כבר יצאה הודעה בחדשות. הכריזו שם, ממש כמו שמכריזים על מלחמה, כי נבדקת האפשרות שרמדיה צמחית מזיקה לילדים וביקשו מהורים להפסיק להשתמש בה.
אני רעדתי באותו רגע. לא הצלחתי לעמוד על הרגליים ולא הצלחתי לעכל שהבת שלי לא מרגישה טוב כתוצאה מהתזונה שהבאתי לה. עוד יותר הצטמררתי לאחר שהבנתי את גודל הטעות: כשנועה הייתה מאושפזת בבית החולים, הצוות סיפק לה ולשאר הילדים מטרנה, אך אני ואם נוספת התעקשנו שימשיכו לתת לתינוקות שלנו את הרמדיה הצמחית כי הן רגילות אליה. זו הסיבה שהן אלה שנפגעו הכי קשה. בתה של אותה אם גם נפטרה בסופו של דבר.
מאותו רגע, נכנסנו לסדרת טיפולים שהרגישה כמו רכבת שנוסעת במהירות ולא עוצרת. הזריקו לילדים במשך שבועיים 1B, אותו חומר שהיה חסר ברמדיה הצמחית, אך זה כבר לא עזר. מאז נועה שלי במצב של צמח: היא מחוברת למכונות הנשמה ולחמצן, מוזנת דרך צינורית על ידי הקיבה וסובלת מעקמת חמורה בגב ומאפליפסיה קשה. היא מרגישה הכל, דומעת בכאב, וחשה אותנו, הסובבים אותה. היא נפגעה מבחינה מוטורית, וכמו שאמר לי הרופא: הנפש שלה כלואה בתוך גופה.
הבת שלי יכלה להיות היום בריאה
יש בי המון כעס על חברת "רמדיה". הם פגעו בתינוקות שלנו ובעולמות שלמים, והם צריכים לקחת אחריות על כך. נועה זה עולם שלם. בזמן שהם בחוץ מקדמים את הקריירה שלהם, אני נלחמת כל דקה להשאיר את נועה בחיים. יש פה מלחמת הישרדות בבית. אנחנו חיים בשביל נועה. הייתה בי המון עצבות בהתחלה, והיא עדיין קיימת, אבל הבנתי גם שצריך להשלים עם זה. אם לא ארים את עצמי, כל הבית יתמוטט.
הרופאים אומרים לי שאם היא עוד חיה זה בזכותי, כי יש לה אמא כזאת. אנחנו שומרים אותה בחיים עם האהבה שאנחנו מעניקים לה. אנחנו לא חושבים על הסוף אלא על החיים שיש לה, ולוקחים כל יום ביומו. אני חושבת במשקפיים ורודות: כשאני רואה שהיא פותחת עיניים בבוקר, אני יודעת שיש לי עוד יום איתה ואני חיה את היום הזה. נועה לימדה אותי שצריך לחיות, כי לא יודעים מה יהיה מחר. כל נשימה שלה זו מלחמת הישרדות.
אני לא מחפשת לערוף ראשים, אבל גם אם ארצה לסלוח אני לא יכולה. איך אוכל? אני מסתכלת על הבת שלי ומבינה שאי אפשר לסלוח על דבר כזה. אני מבינה שזה נעשה בשגגה ולא בכוונה תחילה, אבל חשוב שיראו וייראו. שהאנשים הגדולים מלמעלה יגלו אחריות לעבודה שלהם. זה לא היה קורה אם הייתה להם אחריות. מבחינתי, שיישבו בכלא כי הבת שלי כבר 10 שנים בכלא. אני לא רואה הבדל בין מישהו שהרג אדם בשגגה בתאונת דרכים ומקבל עונש, לבין מה שהם עשו.
לצערי, אין לי ציפיות גבוהות מבית המשפט. אחרי שמשרד הבריאות יצא בלי שום עונש, אבדתי את האמון במערכת. הם פשוט שמו חותמת על הקופסאות בלי לבדוק לעומק מה תכולתה. אם היו בודקים קופסא אחת מכל סדרה שנכנסת לארץ, היום הבת שלי הייתה בריאה.
היום, רביעי, תתקבל הכרעת הדין הפלילית הנוגעת לשלושת הנאשמים בפרשת רמדיה: בעלי "רמדיה" לשעבר, מנכ"ל "רמדיה" לשעבר וטכנולוג המזון של החברה.
סייעה בהכנת הכתבה: נטלי כהן