הילדה שלכם בת שלוש. היא מפותחת, נבונה, מציירת עיגול, מייצרת קשר עין ומבינה כל דבר שאתם אומרים לה. אבל משהו בכל זאת לא בסדר – היא לא מדברת, לפחות לא כמו שהייתם מצפים מבת גילה לדבר. הרבה הורים שנתקלים בעיכוב שפתי אצל ילדם לא מכירים בכלל את התופעה הזו, ולפעמים היא יכולה להבהיל. קודם כל, הירגעו. אחר כך קראו את המדריך המפורט שהכנו לכם, בשיתוף עם האגודה הישראלית לקלינאי התקשורת, ותראו איך הדברים פחות מפחידים משחשבתם (מצד שני, אגב, אם אתם כלל וכלל לא מבוהלים, מוטב גם שלא תישארו בשאננות יתרה).
"לפני הכל חשוב להבין את ההבדלים במושגים", מסבירה לנו ד"ר נעמה קינן, קלינאית תקשורת וחברה באגודה המקצועית של קלינאי התקשורת, מרצה במחלקה להפרעות בתקשורת באוניברסיטת אריאל, "לקות בשפה היא לא לקות בדיבור והיא לא לקות תקשורתית. לקות בדיבור כוללת קשיים בהגייה, בשימוש במנגנון הקול ובשמירה על שטף הדיבור (גמגום). לקות בתקשורת היא קושי ביכולת לשדר ולפענח מסרים אל ומאנשים אחרים, לאו דווקא באמצעות דיבור. כאשר הקושי של הילד הוא מעבר לקושי בדיבור, ייתכן כי מדובר בלקות תקשורתית".
אז מהי לקות שפתית?
"שפה היא מערכת מוסכמת של סמלים, הכוללת את המילים ואת החוקים לצירוף של מילים למשפטים. לקות שפתית היא קושי בלמידה או זיכרון של מילים ובהבנה והפנמה של חוקי הדקדוק".
איך ומתי מחליטים שיש עיכוב שפתי אצל ילדים?
"לכל גיל יש נורות אדומות משלו. עד גיל שנה הילד אמור להגיב בעקביות למשמע שמו, להפיק מגוון של הברות, להשתתף במשחקי 'קוקו', להראות יכולת חיקוי ולהצביע על דברים שהוא רוצה תוך יצירת קשר עין עם ההורה. בסביבות גיל שנה מופיעות מילים ראשונות או חלקי מילים, ובמהלך השנה השנייה לחייו הילד מראה קצב מהיר של למידת מילים חדשות. לקראת גיל שנתיים הילד מתחיל לחבר 2-3 מילים ביחד למשפטים קצרים כמו: לנסוע באוטו, רוצה עוגיה וכו'. במהלך השנה השלישית לחייו הילד לומד את חוקי הדקדוק של השפה שלו, ומשתמש במשפטים שהולכים ומתארכים כמו 'אימא לובשת מעיל' או 'אני לא רוצה להתקלח'. מגיל 3 ואילך הילד מדבר במשפטים עם דקדוק תקין (למשל, משתמש ב-יושב/יושבת/יושבים בהתאם לנושא המשפט) וההגייה שלו מספיק ברורה כך שהיא מאפשרת למאזין להבין את דבריו".
הילדה מפותחת כמו שאר הילדים בגילה. מה הבעיה שלה?
"ברוב המקרים, כאשר הילד מאחר או מתקשה לדבר על רקע של התפתחות תקינה בשאר התחומים, מדובר בתופעה שנעלמת עד גיל שלוש. אם הקושי ממשיך או גדל, יכולות להיות לכך מספר סיבות:
ייתכן שיש בעיה בשמיעה. ידוע לנו שאפילו ירידה קלה בשמיעה עקב נוזלים יכולה לגרום לעיכוב שפתי. לכן, חשוב לבדוק את השמיעה בבדיקה מקיפה ומסודרת, ולטפל בכך באופן רפואי.
ייתכן שהילד חשוף לשתי שפות. ילדים דו לשוניים מראים דפוס שנראה מעין 'עיכוב' אך למעשה הם עסוקים בלמידה של שתי שפות במקביל. הורים לא צריכים להימנע מחשיפת הילד לשתי שפות, להפך – זו מתנה נפלאה שהם מעניקים לילדם, ודו-לשוניות תורמת רבות להתפתחות המוח. מה שנראה כעיכוב שפתי מסתדר אצל מרבית מהילדים האלה עד גיל 5-6, גיל שבו הם מגלים שליטה בשתי השפות אליהן נחשפו.
ייתכן שיש לילד קושי להתרכז ולהתמקד במלאכת למידת השפה כתוצאה מלקות במנגנוני הקשב והריכוז. קושי כזה דורש אבחון של נוירולוג, וההתערבות כוללת טיפול תרופתי (בדרך כלל לא לפני גיל בית ספר) משולב עם הקניית אסטרטגיות למידה והתאמת הסביבה הלימודית של הילד ליכולותיו.
ייתכן שקיים קושי רגשי אשר גורם לילד להימנע מדיבור, כמו לידת אח קטן או מעבר דירה אשר עלולים לגרום לילדים מסוימים 'רגרסיה'. במקרים כאלה יש לפנות לייעוץ אצל מטפל רגשי (פסיכולוג/ית או מטפל/ת באומנות וכו').
ייתכן שמדובר ב-'לקות שפה ספציפית'. זוהי לקות מולדת במנגנון השפתי במוח, אשר מקשה על הילד בתהליך רכישת השפה. לקות זו מאובחנת בכ-7% מהילדים בגילאי הגן. היא יכולה להופיע בחומרה קלה עד קשה, ודורשת התערבות של קלינאית תקשורת ויצירת סביבה חינוכית וביתית שמטפחת ומעודדת את רכישת השפה.
כאשר הקושי של הילד מתבטא לא רק בשפה, אלא גם במנגנוני התקשורת. ופוגע ביכולתו לנהל אינטראקציות יעילות ומתגמלות עם סביבתו, ייתכן שמדובר בלקות תקשורתית, כלומר בהפרעה על רצף האוטיזם. במקרה זה יש לפנות לאבחון התפתחותי מקיף במכונים להתפתחות הילד, אשר נותנים אבחנה והמלצות באשר לתוכנית ההתערבות המלאה הנדרשת".
מה עושים אם חושדים שיש לילדה עיכוב התפתחותי?
"כאשר ההורה (או לעתים הגננת) חש/ה שלילד יש קושי בהתפתחות השפה והדיבור, לא כדאי לחכות ומומלץ להגיע לאבחון. ידוע לנו ממחקרים רבים שבמידה ואכן יש בעיה אשר דורשת התערבות, ככל שהתערבות זו ניתנת בגיל צעיר יותר היא יעילה ומשמעותית יותר. בגיל הרך קלינאיות תקשורת מאבחנות במסגרת המכונים להתפתחות הילד, שם ניתן לקבל הערכה מקיפה של כל תחומי ההתפתחות אשר נחוצה לביצוע 'אבחנה מבדלת' – היכולת לקבוע את המהות (הסיבות והגורמים) של הקושי בשפה/דיבור. ניתן לפנות דרך קופות החולים או דרך המגזר הפרטי".
מה קורה באבחון?
"באבחון שפתי שמתבצע על ידי קלינאית התקשורת נעשה שימוש בכלי הערכה פורמאליים - מעין מבחנים אשר מאפשרים לקלינאית להעריך את יכולותיו השפתיות של הילד ביחס למה שמצופה בגיל שלו, וכן כלי הערכה בלתי פורמאליים – תצפיות על השימוש של הילד בדיבור ובהתנהגויות תקשורת (כיצד הילד פונה לאחרים, כיצד מבטא את צרכיו ורצונותיו, האם יוצר קשר עיין, האם משתף במשחקו אדם אחר) בהקשרים טבעיים יותר של משחק ושיחה. בנוסף, הקלינאית מקבל/ת מידע חשוב מההורים לגבי מצב הדיבור של הילד בבית ובגן. לאחר שנאסף המידע מכל המקורות האלה ניתן לקבוע באם אכן לילד יש עיכוב שפתי, מה גודל העיכוב, ובאם יש צורך בטיפול שפתי.
לאחר האבחון, קלינאית התקשורת תעניק המלצות להמשך: באם הקושי הוא קל ונוצרת הרגשה שהילד נמצא בשלב של התפתחות מואצת וסגירת פערים, ייתכן שהקלינאית תמליץ על קיום מעקב אחת למספר חודשים ותדריך את ההורים כיצד לפתח את השפה של ילדם במסגרת הבית.
באם הקושי של הילד הוא משמעותי יותר, ההמלצה תהיה על כניסה למסגרת של טיפול קבוע, על פי רוב אחת לשבוע, שבו הילד יקבל טיפול באופן ישיר מהקלינאית – ובמקביל ההורים יקבלו הדרכה לטיפול בבית.
באם הקלינאית חושבת שטיפול שבועי לא יספיק על מנת לקדם את הילד, היא יכולה להמליץ על שילוב הילד במסגרת חינוכית קטנה כמו גן שפתי או תקשורתי, שבה הילד יקבל מענה ממוקד ויומיומי לקשייו".
מה ההורים יכולים לעשות בבית?
"תפקיד ההורה בהתפתחות השפה של ילדים בגיל הרך הוא משמעותי ביותר. קלינאיות התקשורת מדריכות את ההורים כיצד יש באפשרותם לפתח את השפה של ילדם במסגרת הבית. הרעיון הוא שאין בהכרח צורך בהקצאת זמן מיוחדת וישיבה ליד שולחן. ניתן להכניס את השפה לכל פעילות טבעית ויומיומית שמבצעים עם הילד כמו רחצה, הכנת ארוחת ערב, טיול לגן השעשועים או קניות בסופרמרקט.
"חשוב להמליל עבור הילד את מה שרואים ואת מה שעושים, ולהקפיד להשתמש בשפה פשוטה אך תקנית. לילדים אשר מתקשים ברכישת השפה עוזר מאד שחוזרים על מילים/משפטים מספר פעמים - כל זה צריך להתבצע במסגרת אינטראקציות טבעיות ותוך משחק עם הילד. כאשר הילד אומר מילה או משפט עם שגיאה, מומלץ להימנע מלתקן אותו. במקום זאת, כדאי לחזור על המשפט שאמר בצורה מדויקת, פשוט על מנת שישמע את האופן הנכון לביטוי. למשל, אם ילד אומר: 'רוצה הכדור' צריך לחזור אחריו: 'אתה רוצה את הכדור'?, או אם הוא אומר 'יש כאן הרבה ביצות' צריך לומר לו: 'נכון, יש כאן הרבה ביצים!'.
טיפול קלינאית הוא הכרחי או שאפשר גם לתת לזמן לעשות את שלו?
"תמיד כאשר יש ספק ולו קל באשר להתפתחותו של הילד, מומלץ ללכת לאבחון של איש מקצוע. שנות הגיל הרך הן קריטיות לתהליכי לימוד השפה, והתערבות מוקדמת מניבה את התוצאות הטובות ביותר. תמיד עדיף ללכת לאבחון וטיפול מיותר מאשר להצטער אחר כך על כך שהזנחנו משהו שניתן היה לטפל בו בגיל צעיר ולמנוע מהילד תסכול וקשיים בהמשך. רק קלינאית תקשורת יכולה לקבוע באם יש צורך בטיפול, או באם ניתן להסתפק במעקב והדרכת הורים. לפעמים הקלינאית יכולה לכוון את ההורים לאנשי מקצוע נוספים אשר יכולים לסייע לילד (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול רגשי, ועוד).
מה זה גן שפתי?
"ילדים אשר מגיעים לגן שפתי הם ילדים אשר עברו אבחון ונמצא שיש להם קושי משמעותי בהתפתחות השפה והם זקוקים ליותר מאשר טיפול של פעם בשבוע. בגן השפתי הילדים מקבלים טיפול מוגבר של קלינאית תקשורת וכן של אנשי מקצוע נוספים, ובנוסף על כך נמצאים במסגרת קטנה ותומכת אשר יש בה התייחסות אישית לילד לאורך כל היום ופעילויות אשר שמות במרכז את יכולות השפה והדיבור כמו גם תמיכה והכלה של המשפחה. לגבי הרבה מהילדים מסגרות אלו נותנות הזדמנות להתפתחות מזורזת, ולאחר שנה או שנתיים הם חוזרים למסגרות החינוך הרגיל".
>> ואולי העיכוב השפתי הוא פשוט עניין של אופי?
>> פשוט וגאוני: האפליקציה שתמדוד את הרגל של הילד