אמא מחבקת ילדה עצובה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אנו צריכים להזכיר לעצמנו שזה רק פחד, ובפחד אפשר לטפל | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
טילים, אזעקות, גראדים, מרחב מוגן - לא מעט מושגים נזרקו לאוויר בימי מבצע "עמוד ענן". לנו, האנשים האחראים על ההסברה לתושבי ישראל בפיקוד העורף, היה ברור שאי-אפשר לדבר עם ילדים בשפה זהה שבה מדברים עם מבוגרים. אבל דבר אחד היה ברור - חייבים לדבר ולהסביר. ולילדים היו לא מעט שאלות.

מסוכן או מפחיד?

השאלה הנפוצה ביותר הייתה: למה אי אפשר להנמיך קצת את האזעקה? אולי לעשות אותה נעימה יותר ולהחליפה למנגינה של אוטו גלידה?
לי כבר הייתה תשובה מוכנה לבקשה הכל כך לגיטימית של הילדים. הסברתי להם שלאזעקה יש תפקיד. היא חייבת להישמע בקול חזק ולהזהיר את כולם - אלו שנמצאים בתוך מבנה או מחוצה לו, את מי שבמקרה ישן או במקלחת. היא חייבת להישמע חזק כדי להבהיר שצריך לעזוב הכל ולהיכנס למרחב המוגן באופן מיידי.

לילדים הגדולים יותר, מסבירים בנוסף לכך, שגם אם נחליף את האזעקה למנגינה נעימה, זה לא בהכרח הצליל שמפחיד אלא ההתניה והמשמעות - אנו יודעים שהאזעקה מבשרת שמגיע טיל ולכן אנו נבהלים, ובגלל זה לא חשוב איזה צליל יהיה לה.

מאחר ומבצע 'עמוד ענן' הרחיב את הגזרה בה התרחש הירי (כזכור, הטילים הגיעו גם לתל-אביב, ראשון לציון וירושלים), רבים היו עסוקים מאוד בשאלה האם הטילים יגיעו גם אליהם. שוחחתי עם ילדים בפייסבוק כשלידי מפה (ובעלי!) וניסיתי להעריך אם סביר שהטילים יגיעו ליישובים שונים. אני חייבת לומר שלא תמיד הצלחתי להעריך נכון.

הם גם היו מאוד עסוקים גם בשאלה האם יתקיימו הלימודים או לא. בשלב מסויים הרגשתי שהם שואלים זאת כי הם רוצים לחזור לבית הספר, מחכים לשגרה הבטוחה והמרגיעה.

ערוץ הילדים פתחו לי עמוד פייסבוק, ובתוך דקות היו לי מאות של חברים. כולם ילדים, כמובן, שם הן יכלו לשאול שאלות פרטניות. היו כאלה שצילמו את המרחב המוגן ושאלו אם ארגנו אותו כנדרש, וחלקם שוחחו איתי יחד עם הוריהם בצ'אט באמצעות מצלמת וידאו. מאחר ותפקידי האזרחי הוא ניהול של תכנית חינוכית העוסקת ב'חוסן הנפשי', בנוסף להסבר שנתתי, תרגלתי יחד עמם נשימות, הרפיית שרירים וטכניקות נוספות להרגעת הגוף.

אני משוכנעת שילדים, היום יותר מתמיד, חשופים למידע רב המופיע בכלי התקשורת, ולכן, יש חשיבות רבה לארגן עבורם את המידע ולהעבירו בהתאם לרמת הבנתם ומוכנותם הרגשית. אני מאמינה שיש לעשות זאת כבר בשגרה כך שתיווצר מודעות  לנושא, תתפתח תחושת מסוגלות וכן יבוצעו פעולות של מוכנות ברמה המשפחתית.

רס"ן (מיל') טלי ורסנו-איסמן (תמונת AVI: דובר צה"ל, צילום מסך)
צריך להתכונן גם במצבי שגרה. רס"ן ורסנו-אייסמן | תמונת AVI: דובר צה"ל, צילום מסך
זכורה לי במיוחד ילדה חמודה, בת שמונה בערך מירושלים, שביקשה לשוחח איתי דרך הסקייפ. בשיחה הראשונה ראיתי את דמותה של אמה עומדת לידה ומחבקת אותה, את שיחות ההמשך כבר ניהלה באופן עצמאי לגמרי. היא סיפרה לי שמאז שהייתה אזעקה בירושלים היא לא מצליחה להירדם בלילה, היא כל הזמן נמצאת ליד המרחב המוגן ולא מוכנה ללכת לבית הספר. היא חושבת שכל רכב החולף בכביש זו אזעקה ונבהלת בקלות.

אמרתי לה שזה טבעי לפחד, זה מצב חדש ולא מוכר ובאופן טבעי כולנו קצת חוששים. יחד עם זאת, חשוב לעשות אבחנה בין מצב "מפחיד" לבין מצב "מסוכן".  כשהסכנה קיימת - אנו חייבים להיכנס למרחב המוגן ולהתגונן. אבל כשאין אזעקות, אנו צריכים להזכיר לעצמנו שזה רק פחד, ובפחד אפשר לטפל.

יש לי משאלת לב - לייצר מקום בטוח אמיתי ופיזי עבור ילדנו. עד שנצליח במשימה המאתגרת הזו, חובתנו המבוגרים להכין את הילדים ואת צוותי ההוראה בשגרה לאירועים השונים, גם בהיבטי ההתנהגות הנכונה וגם בהיבטים רגשיים המקנים חוסן נפשי.

*הכותבת, רס"ן (מיל') טלי ורסנו-אייסמן, היא המסבירה של פיקוד העורף.

>> איך מסבירים לילדים על מלחמה?