הקרחה, עבור נשים, הפכה לסממן מספר אחת לכימותרפיה ולסרטן. אלא שיש עוד מחלות הגורמות לה, האחת מהן היא אלופציה, מחלה שאין לה מרפא מחד, ואינה מסכנת חיים מאידך, מתפרצת בפתאומיות וגורמת להתקרחות באיזורים שונים או בגוף כולו. רייצ׳ל ריגל היתה בת 29 כאשר התפרצה אצלה האלופציה. חמש שנים מאוחר יותר התגלתה המחלה גם אצל בנותיה, אלי בת העשר וקאלי בת השש, ועכשיו שלושתן מתמודדות יחד עם העולם והסטיגמות.
ריגל הקליפורנית נתקלת בהמון רחמים, זרים שמציעים לעזור לה, לממן את ארוחותיה במסעדות או מציעים טיפים ואמפתיה לגבי סרטן. כעת היא מלמדת את בנותיה להתמודד עם אותם מצבים ממש. לריגל גם בן, שאינו סובל מהמצב, לשמחתה הרבה. "האמונה שלנו היא הדבר היחיד שהחזיק אותנו חזקות בחמש השנים האלה. אנחנו חייבות להאמין שאם נהיה חזקות נגיע למקומות שאליהם אנו מיועדות להגיע"/
אחת הבעיות הנלוות למצב, כאמור, היא ההנחה של הסביבה שמדובר בהתמודדות משפחתית עם סרטן. "אנשים מניחים שיש לי סרטן ומתחילים לספר לי על כל האהובים שהם איבדו", מספרת ריגל. "אני מרגישה לא בנוח לספר להם, אחרי שהם חולקים איתי את הכאב הזה. אני מעדיפה שישאלו אותי פשוט מה יש לי, ויתנו לי צ׳אנס לחלוק את הסיפור שלי. הכי גרוע כשאני יוצאת יחד עם הילדות. פעם אחת הלכתי איתן למסעדה ואז המלצר בה ואמר שהזוג שלידינו שילם את החשבון שלנו. הרגשתי נורא, כי ידעתי שהם שילמו כי הם חשבו שיש לנו סרטן. הלוואי שהיו נותנים לי צ׳אנס לדבר איתם".
תחילה לא הבינו הרופאים מדוע מאבדת ריגל את שערה, ומעט לאחר שאובחנה ואיבדה את כל שיערה החלה גם הבת, אלי, להקריח, מה שגרם לילדי כתתה לצחוק עליה. האומץ וההזדהות מצד אמה סייעו לה להתגבר על התקופה הלא פשוטה. "העצמתי אותה כנראה, כי בשלב מסויים היא אמרה לכולם שהיא רוצה להיות קירחת ויפה כמו אמא", מספרת ריגל בגאווה. "ההקנטות לא פסקו, אז הלכתי לכיתה שלה והסברתי לכל הילדים על המחלה שלנו. הם הבינו מה היא עוברת". השנה, בניגוד מוחלט לציפיות הרופאים, צמח חזרה חלק משיערה של אלי. "אלי מקבלת את מצבה. היא יודעת שאין הרבה מה לעשות למרות שהיא לא אוהבת את זה. חשבנו שעם קאלי זה לא יקרה, אבל גם היא התחילה לפתח את האלופציה. נראה שהיא בסדר עם זה. בכל זאת, גם אמא שלה וגם אחותה לצדה".