גמגום היא בעיה לא פשוטה ממנה סובלים לא מעט ילדים ואף מבוגרים. אחד הדברים המתסכלים בבעיה זו היא כי אי אפשר לדעת בוודאות ממה היא נובעת וכיצד ניתן לטפל בה. בעוד דרך הטיפול הידועה והפופולרית היא באמצעות קלינאי תקשורת, קם במאי תאטרון ומדריך שחקנים לשעבר, דייב למלמן, שטוען כי באמצעות שיטות מעולם המשחק ניתן לרפא גמגום באמצעות 4-5 מפגשים.
"אני מכניס את המגמגם לדמות אחרת"
הגמגום של דניאל חתן בן ה-18 לא היה מובהק. משהו שלא תמיד שמים לב אליו, אבל הוא הרגיש את זה בכל פעם שדיבר. "לפעמים הייתי נתקע במחשבה או בדיבור, והמשפט לא המשיך", אומר דניאל. המצב החדש ליווה את דניאל לאורך שנים, עד שהגיע לכיתה י"א בתיכון. וכשכבר רצה לומר נואש מהצרה שנחתה עליו פגש את דייב.
"באתי עם ראש אטום. אתה עובר מפסיכולוג לפסיכולוג וכלום לא קורה, ודייב מבחינתי היה עוד פסיכולוג. אבל פתאום הוא עבד איתי בשיטה אחרת לגמרי. ומרוב השטף של השיחות, והאימון ודייב עצמו, אתה כבר לא מרגיש שאתה מגמגם. תוך ארבעה מפגשים התחלתי לדבר חלק ומבחינתי זה נס", כך מתאר דניאל את שיטת הטיפול הייחודית שפיתח דייב. "דייב הפך אותי מ'ילד כלא' - ילד סגור ומופנם, לילד פלא - ילד מואר ומדבר. בזכות האיש הזה העיניים שלי כבר לא באדמה".
דייב למלמן, נשוי ואבא לשלושה ילדים, מתגורר בקיבוץ ראש הנקרה שבגליל המערבי. בהכשרתו הוא במאי ומדריך שחקנים, ולאחר שפרש מעולם התיאטרון החל לעבוד עם בני נוער ברחבי הארץ. "לא תיכננתי את זה, הייתי מדריך שחקנים, ומ-2001-2005 הייתי בכל עיר בארץ ועבדתי עם בני נוער בסיכון במטרה להרים הצגות, ובמטרה בלתי פורמלית לחזק אותם. בעבודה שם גיליתי ששיטת העבודה עם שחקן טובה לכל ילד ונער. לכל אחד, לא צריך להיות שחקן בשביל לייצר את הדמות שאתה רוצה להיות", הוא אומר.
למלמן משתמש בטכניקת משחק שנועדה במקור להכין שחקן לדמות. אלא שכעת הוא עושה זאת על מנת לשנות הרגלים ודפוסים שליליים אצל ילדים ונערים כמו כעס, פחד, קשב וריכוז, חוסר ביטחון והתקפי זעם. לפני כשנתיים, במהלך אימון עם נער עם בעיות תקשורת, גילה דייב שהטכניקה יכולה להעלים לצמיתות את הגמגום באימון שאורכו תשע שעות בלבד (רצוף, או שמתפרש על פני שלושה-ארבעה אימונים). "בסופו של דבר אנחנו רוצים לבטל את הדמות הקודמת, הקיבעון הזהותי, ולעבור להזדהות עם הדמות שאני רוצה להיות. הגמגום הגיע במקרה, מילד שטיפלתי בו. ילד חסר ביטחון שהתעסק במראה שלו כל הזמן, מה שיצר אצלו כעסים מול החברה ומופנמות. הגמגום פשוט נעלם במהלך הטיפול".
מאז פיתח דייב את השיטה "גמגום בלשון עבר בהבזק מצלמה". ילדים ובני נוער רבים עברו אצלו, תוך שהם מאמצים לעצמם דמויות חדשות ולא מגמגמות. "כשאני עובד עם מגמגם אני מכניס אותו לדמות מסוימת, לא דמות שתסריטאי כתב, אלא דמות שהוא מייצר אותה ובונה אותה. איך הדמות הזו מתקשרת עם ההורים שלה, איך הדמות הזו ביחס לסביבה שלה, ממה היא נעלבת, איך היא מתגברת על מכשולים. והדמות הזו לא מגמגמת, כמובן".
"ריפוי מוחלט הוא משהו נדיר"
בינתיים ירין ממשיך להגיע לדייב, ואיריס בטוחה כי השינוי הוא בזכות הטיפול המיוחד. "הוא עשה כל כך טוב לילד שלי. כולם בסביבה אומרים לי שירין השתנה, שהוא התבגר".
חן יחזקאלי, ד"ר לפילוסופיה המתמחה בפילוסופיה חינוכית, מצא כי הנחות העבודה של דייב מתאימות לתזה שלו - כולנו סובלים בגלל בעיית הזהות שלנו. לכן הוא החליט לחקור את השיטה. "דייב גילה שהמכשול של אנשים שרוצים לשנות את הדפוסים שלהם הוא זה שהם מזהים את עצמם עם הדפוסים הללו. על ידי משחק תאטרון ניתן לטפל בבעיה הזו. הקשר שלי לכך היא שאני מתעניין בבעיית הזהות הלאומית שלנו. מה שהוא חושב בקטן אני חושב בגדול כבעיה לאומית. בישראל כולנו סובלים מבעיית זהות לאומית קשה, שאנחנו לא מדברים עליה מספיק ובגלל זה אנחנו סובלים. אולי, היה אפשר לטפל בכולם באמצעות השיטה של דייב". כעת עובדים השניים על ספר שככל הנראה ייקרא 'הייתי גמגמן', והוא יכלול הסברים על השיטה של דייב עם ליווי תיאורטי של ד"ר יחזקאלי.
נתוני ההצלחה המרשימים שמציג דייב מעוררים התפעלות. אבל בארגון אמב"י (ארגון המגמגמים בישראל שבו חברים קלינאי תקשורת( מתייחסים בחשדנות לכל פתרון או רעיון שאינו תומך בהנחות העבודה של קלינאי התקשורת. "ילדים מתחילים לגמגם בגיל שנה-שנתיים ושמונים אחוז מהילדים האלו מפסיקים לגמגמם בגיל שמונה-תשע. מי שממשיך לגמגם, הסיכויים שלו להבריא מזה קטנים אבל אי אפשר להגיד שאי אפשר", אומר בני רביד, יו"ר הארגון. "המדע, נכון לעכשיו, לא כל כך פיצח את נושא הגמגום, ויש הרבה מרפאים אלטרנטיביים שמרפאים אבל קשה מאוד להוכיח את זה. זה גם משהו שיכול להעלם ולחזור. קלינאי התקשורת הם היחידים שלומדים בצורה מסודרת את נושא הגמגום. הם מצילים את המצב, ומאפשרים לאנשים לדבר יותר טוב עם הגמגום. ריפוי מוחלט הוא משהו מאוד נדיר אבל בפירוש קיים".