"איך הוא גדל!" הוא כנראה אחד המשפטים האהובים בשפה העברית. אין הורה שלא מתמוגג למראה הילד ההולך וגדל. גדילה והתפתחות פירושם בריאות תקינה, ומעקב גדילה מתחיל עוד בשלב הרחם ועד סוף גיל ההתבגרות, אז למעשה הגדילה נפסקת. אז נכון, אתם מדמיינים איך הילדה שלכם תעבור את אמא בראש, מפנטזים שהילד יהיה שחקן ב-NBA, אבל לא תמיד הכל הולך חלק. הפרעה בגדילה יכולה לעיתים להיות סימן למחלה כלשהי, לעיתים רחוקות היא עלולה להיגרם מחסר בהורמון הגדילה, ולפעמים פשוט מדובר בילד נמוך.
יעל (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה) היא אם לתאומים בני שבע, וכבר כשהיו ברחם, אורי היה קטן מהתאום שלו. "כל הרופאים המליצו לי להפיל את העובר, והתעקשו שיש בעיה עם ההריון. על אף שהייתי לקראת הסוף ההיריון ניסו לשכנע אותי להמית את העובר הקטן בזריקה. הלחצים שהופעלו עליי הביאו לכך שהיו לי צירים מוקדמים וירידת מים, והתאומים נולדו בשבוע 34".
אורי נולד במשקל של 1.4 ק"ג, ויעל הופנתה למעקב. "הוא עבר את כל הבדיקות הנדרשות: צליאק, בדיקות זיעה, צילום כף יד. מגיל צעיר הוא אכל מעט, ודאגתי להניק אותו לעתים תכופות, אבל הפער במשקל ובגובה בינו לבין התאום שלו, המשיך להתקיים". בגיל 4 הוא נבדק לחסר בהורמון גדילה, והתגלה כי ההורמון לא חסר בגופו. עם זאת הרופאים המליצו על מתן ההורמון. "התחלנו את הטיפול כשאורי היה בן 4.5, והמיקום שלו אז היה מחוץ לעקומות. בשנה הראשונה הוא גבה ב-10 ס"מ והתיאבון שלו השתפר. אנחנו בטיפול כבר שלוש שנים ובמעקב מדי 4 חודשים. היום אפשר לומר שאורי הדביק את הפער בינו לבין אחיו. הוא שוקל היום 16 ק"ג וגובהו 110 ס"מ, אחיו התאום שוקל 19 ק"ג וגובהו 112 ס"מ. נצטרך להזריק לאורי את ההורמון עד גיל הבגרות, אבל אני שלמה עם הטיפול ועם ההחלטה שלקחנו. הטיפול מועיל לו".
העיקר זה הגנטיקה
הורמון הגדילה מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה), ומגרה יצירה של הורמון נוסף, פקטור גדילה הקרויIGF1 , ברקמות שונות. שני ההורמונים האלה פועלים על לוחיות הגדילה שבעצמות הארוכות – אזורי סחוס הנמצאים סמוך לקצות העצמות ומגרים אותן לגדול יותר מהר, מה שמביא להתארכות העצמות. הורמון הגדילה אף משפיע על בניית רקמת השריר. בסיום גיל ההתבגרות האזור הסחוסי מוחלף ברקמת עצם, ולכן אין יותר גדילה. "כשיש חוסר בהורמון, קצב הגדילה יורד באופן משמעותי", אומר פרופ' משה פיליפ, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים. "חוסר בהורמון גדילה זו בעיה יחסית נדירה. ברוב הילדים עם האטה בגדילה, זה לאו דווקא חסר בהורמון גדילה אלא שלל גורמים אחרים".
הסימפטום היחיד לחסר בהורמון גדילה הוא האטה בגדילה. "רוב הילדים נולדים בתוך טווח הנורמה, אבל בשלב מסוים קצב הגדילה יורד ויש ירידה ניכרת באחוזונים", מסביר פרופ' פיליפ. "חוסר בהורמון גדילה יכול לגרום גם לרמות סוכר נמוכות אצל תינוקות, וכך לעיתים מזוהים תינוקות כחסרי הורמון גדילה עוד לפני שירדו באחוזונים".
איך מאבחנים את החסר?
"בבדיקת דם. היא נעשית אחרי גירוי להפרשת ההורמון, מאחר שהוא מופרש בפולסים. אנחנו מזליפים חומר גירוי שמגרה את הפרשת ההורמון ובודקים את הרמות שלו. עושים שני טסטים לפחות, ואם נמצא בשניהם שההפרשה של ההורמון פגומה סימן שיש חסר".
אבל כמובן שלא כל ילד נמוך סובל מחסר בהורמון גדילה. יש עוד שלל גורמים שמשפיעים על הגובה שלנו. "מבין כל הגורמים 70-80 אחוז מהגובה הסופי נקבע בזכות הגנטיקה שלנו", מסביר פרופ' פיליפ. "עד היום אובחנו 420 גנים שמשפיעים על הגדילה, ויש גנים נוספים. שינה ותזונה מאוזנת מאוד חשובים ומשפיעים גם הם על הגדילה, אך העיקר היא הגנטיקה".
גורמים אחרים שיכולים להשפיע על הגדילה הם מחלות שונות. . צליאק, למשל, הפרעה בבלוטת התריס או דלקות כרוניות שונות כמו מחלה של המעי. גם סטרס משפיע על הגדילה (מחקרים מצאו שילדים בבתי יתומים גדלים פחות טוב), טיפול בסטרואידים, אסטמה קשה, הפרעות במערכת הנשימה או הלב וכו'. מעקב גדילה, אם כך, יכול להתריע שמשהו לא תקין. בפועל, כאמור, אחוזים קטנים מאוד מהילדים הנמוכים הם בעלי חסר בהורמון גדילה.
איך זה שניתן טיפול בהורמון גדילה למי שאין לו חסר?
"לרוב התינוקות שנולדו קטנים לגיל ההיריון אין חסר בהורמון גדילה, 85 אחוז מהם ידביקו את הקצב תוך שנה או שנתיים. ל-15 אחוז שלא יגיעו לטווח הנורמה מציעים טיפול בהורמון גדילה סביב גיל 4-5. למרות שהוא לא חסר להם, הטיפול עוזר להגיע לטווח הנורמה".
איך מתבצע הטיפול?
"הטיפול הוא תרופתי. הורמון הגדילה ניתן בזריקה תת עורית בלילה לפני השינה, פעם ביום. הטיפול ניתן עד סיום הגדילה: אצל בנות עד כשנתיים אחרי קבלת המחזור, ואצל בנים עד גיל הגילוח בערך. אלו כללי אצבע והם יכולים להשתנות. גם אם ילדים האיצו גדילה וקומתם הגיעה לטווח הנורמה, ממשיכים בטיפול, כי במקרים שבהם ניסינו להפסיק הייתה ירידה בקצב הגדילה והם חזרו למקומם הקודם באחוזון".
עד כמה הטיפול מסייע לצמיחה לגובה?
"השאיפה היא להביא את הילדים לטווח הנורמה. הטיפול לא יביא אותם להיות שחקני כדורסל או באחוזון 90. בשנה הראשונה לטיפול אפשר לגדול ב-10 ס"מ, בשנה השנייה קצת פחות ואחר כך מתייצבים על קצב מתאים לגיל".
יש תופעות לוואי, בטווח הארוך והקצר?
"הטיפול הסינתטי הוא משנות ה-80, ולמרות שמנסים להחשיד אותו בתופעות לוואי ארוכות טווח לא נמצאו כאלה. חשדו שהוא יגרום לגידולים או סוכרת, ועד היום לא הוכח שהוא גורם למחלות אלו. בטווח הקצר, אצל 1 לאלף יהיה לחץ תוך גולגולתי והצטברות נוזל במוח הגורם לכאבי ראש קשים וכאבים באזור הברכיים והירכיים. הטיפול יכול לגרום לסוכר לעלות, אבל אם אין נטייה משפחתית לא תתפתח סוכרת. האצת הגדילה יכולה להחמיר עקמת אצל מי שיש לו נטייה שכזאת מלכתחילה. בסך הכול זו תרופה עם טווח ביטחון ניכר ונעשו על הטיפול המון מחקרים".
קבלו אותו כמו שהוא
מחקר בתזונה שנעשה בבית החולים שניידר הוליד את "פרו אפ" – תרכובת מזון שעוזרת לילדים בעלי קומה נמוכה שאינם סובלים מחסר בהורמון הגדילה, למקסם את הפוטנציאל הגנטי שלהם. הפורמולה מכילה חלבונים, ויטמינים ומינרלים שונים. במחקר שנערך על 200 ילדים נמוכים ורזים, מצאו שקבוצת הילדים שקיבלה את הפורמולה אכן מיקסמה את הפוטנציאל הגנטי. הפורמולה מתאימה לילדים נמוכי קומה ורזים אך בריאים מתחת לאחוזון העשירי, שאין להם חסר בהורמון גדילה, ושהם בעיקר בררנים באוכל. המחקר נעשה על ילדים בגילאי 3-9 ונכון לימים אלו מגייסים בבית החולים שניידר, אסף הרופא וסורוקה בנים ובנות מעל גיל 9 שהם מתחת לאחוזון 10 לצורך מחקר המשך.
אחת הילדות שנהנית מקפיצה בגדילה בעקבות שימוש בפרו אפ היא יהלי, בת 4. היא נולדה חודש לפני הזמן, אבל משקלה התאים לגילה. "בגיל חצי שנה היא התחילה לשבור עקומות מטה, למרות שהיא עלתה במשקל זה לא היה מספיק", מספרת ורד, אמה. "היא הגיעה לאחוזון 3 בגובה ולמינוס במשקל. לצערי רופאי הילדים תלו את האשמה בכך שאני מניקה ושהחלב שלי לא מספיק. היא הייתה ממש פצפונת והיינו בחרדות שאולי היא סובלת ממחלה. הבדיקות שלה יצאו תקינות ועם הזמן, בסביבות גיל חצי שנה, היא התאזנה על אחוזון 10. אנדוקרינולוג המליץ לנו על התוסף, ולפני 4 חודשים יהלי התחילה לקבל אותו. היא מקבלת את האבקה מדי יום, יש בה כמות חלבונים שילד לא יכול לצרוך גם בתזונה מאוזנת. התוסף הקפיץ את האחוזון של יהלי לאחוזון 18".
אבל מעבר לעניין הבריאותי שקומה נמוכה יכולה אולי לרמז עליו, בסופו של יום, לא מדובר בבעיה רפואית. עם זאת זה נושא שמטריד הורים, בייחוד אם מדובר בבנים. החשש הוא שהקומה הנמוכה תשפיע על הדימוי העצמי של הילד. פה, כנראה, ההורים כבר עלולים לעשות נזק. "כשיש בעיה סביב נושא הגובה, במיוחד אצל בנים, זה יכול להביא את ההורים למקום של פגיעה נרקיסיסטית ותהליך הכרה בחוסר המושלמות של הילד", אומרת מאיה שפילמן, פסיכותרפיסטית. "ההורים עשויים לשדר מסר כפול: מצד אחד הם אומרים לו שזו לא בעיה, ומצד שני הם מטפלים בזה בפן הרפואי ונותנים זריקות. האמביוולנטיות נמצאת שם כל הזמן".
קומה נמוכה משפיעה על הדימוי העצמי החיצוני והכללי. ככל שהילדים גדלים, ובמיוחד בגיל ההתבגרות, זה עלול להפריע בעיקר לבנים. לדברי שפילמן, חלק מהילדים יבחרו לאמץ את התווית של הילד הקטן, הכולל דפוסים ילדותיים או תלותיים. ילדים אחרים יכולים לנסות להוכיח שהם לא כאלה ולקחת חלק בהתנהגות מסכנת או אגרסיבית. "הנושא של קומה נמוכה יכול להפעיל את הילדים, אבל זה לא מחייב. זה תלוי בטמפרנט האישי ובהתנהלות ההורית והמשפחתית. אם ההורים נמוכים ומרגישים בנוח עם זה, הם ישדרו את המסר המתאים".
איך משדרים את המסר המתאים?
"ראשית להתייחס לילד לפי גילו ולא לפי גובהו. לחזק אותו על מגוון של יכולות שלא קשורות למראה החיצוני אלא לתכונות אישיות קבועות, כך שגם אם הוא יחווה פגיעה בדימוי העצמי סביב העניין של הגובה, יהיו לו עדיין מספיק אסימונים ותחושה של מסוגלות ביכולות נוספות".
במקרים שבהם הילד עומד לקבל הורמון גדילה, שפילמן ממליצה להציף את הנושא, בטח אם יש תחושה שזה מפריע לילד. "שלא יהפוך למשהו שאסור לדבר עליו. מה שמשותף לילדים הגבוהים והנמוכים שהנושא מאוד העסיק אותם, הייתה העובדה שניתן משקל רב מאוד לנושא הגובה, ופחות לתחושת מסוגלות וקבלה עצמית. חשוב שהורים לא יעבירו לילד מסר שיש בו פגם, זה מתחיל מקבלה אמיתית של הילד כאדם שלם. ככל שזו תהיה מציאות פנימית קיימת ולא סיסמה, יש יותר סיכוי שהילד יפתח הערכה עצמית".